השלכות משפטיות בעקבות צרידות לאחר ניתוח בלוטת התריס משום פגיעה בעצב הלרינגאלי

צרידות לאחר ניתוח בלוטת התריס אינה תופעה שולית.
במקרים רבים הצרידות נגרמת מפגיעה בעצב הלרינגאלי, האחראי על תנועת מיתרי הקול.
כאשר הקול אינו חוזר לקדמותו בתוך זמן סביר, או כאשר מתווספים קושי בדיבור או בנשימה, עולה חשד לפגיעה עצבית משמעותית. במצבים כאלה יש לבחון גם אחריות משפטית של הצוות הרפואי.

עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404. 

העצב הלרינגאלי שולט בתנועת מיתרי הקול ומאפשר דיבור תקין ונשימה חופשית.
העצב עובר בסמיכות ישירה לבלוטת התריס ולכן מצוי באזור סיכון במהלך ניתוח.
פגיעה בעצב עלולה לגרום לצרידות, שינוי בגוון הקול, עייפות קולית ולעיתים גם להפרעה נשימתית. ראה כאן

מבצעים ניתוח להוצאת בלוטת התריס לרב במקרה של גידול סרטני. הניתוח מתבצע דרך חתך צווארי. 

כורתים ודוגמים חלק קטן מהריקמה ואם התשובה חיובית, כורתים אונה נוספת של הבלוטה. בכריתת בלוטה מלאה, מאשפזים את המטופל ל- 36-48 שעות למעקב אחר ערכי רמת הסידן בדם. זאת מחשש להיפוקלצמיה, שהיא ירידה בערכי הסידן. 

מדוע ניתוח בלוטת התריס מסכן את מיתרי הקול?

במהלך ניתוח בלוטת התריס, המנתח פועל בקרבה גבוהה לעצבים האחראים על הקול.
טעות בזיהוי העצב, מתיחה, לחץ ממושך, חימום או צריבה עלולים לפגוע בו.
גם כאשר המנתח אינו חותך את העצב, פגיעה תפקודית עלולה להתרחש עקב תנאי הניתוח וההתנהלות במהלכו.

מתי צרידות לאחר ניתוח נחשבת תופעה חולפת

לאחר ניתוח, שינוי קול זמני נחשב תופעה מוכרת. בצקת מקומית, גירוי של מיתרי הקול או השפעת ההרדמה עלולים לגרום לצרידות זמנית. בדרך כלל הקול משתפר בתוך ימים או שבועות, ולעיתים אף ללא טיפול מיוחד.

כאשר בדיקת א.א.ג מעלה שמיתרי הקול נעים באופן תקין ואין פגיעה בתנועתיות שלהם, ברוב המקרים הצרידות חולפת מעצמה ואינה מעידה על נזק עצבי קבוע. עם זאת, קיימת חשיבות לכך שהבדיקה תבוצע על ידי רופא המתמחה במיתרי הקול, שכן בדיקה שאינה ממוקדת עלולה להחמיץ פגיעה תפקודית עדינה.

עצב שמפעיל את שרירי הגרון.
״אם המנתח לא כתב שזיהה ובודד את העצב הוא בבעיה״.

מתי ניתן לטעון לרשלנות רפואית?

ניתן לטעון לרשלנות רפואית כאשר הצוות הרפואי פוגע בעצב ללא הצדקה, אינו מתעד את שלמות העצב במהלך הניתוח, מאחר באבחון פגיעה קולית או נמנע מהפניה לבירור ולטיפול מתאימים.

מבחינה משפטית, דו״חות כירורגיים חייבים להיות מלאים, מדויקים וחתומים על ידי כלל הגורמים המעורבים בניתוח. כאשר המנתח אינו מתעד בדו״ח כי זיהה ובודד את העצב, הוא יוצר כשל ראייתי מהותי. היעדר תיעוד כזה מאפשר לבסס קשר סיבתי בין הניתוח לבין הפגיעה העצבית.

01

הקשר הסיבתי בין הניתוח לצרידות

כאשר הצרידות מופיעה בסמיכות זמנים לניתוח, מתקיים קשר זמנים ברור בין הפעולה הרפואית לבין הנזק. במקרים רבים עצם הופעת הצרידות לאחר הניתוח מעבירה את נטל ההסבר לכתפי בית החולים. אין צורך להוכיח מנגנון מדויק של הפגיעה, אלא להראות כי הנזק נגרם עקב הניתוח ולא היה קיים קודם לכן.

02

טענות ההגנה השכיחות של בית החולים

טענת הגנה נפוצה היא כי דלקת גרמה לפגיעה העצבית, וכי מדובר בסיבוך שאינו ניתן למניעה ואינו נובע מביצועי המנתח. אלא שטענה זו מחייבת תיעוד רפואי בזמן אמת. בהיעדר תיאור של דלקת, קשיים או סיבוכים במהלך הניתוח, אין הצדקה לקבל גרסה מאוחרת שלא הופיעה במסמכים הרפואיים.

צרידות עשויה להתפתח גם יותר מ־15 ימים לאחר ההליך הניתוחי. בשלב זה לא ניתן עוד להשלים או לשנות את דו״ח הניתוח, והיעדר תיעוד מוקדם פועל לרעת בית החולים.

טענת הגנה נוספת מתבססת לעיתים על כריתה נרחבת. כאשר מדובר בכריתה גדולה, ייתכן שמדובר בטענה סבירה. עם זאת, כאשר הכריתה קטנה ומרוחקת מהעצב, טענה זו מאבדת ממשקלה ואינה מסבירה פגיעה עצבית.

03

פיצוי בגין צרידות ופגיעה קולית

פגיעה קולית עלולה להשפיע באופן משמעותי על תפקוד יומיומי, עבודה ותקשורת בין אישית. בתי המשפט אינם מסתפקים באחוזי נכות פורמליים בלבד, אלא בוחנים את הנזק התפקודי בפועל. גם כאשר שיעור הנכות אינו גבוה, ניתן לקבל פיצוי משמעותי בהתאם להשפעת הפגיעה על איכות החיים.

אם בדו״ח הניתוח לא נרשם כי העצב זוהה ובודד, בית החולים בבעיה.  
כאשר הפגיעה בעצב מתפתחת באיטיות עקב צלקת או המטומה, ניתן לייחס רשלנות גם למעקב הרפואי לאחר הניתוח, ולא רק לביצוע הפעולה הכירורגית עצמה.

תמונת מחבר

עו״ד אורן בושרי

אחוזי נכות בגין פגיעה בקול

צרידות לאחר ניתוח בלוטת התריס של מיתרי קול והפרעות בדיבור יזכו במינימום של 10 אחוז נכות. מקרים קשים של איבוד קול יכולים לזכות ב-50%.

דורג 5 מתוך 5