שיתוק מוחין עלול להיגרם מרשלנות רפואית בלידה, או לאחריה בעת הטיפול ביילוד. כאשר מוכיחים שהכשל הרפואי גרם לפגיעה המוחית, ולא סיבה אחרת, קמה זכות לתבוע פיצויים.
מתי שיתוק מוחין מקים עילת תביעה ברשלנות רפואית?
לא כל מקרה של שיתוק מוחין נובע מרשלנות רפואית. יש לבדוק אם הופיעו סימני מצוקה או גורמי סיכון, אם הצוות הגיב להם בזמן ואם פעולה מוקדמת יותר הייתה מונעת את הפגיעה המוחית או מצמצמת אותה.
אירועים חריפים סביב הלידה
- תשניק במהלך הלידה
- היפרדות שליה
- קרע ברחם
- צניחת חבל הטבור
- אירוע אחר שפגע באספקת החמצן לעובר
מה בודקים?
בודקים מתי הופיעו סימני המצוקה, כיצד הצוות הגיב וכמה זמן חלף עד לחילוץ התינוק. עיכוב בזיהוי המצוקה או בביצוע יילוד דחוף עשוי לבסס טענה לרשלנות.
מצבים נוספים המחייבים בדיקה פרטנית
למה זה מורכב?
לא תמיד אפשר לקבוע את מקור הפגיעה לפי סוג שיתוק המוחין בלבד. יש לבחון את מהלך ההריון, מצב התינוק לאחר הלידה, בדיקות הדם וממצאי ההדמיה. זיהום, למשל, עלול ליצור תמונה הדומה בחלקה לפגיעה מחוסר חמצן.
גורמים אפשריים נוספים
- זיהום במהלך ההריון או לאחר הלידה
- הידבקות ב־CMV
- צהבת חמורה שלא טופלה בזמן
מה בודקים?
בודקים אם ניתן היה לזהות את הסיכון מוקדם יותר, אם הצוות העניק מעקב מתאים ואם טיפול בזמן היה מונע את הפגיעה המוחית או מצמצם את חומרתה.
מצבים שאינם מוכיחים רשלנות כשלעצמם
מה בכל זאת בודקים?
לידה מוקדמת ופגות אינן מוכיחות שהתרחשה רשלנות רפואית. אצל פגים, שיתוק מוחין ספסטי עשוי להיות קשור לפגיעה בחומר הלבן, לדימום מוחי, לזיהום או לסיבוכים אחרים של הפגות. בתביעה בודקים אם ניתן היה למנוע או לדחות את הלידה המוקדמת, ואם הפג קיבל את המעקב והטיפול שנדרשו לאחר לידתו.
האם גם שיתוק מוחין קל עשוי להצדיק תביעה?
שיתוק מוחין קל עשוי להתבטא במגבלה תנועתית מתונה, בקשיי קואורדינציה, בהפרעה במוטוריקה העדינה או בהעדפה ברורה של צד אחד. לעיתים מלוא ההשלכות מתבררות רק כאשר הילד נדרש לבצע פעולות מורכבות יותר בבית הספר ובחיי היומיום.
גם פגיעה הנחשבת קלה עשויה להצדיק פיצוי כאשר היא משפיעה על העצמאות, הלימודים, כושר ההשתכרות העתידי או הצורך בטיפולים ובעזרה לאורך זמן. גובה הפיצוי נקבע לפי ההשפעה התפקודית ולא לפי הכותרת הרפואית בלבד.
כיצד מוכיחים שעיכוב ביילוד גרם לשיתוק המוחין?
הבירור מתחיל בסוג שיתוק המוחין ובדפוס הפגיעה המוחית, ומשם חוזר לאחור אל מהלך ההריון, הלידה והימים הראשונים לחיי התינוק. האבחנה לבדה אינה מוכיחה מתי נגרם הנזק או אם הצוות התרשל.
גישה זו מתוארת גם ב־מאמר רפואי העוסק בהיבטים הרפואיים־משפטיים של שיתוק מוחין.
הראיות שנבדקות
עוד ראיות שנבדקות
טענת בית החולים
בית החולים עשוי לטעון שהפגיעה נגרמה במהלך ההריון, בשל פגות, זיהום, מום מוחי או גורם גנטי שאינו קשור לניהול הלידה. זיהום תוך־רחמי עלול ליצור תמונה הדומה בחלקה לפגיעה מחוסר חמצן, ולכן אין להסיק את מקור הנזק מממצא יחיד.
