תסחיף מי שפיר ורשלנות רפואית בלידה: מתי מדובר במחדל? | עו"ד בושרי

תסחיף מי שפיר עלול להתפתח בפתאומיות, ואין בדיקה אחת שמאשרת את האבחנה בזמן אמת. האבחנה מבוססת בעיקר על התמונה הקלינית ועל שלילת גורמים אחרים.

קוצר נשימה פתאומי, ירידה בלחץ הדם, אי־שקט, שינוי במצב ההכרה או הידרדרות מהירה הם סימנים שמחייבים הערכה רפואית דחופה, גם לפני שנקבעת אבחנה סופית.

בפסק הדין בעניין פינטו התלוננה היולדת על מחנק והרגשה רעה. בהמשך היא גם הקיאה. המיילדת לא העבירה את התלונות לרופאים, והיולדת לא נבדקה במשך פרק זמן משמעותי לפני הקריסה.

מה בודקים במסגרת התביעה?

בודקים מתי הופיע כל סימן, מי קיבל את התלונה ומה נעשה בעקבותיה. עצם העובדה שתסחיף מי שפיר הוא אירוע נדיר וקשה לחיזוי אינה מוכיחה רשלנות. השאלה היא אם השינוי במצבה של היולדת זוהה בזמן ואם ניתן לו מענה רפואי מתאים.

יולדת שמקבלת פיטוצין או מפתחת סימני מצוקה זקוקה למעקב מתאים. בפסק הדין נקבע שהיולדת לא הייתה תחת השגחה רציפה, גם לאחר האטות בדופק העובר והופעת מים מקוניאליים.

הרופאים שעזבו את המחלקה לא מסרו לרופא המחליף מידע מלא. הוא לא ידע מדוע הופסק הפיטוצין, לא ידע על המים המקוניאליים ולא קיבל דיווח על המחנק וההקאה.

העברת מידע היא חלק מהטיפול

בית המשפט העליון קבע שפערי מידע בין אנשי הצוות עשויים להוות התרשלות בפני עצמה. הרופא המעביר צריך למסור מידע חיוני. בנסיבות מתאימות גם הרופא המקבל צריך ליזום בירור ולעיין ברשומה.

אין טיפול שמסלק את תסחיף מי השפיר עצמו בזמן אמת. לכן הטיפול מתמקד בשמירה על נתיב האוויר, חמצון, נשימה, לחץ הדם ותפקוד הלב, לצד טיפול מהיר בהפרעת קרישה ובדימום אם הם מתפתחים.

לפי הספרות הרפואית, החייאה מהירה ויעילה היא אבן יסוד בטיפול. במקביל נדרשת הערכה מהירה של מצב הקרישה והיערכות למתן מוצרי דם כאשר מתפתח דימום משמעותי או DIC.

הטיפול עשוי לדרוש שיתוף מהיר של צוות מיילדות, הרדמה, טיפול נמרץ, רפואת אם־עובר, בנק הדם וחדר הניתוח.

גם טיפול תומך מוקדם עשוי לשנות את התוצאה

בפסק הדין בעניין פינטו נקבע כי גם כאשר אי אפשר למנוע את התסחיף עצמו, ניתן לטפל בתוצאותיו. לכן במסגרת תביעה בודקים לא רק אם ניתן היה למנוע את האירוע, אלא אם עיכוב בהחייאה, בחמצון, בתמיכה בלחץ הדם או בטיפול בדימום תרם לנזק או החמיר אותו.

קריסה לבבית או נשימתית של האם עלולה לפגוע במהירות גם באספקת החמצן לעובר. לכן יש להעריך בדחיפות את מצב האם והעובר ואת הצורך בסיום הלידה, בהתאם לשבוע ההיריון ולנסיבות הקליניות.

בפסק הדין בעניין פינטו נצפו האטות בדופק העובר ומים מקוניאליים. בית המשפט קבע שלא ניתן לשלול שסיום מוקדם יותר של הלידה היה מונע את הנזק או מפחית את חומרתו.

בית המשפט לא קבע שבכל תסחיף מי שפיר יש לבצע ניתוח קיסרי. ההחלטה תלויה במצב האם, במצב העובר ובממצאים בזמן אמת.

מה בודקים כאשר האם עוברת דום לב?

לפי הספרות הרפואית, כאשר מתרחש דום לב ואין חזרה של מחזור הדם בתוך כארבע דקות, יש להתחיל בהיערכות לחילוץ העובר. במצב כזה חילוץ מהיר אינו נועד רק להצלת העובר: הוא עשוי להיות חלק מהחייאת האם ולשפר את מצבה ההמודינמי.

בתביעה בודקים לכן את זמני הקריסה, תחילת ההחייאה, ההחלטה על חילוץ העובר וביצועו בפועל, ואת השאלה אם עיכוב בלתי סביר תרם לנזק היפוקסי לאם או לעובר.

לאחר הלידה בוחנים גם אם העיכוב תרם לתשניק, לפגיעה נוירולוגית, להתפתחות שיתוק מוחין או למות העובר.