רשלנות רפואית בניתוח
רשלנות רפואית בניתוח חוזרת ועולה בתביעות פיצויים ובית המשפט מבדיל בין שני מצבים: נזק שהוחמר בניתוח מתוכנן, לבין נזק שנגרם בניתוח דחוף (חירום). מה ההבדל בין סיבוך לרשלנות, מה כוחו של טופס ההסכמה, מה הרופא צריך להסביר לפני, ומה אם המנתח מיהר לנתח, כלומר לא הייתה בכלל אינדיקציה לניתוח.
עו״ד אורן בושרי
1. כשלא היה צריך לנתח
כאשר נגרם נזק במהלך ניתוח, טענת הרופא המנתח כמעט צפויה מראש: “מדובר בסיבוך מוכר שמופיע בטופס הסכמה, כזה שעלול להתרחש גם כאשר הניתוח בוצע כהלכה”. הוא יוסיף שעורכי הדין חכמים בדיעבד, ובזמן אמת ישנה מורכבות.
״חתך של טעות״
גם אם הסיבוך מופיע בטופס ההסכמה – אין בכך סוף פסוק. השאלה המרכזית היא האם באמת הייתה הצדקה רפואית לניתוח. אם לא הייתה אינדיקציה ברורה, וההחלטה לנתח נבעה משיקול דעת שגוי או אינטרסים זרים – בית המשפט יטה לפסוק לטובת התובע.
בילדים
בניתוח שקדים, ההתוויה לניתוח ע״פ הספרות היא כאשר הדלקת חוזרת ורק כאשר הילד/ה סובל מדום נשימה בשינה. רחוק ממציאות הניתוחים בישראל. אצלנו בקושי מבצעים משטח גרון כדי להראות שזו דלקת חוזרת, רצים לנתח ובסטטיסטיקה גם מקרי מוות (!) כסיבוך של 1:20,000.
במבוגרים
גם ניתוחי סינוסי כרוני מסוג FESS מבצעים בארץ בכמות חריגה. לא תמיד עם הצדקה רפואית. משרד הבריאות למשל גילה ש-45% מהניתוחים היו מיותרים.
קורה שחלק מהמטופלים יוצאים עם שינוי במראה האף, כאבים, אירועים חוזרים ונשנים של דלקות בסינוסים ושינוי בקול. בד"כ הטענות הן:
א. לא בוצעה הדמיה לפני הניתוח;
ב. לא הייתה אינדיקציה לניתוח;
ג. קיים נזק: אף סתום / נזלת כרונית / צורת אף משתנה / קשיי נשימה
ד. נדרש סיוע של קלינאית תקשורת בשל שינוי בקול.
ה. יישור האף הוא טיפול קוסמטי ולכך לא ניתנה הסכמה. בהליך 40826-11-20 פסק השופט גזית 178,000 ₪. מתוכם 120,000 ש"ח בגין "כאב וסבל" כנגד 8% נכות.
2. רשלנות רפואית בניתוח מתוכנן
ברשלנות רפואית בניתוח מתוכנן נזכה בתביעה גם בלי להצביע על רשלנות (!). מספיק להוכיח פגיעה באוטונומיה לפני ההחלטה אם להתנתח. כלומר, שהמנתח מסר מידע חסר, הסתיר נתון חשוב, או אסכולה רפואית אחרת. אולי שיטה שונה של ניתוח, או גישה אחרת (ע”א 7952/08, חכם נ’ כללית). כך, הוא נטל מהמנותח הסכמה להתנתח תוך הטעיה.
כי אם המטופל יוכיח שאם הוא היה מקבל את המידע החסר הוא היה בוחר שלא להיכנס לניתוח, התביעה שלו תהיה גבוהה יותר. מלאה כאילו לא רק לא עבר המידע החסר אלא הייתה רשלנות רפואית מלאה מצד המנתח.
היקף ההסבר הנדרש מהרופא
הרופא לא צריך להציף את המטופל במידע שלא יוכל להתמודד עימו. אבל מה כן?
סיבת הניתוח – למה הניתוח נדרש.
הסיכון והסיבוכים האפשריים - כולל תופעות לוואי נפוצות ונדירות בניתוחים מתוכננים.
הליך הניתוח – השלבים לרבות ההרדמה.
החלמה ואשפוז –אודותההחלמה, האם יש צורך באשפוז
אלטרנטיבות לניתוח – אם יש אפשרויות טיפול אחרות שאותן כדאי לשקול לרבות יתרונות והחסרונות של כל אפשרות.
תוצאות צפויות
הנחיות לפני הניתוח
הסכמה מודעת – הרופא צריך לוודא שהמטופל מבין את כל ההשלכות, הסיכונים והיתרונות של הניתוח.
התשובה היא תלוי בנתוני התיק. כעקרון, המידע רפואי הדרוש הוא רק זה שיכול לסייע להחליט אם להסכים לטיפול. רלבנטי למצב, חיוני לקבלת ההחלטה.
חתימה על טופס הסכמה
חתימה על טופס הסכמה לניתוח (וטופס הרדמה) לא מעקרת את הזכות לתבוע.
רק כנגד הטענה שלא ניתן ההסבר הרצוי לקראת הניתוח לטופס יש משמעות.