- הפגיעה החלה עוד במהלך ההריון
- הנזק קשור לפגות או לזיהום
- קיים מום מוחי או גורם גנטי
- התערבות מוקדמת יותר לא הייתה משנה את התוצאה
- סוג שיתוק המוחין ודפוס הפגיעה
- מצב העובר בעת הקבלה
- מצב התינוק מיד לאחר הלידה
- בדיקות הדם, השליה ומהלך האשפוז
- התאמת ממצאי ה־MRI למנגנון הנטען
מה ניתן ללמוד מבדיקת MRI?
MRI עשוי להראות אם דפוס הפגיעה מתאים למחסור בחמצן, לפגיעה בחומר הלבן אצל פג, לדימום, לזיהום או למום התפתחותי. עם זאת, הבדיקה אינה יכולה בדרך כלל לקבוע לבדה את השעה המדויקת שבה נגרם הנזק.
לכן מפרשים את ההדמיה יחד עם סוג שיתוק המוחין, שבוע הלידה, מצבו של התינוק לאחר הלידה וכל רצף האירועים הרפואיים.
שאלת מניעת הנזק
לאחר שמבררים את מנגנון הפגיעה, יש לבדוק אם טיפול מוקדם יותר היה מונע אותה או מפחית את חומרתה. הטיפול הרלוונטי עשוי להיות יילוד דחוף, טיפול בזיהום, קירור טיפולי, פוטותרפיה או התערבות אחרת בהתאם לנסיבות.
שיתוק מוחין בגלל צהבת יילודים: שיתוק מוחין וקרניקטרוס
גם טיפול לקוי לאחר הלידה עלול לגרום לפגיעה מוחית או להחמיר אותה. כאשר ערכי הבילירובין אצל תינוק עולים לרמה מסוכנת ואינם מטופלים בזמן, עלולה להתפתח אנצפלופתיה של בילירובין ובהמשך קרניקטרוס. הנזק עשוי להתבטא בשיתוק מוחין אטטואידי או דיסקינטי, בעיכוב התפתחותי ובפגיעה קשה בשמיעה. במקרים אלה יש לבדוק אם המעקב והטיפול בצהבת היילוד עמדו בסטנדרט הרפואי.
בתיק שבו ייצגנו, ת״א 8452/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוגשה תביעת רשלנות רפואית בשם ילד שנולד פג בשבוע ה־33 וסבל משיתוק מוחין. חוות הדעת הצביעה על עלייה מתמשכת ברמת הבילירובין כבר ביממות הראשונות לחייו. למרות הפגות, קצב העלייה וגורמי הסיכון הנוספים, המעקב לא היה רציף והפוטותרפיה הופסקה בשלב שבו, לפי המומחה, עדיין נדרשו השגחה הדוקה ובדיקות חוזרות.
לאחר הפסקת הפוטותרפיה לא נערכה בדיקת בילירובין במועד שהיה מאפשר לזהות את המשך העלייה ולחדש את הטיפול. לפי חוות הדעת, היה צריך לבצע בדיקות תכופות יותר, להתאים את ערכי הסף לפגות ולשקול טיפול ממושך יותר באור או החלפת דם.
המומחה קבע כי הממצאים התאימו ל־אנצפלופתיה של בילירובין ולקרניקטרוס – נזק נוירולוגי שנגרם מחדירת בילירובין לרקמת המוח. עוד נקבע כי מעקב אחר ערכי הבילירובין וטיפול בזמן היו עשויים למנוע את הפגיעה. ההליך הסתיים בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין.
עו״ד אורן בושרי
מה הפיצוי שמקבלים על שיתוק מוחין כתוצאה מרשלנות רפואית?
הפיצוי בתביעת שיתוק מוחין עשוי להגיע למיליוני שקלים, משום שהפגיעה עלולה להשפיע על הילד ועל משפחתו במשך כל חייו.
ראשי הנזק
הפיצוי עשוי לכלול:
- אובדן כושר השתכרות
- עזרת מטפלים ובני משפחה
- טיפולים רפואיים ושיקומיים
- אביזרי ניידות וציוד רפואי
- התאמת דיור ורכב
- הוצאות נסיעה וניידות
- כאב וסבל
כיצד נקבע הסכום?
גובה הפיצוי נקבע לפי חומרת המגבלה, מידת העצמאות, תוחלת החיים והצרכים הצפויים בעתיד. בית המשפט בוחן גם אם הילד יזדקק להשגחה, לטיפולים, לציוד מתחלף או לעזרה בפעולות היומיום.
לסיכום: מתי כדאי לבדוק אפשרות לתביעה?
שיתוק מוחין אינו מוכיח כשלעצמו שהתרחשה רשלנות רפואית. עם זאת, כאשר במהלך ההריון, הלידה או הטיפול ביילוד הופיעו סימני אזהרה שלא זכו למענה בזמן, כדאי לבדוק את התיעוד הרפואי ואת הקשר האפשרי לנזק המוחי. בדיקה מוקדמת מסייעת לשמור את המסמכים ולברר אם קיימת עילת תביעה.
