• ירושלים 28, חדרה | הארבעה 28, ת״א
  • 052-5299-555

טעות באבחון סרטן



טעות באבחון סרטן (טעות בפענוח או טעות בביופסיה) הזינה מס׳ לא מבוטל של תביעות רשלנות רפואית. בדר״כ, או כי הרופאים לא הפנו לבדיקות נוספות (״כי לא רצו לחשוף את המטופל לקרינה״ כמובן) או כי טעו באבחנה. כך או כך, בתי החולים מעלים הסברים וטענות הגנה למעשיהם. מה אנו נטען כנגד טענות חוזרות אלה?

טעות בביופסיה

  • טעות בביופסיה מהווה דוגמא לטעות באבחון סרטן. טעות בביופסיה הנה טעות באבחנה של הדגימה הפתולוגית מתחת למיקרוסקופ, למשל בקביעה אם הרקמה שפירה או ממאירה.
  • טעות בביופסיה באבחנה של הגידול כממאיר עלולה לגרום לטיפול מיותר ושגוי המלווה בסבל וכאבים אותם ניתן היה למנוע.
  • ברקמה ממאירה שפוענחה כבריאה, המטופל יטען שהגידול המשיך וגדל, שכבר לא ניתן היה לטפל בו.

האם כשרופאים חלוקים בדעתם, עליהם לעדכן את המטופל שקיימת ביניהם מחלוקת?

בית החולים יטען כי הטענה לרשלנות היא חכמה שבדיעבד והם עצמם היו חלוקים בדבר האבחנה הנכונה, אבל הפסיקה קובעת שאם הרופאים חלוקים בדעותיהם עליהם לעדכן את המטופל שקיימת ביניהם מחלוקת. כך יכול הוא בעצמו לחקור ולגלות, אולי אפילו לפנות לרופא מעבר לים. 

כשהרופאים מפילים את האשמה על המטופל

  • לעיתים רופאים בבתי משפט מעידים על עצמם שלא שהם טעו באבחון סרטן, אלא בסה״כ הם נמנעו מבדיקה כי לא רצו לסכן את המטופל: לא לחשוף אותו לקרינה או לא לסכן אותו בביופסיה נוספת. אבל סכנת הקרינה בטלה בששים ולגבי ביופסיה ביהמ״ש כבר קבע כי ניתן לבצע ביופסיית מחט נוספת, נטולת סיכונים.
  • טענה אחרת של הרופאים היא שהם הציעו את הטיפול שהיה מתבקש אבל המטופל לא רצה לקבלו. טענה זו בדר״כ דינה להידחות. כי ביהמ״ש יודע שכל רצון המטופל להבריא ואין בידיו את ההכשרה ו/או את הידע הרפואי המתאים על מנת לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך הטיפול.​

החלטה על טיפול רפואי בלא הנמקה

תיעוד חלקי של פעולות רפואיות הוא כמו תמיד קלף מנצח. הרישום צריך לכלול ולו בתמצית את הלך המחשבה או ההנמקה שהביאה להחלטה בדבר אבחנה להחלטה להתחיל בטיפול רפואי מסוים או להפסיקו (ע”א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ’ פינטו). לא בכל אבחנה פשוטה אבל ככל שהמצב מצריך דיון, ובטח כאשר נערך “סיעור מוחות” לגבי אותו חולה.

כשהרופא טוען ״שקלתי את האבחנה הנוספת אבל לא רשמתי״

חוזר מנכ”ל משרד הבריאות מס’ 6/96 הוא אורים ותומים לרופאים כיצד לנהוג. חוזר 6/96 מבהיר כי יש לתעד את פרטי הדיון שערך הרופא לצורך קבלת ההחלטה הטיפולית לרבות שיקולים שהנחו אותו ובייחוד כאשר קיימות חלופות טיפוליות. לכן רופא בדר״כ לא יכול לטעון ״שקלתי אבל לא רשמתי״.

דילוג לתוכן