רשלנות רפואית בניתוח בעיני ביהמ״ש
רשלנות רפואית בניתוח חוזרת ועולה בתביעות פיצויים. בעיני ביהמ״ש יש להפריד בין שני מצבים: בין נזק שהוחמר בניתוח מתוכנן, אלקטיבי, עם זמן הכנה נרחב לקראתו. ובין נזק בניתוח דחוף, של חירום.
עו״ד אורן בושרי
1. רשלנות רפואית בניתוח מתוכנן
ברשלנות רפואית בניתוח מתוכנן נזכה בתביעה גם בלי להצביע על רשלנות (!). מספיק להוכיח פגיעה באוטונומיה לפני ההחלטה אם להתנתח. כלומר, המנתח מסר למנותח מידע חסר, הסתיר נתון חשוב, של אסכולה רפואית אחרת, שיטה שונה של ניתוח, או גישה אחרת (ע”א 7952/08, חכם נ’ כללית). כך, הוא נטל מהמנותח הסכמה להתנתח תוך הטעיה.
כשהמנתח ממהר לנתח
המנתח עדיין יכול לטעון שמדובר בסיבוך טבעי של הניתוח, ש״זו הסטטיסטיקה״, ושלא מדובר ברשלנות. אם הסיבוך מופיע בטופס ההסכמה, נבדוק אם הייתה קיימת הייתה אינדיקציה לניתוח, קרי אם המנתח מיהר לנתח.
בניתוח שקדים, ההתוויה לניתוח ע״פ הספרות היא כאשר הדלקת חוזרת ורק כאשר הילד/ה סובל מדום נשימה בשינה. רחוק ממציאות הניתוחים בישראל. אצלנו בקושי מבצעים משטח גרון כדי להראות שזו דלקת חוזרת, רצים לנתח ובסטטיסטיקה גם מקרי מוות (!) כסיבוך של 1:20,000.
היקף ההסבר הנדרש מהרופא
אם הטענה לרשלנות רפואית בניתוח נופלת, עובר בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת.
בהליך שמס׳ ע"א 2245/91 ד"ר ברנשטיין נ' עטיה, היה מדובר במטופל שחלה במחלת בירגר, המוחמרת על ידי עישון ועלולה להביא לקטיעת גפיים. הרופא המליץ לתובע להפסיק לעשן, אבל נקבע כי על הרופא היה להסביר את הסיבה להמלצה שלו.
התשובה היא תלוי בנתוני התיק. כעקרון, המידע רפואי הדרוש הוא רק זה שיכול לסייע להחליט אם להסכים לטיפול. רלבנטי למצב, חיוני לקבלת ההחלטה.
חתימה על טופס הסכמה
חתימה על טופס הסכמה לניתוח (וטופס הרדמה) לא מעקרת את הזכות לתבוע.
רק כנגד הטענה שלא ניתן ההסבר הרצוי לקראת הניתוח לטופס יש משמעות.
מה גם שלעתים טפסי ההסכמה מנוסחים באופן גורף, ולא מתאימים למצב הספציפי של המטופל. בעיקר בגלל מחלות הרקע שלו. לעתים הטפסים הללו לא מעודכנים עם המחקרים והפסיקה.
בהתאם לחוזר משרד הבריאות (23/10) מומלץ לאפשר למטופל (במידת האפשר) לעיין בטופס ההסכמה, מראש. אפשר שהחתימה תתבצע במועד סמוך לניתוח אבל "בטרם קבלת טיפול או תרופות העלולים לשלול את שיקול דעתו".
הכוונה בעיקר לחומר הרדמה.
היה בכל מקרה נכנס לניתוח?
לביהמ״ש משימה לא קלה - להעריך באופן היפוטתי כיצד היה נוהג התובע. כלומר, בהנחה והיה מקבל את כל המידע, האם הוא היה בוחר להתנתח או לא. ביהמ״ש קבע שהמבחן הראוי צריך להיות מבחן "המטופל הסביר" אבל על המטופל להוכיח מה היה בוחר. כלומר המבחן אובייקטיבי במהותו (ע״א 1303/09) ואם קיים ״תיקו בראיות״ וביהמ״ש לא יכול להכריע התובע מפסיד.
ניתוח בידי הרופא המטפל
מעיון באותו הליך עושה הרושם שכאשר את הניתוח מבצע הרופא המטפל ההנחה בעיני ביהמ״ש היא בכל מקרה המטופל היה נכנס לניתוח. נקבע שם כי ״המערערת שמה מבטחה בד"ר יפה, רופא הנשים שלה, וגם אם היה מוצג בפניה הסיכון של חסימת מעיים, מן הסתם היתה מסתמכת על הערכתו המקצועית של ד"ר יפה ולא היתה נמנעת מן הניתוח״.
אם בשאלה "מה היה אילו", ביהמ"ש מתרשם שהתובע בין כה וכה היה נכנס לניתוח, הוא עובר לדון בשאלה נוספת: אם אכן המידע החסר היה דרוש. אם כן, אכן נפגעה זכותו לאוטונומיה על גופו. הסכום המינימלי המסתמן בפסיקה מקרים כאלה, מניתוחים קטנים על סך של 50,000 ₪ ועד סך של 300,000 ש"ח.
2. רשלנות רפואית בניתוח חירום
רשלנות רפואית בניתוח חירום מצמצמת עילות לתביעה. אז כבר לא ניתן לדבר אז על הסברים לקראת הניתוח. משכך, ביהמ”ש יפסוק פיצוי רק אם מצא רשלנות. הסיבות אחדות:
פסיקה
תביעה בעקבות איזה ניתוח בעלת סיכוי גבוה יותר להתקבל?
בנזק מניתוח מתוכנן ביהמ״ש יבחן לא רק את החריגה מהטיפול שניתן, אלא אם נפל פגם באינפורמציה שעברה מהמנתח למנותח. לכן באופן כללי אפשר לומר שסיכויי תביעה להתקבל בעקבות ניתוח מתוכנן טובים יותר. זאת ביחס לתביעה בעקבות ניתוח חירום.
עו״ד אורן בושרי
ניתוחים לפי רמת סיכון
| רמת סיכון | פרוצדורות |
|---|---|
| סיכון נמוך מאוד | ניתוח לייזר בעיניים, אנדוסקופיה (כניסה עם מצלמה), פרוצדורות דנטליות |
| סיכון נמוך | תיקון בקע, פרוצדורות א.א.ג, צנתור לב אבחנתי |
| סיכון ביניים | ניתוח תוך גולגולתי ועמוד השדרה, גינקולוגי ואורולוגי, תוך בטני ללא כריתת מעי |
| סיכון גבוה | ניתוח מעי גס עם כריתת מעי, השתלת כליה, החלפת מפרקים (כתף, ברך וירך) |
| סיכון גבוה מאוד | ניתוח אבי העורקים, ניתוח לב, פרוצדורות תוך חזה עם כריתת ריאה |