שאלות על סוג שיתוק המוחין ומקור הפגיעה
סוג השיתוק והממצאים הרפואיים עשויים לסייע בבירור מקור הפגיעה, אך אין ממצא יחיד שמוכיח רשלנות רפואית.
האם שיתוק מוחין דיסקינטי עשוי להעיד על חוסר חמצן בלידה?
שיתוק מוחין דיסקינטי עשוי להתאים לפגיעה היפוקסית־איסכמית שהתרחשה סביב הלידה, במיוחד כאשר קיימים גם סימנים לאנצפלופתיה של היילוד וממצאי הדמיה מתאימים.
עם זאת, סוג השיתוק אינו מוכיח לבדו מתי נגרמה הפגיעה או שהצוות התרשל. יש לבחון את המוניטור, מצב התינוק לאחר הלידה, בדיקות הדם, הצורך בהחייאה וממצאי ה־MRI.
גישה זו מתוארת גם ב־מאמר רפואי על ההיבטים הרפואיים־משפטיים של שיתוק מוחין.
מה ההבדל בין שיתוק מוחין דיסקינטי לשיתוק מוחין ספסטי בתביעה?
שיתוק מוחין דיסקינטי מתבטא בתנועות בלתי רצוניות, בדיסטוניה ובקושי לשלוט בתנועה. הוא עשוי להתאים לפגיעה באזורים עמוקים במוח, ובהם גרעיני הבסיס.
שיתוק מוחין ספסטי הוא מונח רחב יותר. כאשר הפגיעה מערבת את ארבע הגפיים היא עשויה להתאים לאירוע היפוקסי משמעותי, אך אצל פגים ספסטיות עשויה להיות קשורה גם לפגיעה בחומר הלבן או לסיבוכי הפגות.
לכן בתביעה אין מסתפקים בשם האבחנה. בודקים את דפוס הפגיעה, שבוע הלידה, מהלך האשפוז וממצאי ההדמיה.
האם שיתוק מוחין ספסטי אצל פג מעיד על רשלנות רפואית?
לא בהכרח. אצל פגים, שיתוק מוחין ספסטי עשוי להתפתח בעקבות פגיעה בחומר הלבן, דימום מוחי, זיהום או סיבוכים אחרים הקשורים לפגות.
בתביעה בודקים אם ניתן היה למנוע או לדחות את הלידה המוקדמת, ואם הצוות העניק לפג מעקב, טיפול והגנה מתאימים. עצם הפגות או האבחנה של שיתוק מוחין אינן מוכיחות כשל רפואי.
מה ניתן ללמוד מבדיקת MRI בתביעת שיתוק מוחין?
בדיקת MRI עשויה להראות אם דפוס הפגיעה מתאים למחסור בחמצן, לפגיעה בחומר הלבן, לדימום, לזיהום או למום התפתחותי.
ממצאים בגרעיני הבסיס ובתלמוס עשויים להתאים לסוג מסוים של פגיעה היפוקסית־איסכמית, בעוד שפגיעה בחומר הלבן שכיחה יותר אצל פגים.
עם זאת, MRI אינו יכול בדרך כלל לקבוע לבדו את השעה המדויקת שבה נגרם הנזק. יש לפרש אותו יחד עם מהלך ההיריון, הלידה והמצב הנוירולוגי לאחר הלידה.
האם קירור טיפולי לאחר הלידה מחזק חשד לפגיעה מחוסר חמצן?
קירור טיפולי ניתן ליילודים מתאימים כאשר קיים חשד לאנצפלופתיה היפוקסית־איסכמית. לכן עצם מתן הקירור עשוי ללמד שהצוות חשד בפגיעה מחוסר חמצן סביב הלידה.
הקירור אינו מוכיח שהתרחשה רשלנות. בתביעה בודקים מה גרם למצוקה, מתי הופיעו סימני האזהרה והאם חילוץ מוקדם יותר היה מונע את הפגיעה או מפחית את חומרתה.
האם צהבת חמורה עלולה לגרום לשיתוק מוחין דיסקינטי או אטטואידי?
כן. רמות גבוהות מאוד של בילירובין עלולות לגרום לקרניקטרוס ולנזק מוחי המתבטא בשיתוק מוחין דיסקינטי או אטטואידי, בדיסטוניה ולעיתים גם בפגיעה קשה בשמיעה.
החשד לרשלנות מתעורר כאשר הצוות לא עקב אחר רמות הבילירובין, לא התחשב בפגות או בגורמי סיכון אחרים, או איחר לתת פוטותרפיה, החלפת דם או טיפול אחר שנדרש במצבו של התינוק.