פיצויים בגין איחור באבחון תסחיף ריאתי | רשלנות רפואית מסכנת חיים

לא. רשלנות רפואית נבחנת לפי ההתנהלות בזמן אמת. כאשר היו תסמינים מחשידים או גורמי סיכון, והצוות הרפואי לא ביצע בירור סביר או שחרר מטופל ללא שלילת תסחיף ריאתי – עשויה לקום אחריות.

לעומת זאת, כאשר התמונה הקלינית לא אופיינית והבירור שבוצע היה סביר בהתאם לנסיבות, לא בכל מקרה ייקבע כי מדובר ברשלנות.

כן. תביעות בגין איחור באבחון תסחיף ריאתי אינן מוגבלות למקרי מוות. כאשר האיחור גרם לפגיעה נשימתית, לבבית, נוירולוגית או לנכות תפקודית מתמשכת, ניתן לתבוע פיצויים בהתאם להיקף הנזק.

טענות שכיחות הן שהתסמינים לא היו אופייניים, שלא היו גורמי סיכון, או שגם אבחון מוקדם לא היה משנה את התוצאה.

מול טענות אלו נבחנות הרשומות הרפואיות בזמן אמת, הבדיקות שבוצעו או לא בוצעו, והאם הייתה הצדקה לשחרור ללא בירור מספק או ללא טיפול מונע.

ברוב המקרים תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא שבע שנים. לעיתים הספירה מתחילה ממועד האירוע, ולעיתים מהמועד שבו התגלה הקשר בין האיחור לבין הנזק.

במקרים של קטינים או פטירה חלים כללים מיוחדים, ולכן חשוב לבדוק כל מקרה לפי נסיבותיו.

כן. הריון מעלה משמעותית את הסיכון לקרישיות ולתסחיף ריאתי, ולכן מחייב ערנות רפואית מוגברת ובירור מתאים. בפועל, תלונות של נשים בהריון אינן תמיד זוכות לבירור מספק, לעיתים בשל חשש מבדיקות הכרוכות בקרינה.

הימנעות מבירור נחוץ ללא חלופה אבחנתית הולמת אינה מהווה הצדקה רפואית או משפטית. כאשר תסחיף ריאתי מאובחן באיחור בתקופת ההריון, הנזק עלול להיות חמור ואף קטלני – לאם ולעובר – ובמקרים מתאימים עשויה לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.