היפוקלצמיה היא ירידה חדה ברמת הסידן בדם. במקרים רבים היא מופיעה לאחר ניתוח בבלוטת התריס. כאשר הירידה נגרמת עקב פגיעה בבלוטות הפאראתירואיד, עשויה לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404.
תפקיד בלוטות התריס בויסות רמות הסידן
ארבע בלוטות הפאראתירואיד ממוקמות משני צידי בלוטת התריס. תפקידן לווסת את רמת הסידן בדם באמצעות הפרשת הורמון ייעודי. די בשתי בלוטות פעילות כדי לשמור על איזון תקין. פגיעה ברוב הבלוטות גורמת לאובדן מנגנון הוויסות ולירידה חדה ברמת הסידן.
גורמי היפוקלצמיה והקשר לניתוח בלוטת התריס
לא כל היפוקלצמיה מקימה עילת תביעה. לעיתים מדובר במחסור במגנזיום או במחלות גנטיות. גורמים אלה אינם מקימים אחריות משפטית.
לעומת זאת, במהלך ניתוח לכריתת בלוטת התריס עלול המנתח לפגוע בבלוטות הפאראתירואיד או לכרות אותן בטעות. פגיעה זו גורמת לירידה חדה בסידן ולתסמינים נוירולוגיים ושריריים.
ברוב המקרים הניתוח מבוצע בשל סרטן בלוטת התריס, מחלה שכיחה יותר בקרב נשים ולעיתים מחייבת התערבות כירורגית נרחבת.
חומרת הפגיעה בהיפוקלצמיה והשלכות רפואיות ומשפטיות
לפני שבוחנים תביעה בגין היפוקלצמיה לאחר ניתוח, חשוב להבין את חומרת הפגיעה, ההבדל בין נזק זמני לקבוע, וכיצד בתי המשפט בוחנים אחריות רפואית.
01
סיכון רפואי בכריתה מלאה של הבלוטות
02
היפוקלצמיה זמנית לעומת קבועה
03
היפוקלצמיה לאחר ניתוח והמשמעות המשפטית
- האם הגידול היה סמוך לבלוטות הפאראתירואיד
- האם המנתח תיעד זיהוי ושימור של הבלוטות
- האם קיימת עדות לפגיעה בלתי מוצדקת במהלך הניתוח
עו״ד אורן בושרי
סיבוכים נלווים בניתוח בלוטת התריס
בנוסף להיפוקלצמיה, ניתוח בלוטת התריס עלול לגרום לסיבוכים נוספים. אחד מהם הוא פגיעה בעצב האחראי על תנועת מיתרי הקול, אשר עלולה להוביל לצרידות או להפרעה נשימתית.
במקרים אלה נבחנת שאלת האחריות המשפטית של הצוות הרפואי וחובת התיעוד במהלך הניתוח.
להרחבה מלאה בנושא ראו: השלכות משפטיות בעקבות צרידות לאחר ניתוח בלוטת התריס.
היפרקלצמיה כמצב הפוך
היפרקלצמיה היא מצב של עודף סידן בדם. ברוב המקרים היא אינה מהווה בסיס לתביעה. חריג לכך קיים כאשר עודף הסידן נגרם כתוצאה ממתן תרופות שגוי או טיפול רפואי רשלני.
סיכום
בסופו של דבר, היפוקלצמיה לאחר ניתוח בלוטת התריס אינה רק שאלה רפואית אלא גם שאלה משפטית. בתי המשפט בוחנים את אופן ביצוע הניתוח, רמת התיעוד הרפואי והקשר בין הפעולה הכירורגית לבין הפגיעה בסידן. אם המנתח לא תיעד זיהוי של בלוטות הפאראתירואיד לפני כריתת הגידול, בית המשפט עשוי לראות בכך מחדל ראייתי ולהעדיף את גרסת המטופל. במצבים כאלה, תיעוד חסר או לקוי עלול להכריע את הכף ולהוביל להכרה באחריות ולפסיקת פיצויים.