רשלנות רפואית בניתוח בעיני ביהמ״ש
רשלנות רפואית בניתוח חוזרת ועולה בתביעות פיצויים וביהמ״ש מפריד בין שני מצבים:
בין נזק בניתוח דחוף ובין נזק מוחמר בניתוח מתוכנן, אלקטיבי, עם זמן הכנה נרחב לקראתו.
תביעה בעקבות איזה ניתוח בעלת סיכוי גבוה יותר להתקבל?
בנזק מניתוח מתוכנן ביהמ״ש יבחן לא רק את החריגה מהטיפול שניתן, אלא את האינפורמציה שעברה מהמנתח למנותח. לכן באופן כללי אפשר לומר שסיכויי תביעה בעקבות ניתוח מתוכנן טובים יותר להתקבל מתביעה בעקבות ניתוח חירום.
ניתוחים כירורגיים לפי רמת סיכון
בחן את עצמך
1. רשלנות רפואית בניתוח מתוכנן
ברשלנות רפואית בניתוח מתוכנן (אלקטיבי), שאינו חירום, נזכה בתביעה גם בלי להצביע על רשלנות (!).
מספיק להוכיח פגיעה באוטונומיה לפני ההחלטה אם להתנתח.
זה יכול להיות בגלל הסבר חסר מצד הרופא, או הסתרה של נתון חשוב, של אסכולה רפואית אחרת, שיטה שונה של ניתוח, או גישה אחרת (ע"א 7952/08, יעל חכם נ' קופ"ח כללית).
האם חתימה על טופס הסכמה מבטלת את הזכות לתבוע?
חתימה על טופס הסכמה לניתוח (וטופס הרדמה) לא מעקרת את הזכות לתבוע.
רק כנגד הטענה שלא ניתן ההסבר הרצוי לקראת הניתוח לטופס יש משמעות.
מה גם שלעתים טפסי ההסכמה מנוסחים באופן גורף, ולא מתאימים למצב הספציפי של המטופל. בעיקר בגלל מחלות הרקע שלו. לעתים הטפסים הללו לא מעודכנים עם המחקרים והפסיקה.
האם מותר להחתים את המטופל ממש לפני הטיפול?
בהתאם לחוזר משרד הבריאות (23/10) מומלץ לאפשר למטופל (במידת האפשר) לעיין בטופס ההסכמה, מראש. אפשר שהחתימה תתבצע במועד סמוך לניתוח אבל "בטרם קבלת טיפול או תרופות העלולים לשלול את שיקול דעתו".
הכוונה בעיקר לחומר הרדמה.
כמה רחוק צריך הרופא ללכת עם ההסבר?
אם הטענה לרשלנות רפואית בניתוח נופלת, עובר בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת.
בהליך שמס׳ ע"א 2245/91 ד"ר ברנשטיין נ' עטיה, היה מדובר במטופל שחלה במחלת בירגר, המוחמרת על ידי עישון ועלולה להביא לקטיעת גפיים. הרופא המליץ לתובע להפסיק לעשן, אבל נקבע כי על הרופא היה להסביר את הסיבה להמלצה שלו.
האם חובה לגלות למטופל את שיעורי ההצלחה של הרופא?
התשובה היא תלוי בנתוני התיק. כעקרון, המידע רפואי הדרוש הוא רק זה שיכול לסייע להחליט אם להסכים לטיפול. רלבנטי למצב, חיוני לקבלת ההחלטה.
פסיקה
ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי
ביהמ״ש לא מצא רשלנות ולא שהיו ההורים בוחרים לעשות הפלה ובכ״ז פסק להם 250,000 ₪. רק כי לא יידעו אותם על אפשרות לפנות לאקו לב עוברי וייעוץ גנטי בעקבות ״מוקד אקוגני״.
ע"א 980/09 פלונית נ' משיח
ביהמ"ש פסק סך של 300,000 ₪ כי הרופא הפר חובתו ליידע את ההורים בדבר ממצאים שעלו בהליכי פוריות.
אם בשאלה "מה היה אילו", ביהמ"ש מתרשם שהתובע בין כה וכה היה נכנס לניתוח, הוא עובר לדון בשאלה נוספת: אם אכן המידע החסר היה דרוש. אם כן, אכן נפגעה זכותו לאוטונומיה על גופו. הסכום המינימלי המסתמן בפסיקה מקרים כאלה, מניתוחים קטנים על סך של 50,000 ₪ ועד סך של 300,000 ש"ח.
לביהמ״ש משימה לא קלה - להעריך באופן היפוטתי כיצד היה נוהג התובע. כלומר, בהנחה והיה מקבל את כל המידע, האם הוא היה בוחר להתנתח או לא. ביהמ״ש קבע שהמבחן הראוי צריך להיות מבחן "המטופל הסביר" אבל על המטופל להוכיח מה היה בוחר. כלומר המבחן אובייקטיבי במהותו (ע״א 1303/09) ואם קיים ״תיקו בראיות״ וביהמ״ש לא יכול להכריע התובע מפסיד.
