שבר בקרסול לאחר תאונה | תביעת פיצויים, נכות ומתי קמה עילת תביעה?

בצקת ברקמות רכות היא נפיחות שנוצרת כשהנוזלים מצטברים סביב המפרק לאחר חבלה.

הממצא לרוב מעיד על תגובה דלקתית ועלול להגביל תנועה ולהאריך את תקופת הכאב והרגישות.

מגבלה בטווחי תנועה היא ירידה ביכולת הכיפוף או הסיבוב של הקרסול ביחס לטווח התקין.

הרופא מודד את המגבלה במעלות, והיא נכנסת לשקלול הרפואי בקביעת אחוזי נכות.

כיפוף דורסלי מרים את כף הרגל כלפי מעלה, וכיפוף פלנטרי מוריד אותה כלפי מטה.

כשהטווחים מתקצרים, זה מצביע על פגיעה תפקודית שיכולה להשפיע על הליכה ועל עמידה.

אינברסיה מסובבת את הקרסול פנימה ואברסיה מסובבת אותו החוצה.

הגבלה בטווחים האלה מופיעה לא אחת לאחר פגיעה ברצועות שמייצבות את צד הקרסול.

מבחן מגירה קדמית הוא בדיקה קלינית שבודקת יציבות רצועתית בקרסול.

כשהבדיקה חיובית, הרופא מזהה תזוזה מוגברת שמרמזת על חולשה או קרע ברצועה.

נזק סחוסי בכיפת הטלוס הוא פגיעה בסחוס שמצפה את עצם הטלוס במפרק הקרסול.

הממצא עשוי לגרום לכאב עמוק, להגבלה תפקודית ולהאיץ שחיקה וארתריטיס בהמשך.

אי סדירות אוסטאוכונדרלית היא פגיעה משולבת בעצם ובסחוס, לרוב באזור נושא עומס.

כשצילום רגיל לא מראה את הבעיה, הרופא נוטה להפנות ל MRI כדי לאבחן את הממצא.

בצקת סובכונדרלית היא הצטברות נוזלים מתחת לסחוס המפרקי.

הממצא לרוב משקף עומס יתר או פגיעה מתמשכת, והוא מסביר כאב גם כשאין “שבר טרי” בצילום.

רצועת ATFL מייצבת את הקרסול בצד החיצוני והיא נפגעת לעיתים קרובות בנקע או בשבר עם סיבוב.

קרע ברצועה הזו עלול להוביל לאי יציבות, לנקעים חוזרים ולכאב בעמידה ובהליכה.

אי יציבות לטרלית היא נטייה של הקרסול לקרוס החוצה, בעיקר על משטח לא אחיד.

המצב פוגע בביטחון בדריכה והוא מופיע לא אחת בבדיקות ובתלונות שמובילות לקביעת אחוזי נכות.

נקעים חוזרים הם אירועים חוזרים של סיבוב או קריסה של הקרסול, לרוב בגלל חולשה רצועתית.

כשהדפוס חוזר, הוא מצביע על פגיעה כרונית ולא על “נקע חד פעמי”.

ברוב המקרים אפשר לטפל בשבר יציב באמצעות קיבוע בגבס ומעקב הדמייתי.

הרופא שוקל ניתוח כשנוצר חוסר יציבות, כשחלקי העצם זזו, כשיש חשש לעיוות, או כשהתמונה מצביעה גם על פגיעה רצועתית משמעותית.

רנטגן הוא בדיקת הבסיס; CT מחדד את מבנה השבר; MRI מתאים כשעולה חשד לפגיעה ברצועות או בסחוס.

שבר עם תזוזה הוא שבר שבו חלקי העצם זזו ממקומם ולעיתים יצריך קיבוע ניתוחי.

שבר בימלאולרי מערב שתי עצמות בשוק ונחשב מורכב יותר, ושבר טרימלאולרי מערב שלושה רכיבים ונוטה להצריך ניתוח.

קשיון נח הוא מצב שבו המפרק כמעט לא נע, ולכן הוא מקנה אחוזי נכות משמעותיים.

מומחים לא תמיד מדרגים אותו בצורה אחידה, משום שההבחנה בין קשיון נח לבין קשיון שאינו נח אינה תמיד חדה במדידה הקלינית.