גוף זר שנשכח בניתוח הוא מושא תיקי רשלנות רפואית רבים. אם זה מספריים, פד שנשכח, חוט תפירה, תופסן מתכת, או חלק מטבעת (בניתוחי קיצור קיבה).
האם בתי החולים מנהלים התדיינות או מיד משלמים?
בתי החולים "מעזים" להתגונן גם בתיקים כאלה, אך פסקי הדין בעניין גוף זר הם חד משמעיים לטובת המטופל.
הנזק הכרוך בהשארת גוף זר בניתוח
בדר"כ הגוף הזר לא מתגלה מיד. המטופל ממשיך וסובל מכאב הגורר בירור מתמשך, אבחנה שגויה אולי נוספת (אולי קרינה מיותרת), היעדרויות רבות מעבודה וניתוח חוזר מיותר להוצאת מלוא הגוף הזר. לעיתים קרובות נגרם זיהום.
הפיצוי
גובה הפיצוי בתיקי ״גוף זר״ קשים לניבוי כי שיקול דעתו של ביהמ"ש רחב. כעיקרון, משך הזמן שעד הגילוי הוא פקטור משמעותי. ככל שהזמן שחולף עד הגילוי רב, סכום הפיצוי גבוה יותר.
פסקי דין
- שלושה פסקי דין רלבנטים ראויים לאזכור:
- האחד, דן בהשארת צינורית בגופו של הנפגע, משך 38 חודשים. נפסקו שם פיצויים בסך של 150,000 ₪ ובערעור על פסק הדין התווסף לסכום הפיצוי סך נוסף של 50,000 ₪.
- הפס"ד השני דן במקרה שבו הושאר פד בגופו של הנפגע. נפסק פיצוי דומה בסכום של 150,000 ש"ח בסבל שנמשך כ-4 חודשים.
- הפס"ד השלישי אישר פשרה בתיק של המשרד שלנו. של 200,000 ש"ח בפד שנשכח בנרתיק והתגלה רק אחרי 4 ימים מבלי להותיר נזק בנרתיק.
מה בתי החולים יטענו להגנתם?
הטענות המועלות על ידי בתי החולים נוגעות להיעדרו של קשר סיבתי. הסבל הרב והכאב הממושך, לא יהא קשור לטענתם בגוף הזר אלא הוא, לשיטתם, תוצאה של הבעיה הראשונית בעטיה המטופל נכנס לניתוח.
