רשלנות באבחון מחלה

רשלנות באבחון רפואי

רשלנות באבחון רפואי הזינה מס’ לא מבוטל של תביעות. בהן התביעה בדרך כלל טוענת למחשבה מקובעת בכיוון מחלה אחת וההגנה בדר”כ טוענת ל״חכמה שבדיעבד״. 

טעות באבחון מחלה

בכל גליון חדר מיון קיימת רובריקה של אבחון רפואי אותה צריך הרופא למלא וכותרתה אבחנה מבדלת. הרובריקה הזו נועדה למנוע טעות באבחון נכון של המחלה אבל הרופאים לא מקפידים למלא אותה.

אבחנה שגויה מתמשכת

אבחנה שגויה לא מצביעה בהכרח על רשלנות. תירוץ כמו עומס יכול להתקבל בהתחלה, אבל לא אם המחלה מתמשכת והקיבעון המחשבתי נמשך. 

מותר לרופאים לטעות באבחנה שגויה. אבל מה אם הטיפול לא שניתן לפי האבחנה הראשונית השגויה לא עובד? אם גם אז, כשהטיפול לא מצליח לא חושבים על מחלה אחרת זו כבר לא טעות, אלא רשלנות.  

רשלנות באבחון מחלה בפסיקה

רשלנות באבחון מחלה בפסיקה נותחה ארוכות בפסקיה. זאת במסגרת ע”א 3264/96 (קופ”ח נ’ יפה פלד). שם ביהמ”ש קבע כי כדי שהרופאים יגיעו בסוף הליך הבדיקה להחלטה נכונה בדבר הטיפול הרפואי יש צורך לערוך רשימה של מחלות אפשריות. עליהם לדון על אפשרות קיומה של כל אחת מהמחלות שברשימה. שם מדובר היה בגידול במח שהתחזה להיות טרשת נפוצה. 

רשלנות באבחון מחלה קטלנית

רשלנות באבחון מחלה קריטית יותר ככל שחומרת המחלה אותה פספסו גדולה יותר. “פספוס” התקף לב או גידול יעיד על רשלנות טוב יותר. מדוע? כי הפספוס היה של מחלה קריטית.

רשלנות באבחון מחלה
״מותר לרופאים לטעות באבחנה שגויה, אבל אם הטיפול לא תואם את הצפוי מהאבחנה השגויה וגם בשלב מאוחר, אחרי שהרופאים ראו (או כשהיה עליהם לראות שהטיפול לא מצליח), לא נערכת גם אז אבחנה מבדלת, נסללה הדרך להוכחת התביעה״.
אורן בושרי
עו״ד
5/5
דילוג לתוכן