מה גם שלעתים טפסי ההסכמה מנוסחים באופן גורף, ולא מתאימים למצב הספציפי של המטופל. בעיקר בגלל מחלות הרקע שלו. לעתים הטפסים הללו לא מעודכנים עם המחקרים והפסיקה.
בהתאם לחוזר משרד הבריאות (23/10) מומלץ לאפשר למטופל (במידת האפשר) לעיין בטופס ההסכמה, מראש. אפשר שהחתימה תתבצע במועד סמוך לניתוח אבל "בטרם קבלת טיפול או תרופות העלולים לשלול את שיקול דעתו".
הכוונה בעיקר לחומר הרדמה.
היה בכל מקרה נכנס לניתוח?
אם בשאלה "מה היה אילו", ביהמ"ש מתרשם שהתובע בין כה וכה היה נכנס לניתוח, הוא עובר לדון בשאלה נוספת: אם אכן המידע החסר היה דרוש. אם כן, אכן נפגעה זכותו לאוטונומיה על גופו. הסכום המינימלי המסתמן בפסיקה מקרים כאלה, מניתוחים קטנים על סך של 50,000 ₪ ועד סך של 300,000 ש"ח.
לביהמ״ש משימה לא קלה - להעריך באופן היפוטתי כיצד היה נוהג התובע. כלומר, בהנחה והיה מקבל את כל המידע, האם הוא היה בוחר להתנתח או לא. ביהמ״ש קבע שהמבחן הראוי צריך להיות מבחן "המטופל הסביר" אבל על המטופל להוכיח מה היה בוחר. כלומר המבחן אובייקטיבי במהותו (ע״א 1303/09) ואם קיים ״תיקו בראיות״ וביהמ״ש לא יכול להכריע התובע מפסיד.
ניתוח בידי הרופא המטפל
מעיון באותו הליך עושה הרושם שכאשר את הניתוח מבצע הרופא המטפל ההנחה בעיני ביהמ״ש היא בכל מקרה המטופל היה נכנס לניתוח. נקבע שם כי ״המערערת שמה מבטחה בד"ר יפה, רופא הנשים שלה, וגם אם היה מוצג בפניה הסיכון של חסימת מעיים, מן הסתם היתה מסתמכת על הערכתו המקצועית של ד"ר יפה ולא היתה נמנעת מן הניתוח״.
3. רשלנות רפואית בניתוח חירום
רשלנות רפואית בניתוח חירום מצמצמת עילות לתביעה. כבר לא ניתן לדבר אז על הסברים חסרים לקראת הניתוח. משכך, ביהמ”ש יפסוק פיצוי רק אם מצא רשלנות. הסיבות אחדות:
רשלנות בטכניקה הניתוחית או מיומנות חסרה
הכוונה לסדר ולארגון שלקראתו. לכן מנהיגים טופס זיהוי מנותח, טופס הכנה לניתוח, ו"פסק זמן" שבו בודקים את פרטי החולה לפני ניתוח. כדי למנוע ניתוח באיבר לא נכון או בצד לא נכון.
האיבר האמור להינתח מסומן באופן בולט. לאחר הניתוח יש חובה לבצע ספירת מלאי ובכך לוודא שהמחטים, הספוגיות וכלי הניתוח מחוץ לגוף המנותח. זאת במטרה למנוע טעויות מביכות כמו להשאיר גוף זר.
תקשורת לקויה בין הצוות המנתח, האח הסיעודי, המרדים וכו׳. לכל אחד תפקיד אחר בניתוח.
פסיקה
ביהמ"ש פסק סך של 300,000 ₪ כי הרופא הפר חובתו ליידע את ההורים בדבר ממצאים שעלו בהליכי פוריות.
ביהמ״ש לא מצא רשלנות ולא שהיו ההורים בוחרים לעשות הפלה ובכ״ז פסק להם 250,000 ₪. רק כי לא יידעו אותם על אפשרות לפנות לאקו לב עוברי וייעוץ גנטי בעקבות ״מוקד אקוגני״.
תביעה בעקבות איזה ניתוח בעלת סיכוי גבוה יותר להתקבל?
"בנזק מניתוח מתוכנן ביהמ״ש יבחן לא רק את החריגה מהטיפול שניתן, אלא אם נפל פגם באינפורמציה שעברה מהמנתח למנותח. לכן באופן כללי אפשר לומר שסיכויי תביעה להתקבל בעקבות ניתוח מתוכנן טובים יותר. זאת ביחס לתביעה בעקבות ניתוח חירום".
עו״ד אורן בושרי
ניתוחים לפי רמת סיכון
| רמת סיכון | פרוצדורות |
|---|---|
| סיכון נמוך מאוד | ניתוח לייזר בעיניים, אנדוסקופיה (כניסה עם מצלמה), פרוצדורות דנטליות |
| סיכון נמוך | תיקון בקע, פרוצדורות א.א.ג, צנתור לב אבחנתי |
| סיכון ביניים | ניתוח תוך גולגולתי ועמוד השדרה, גינקולוגי ואורולוגי, תוך בטני ללא כריתת מעי |
| סיכון גבוה | ניתוח מעי גס עם כריתת מעי, השתלת כליה, החלפת מפרקים (כתף, ברך וירך) |
| סיכון גבוה מאוד | ניתוח אבי העורקים, ניתוח לב, פרוצדורות תוך חזה עם כריתת ריאה |
