זיהום בכף הרגל, במיוחד אצל חולי סוכרת, עלול להתקדם מפצע קטן לזיהום בעצם ואף לקטיעה. עם זאת, קטיעה אינה מוכיחה כשלעצמה רשלנות רפואית. כדי לבסס תביעה יש לבדוק אם הצוות הרפואי זיהה את סימני האזהרה, ביצע את הבדיקות הנדרשות, התחיל טיפול בזמן וקבע מעקב מתאים. כאשר פעולה מוקדמת הייתה עשויה לעצור את הזיהום או לצמצם את היקף הקטיעה, עשויה לקום עילה לתביעת פיצויים.
מפצע קטן ועד קטיעה, איפה ניתן היה לעצור?
פצע או כיב שלא החלים
בדיקת כפות הרגליים, תיעוד הפצע וטיפול בו.
הזיהום מעמיק לרקמות
זיהוי סימני האזהרה והפניה לבדיקות.
אוסטאומיאליטיס
טיפול מתאים ומעקב צמוד אחר שתי הרגליים.
נמק ברקמה
הסרה ניתוחית של הרקמה.
קטיעה או ספסיס
נזק קבוע ולעיתים סכנת חיים.
"כשהנזק לא היה אמור להגיע לעצם או לקטיעה"
אי אבחון ואיחור בטיפול, הליבה של התביעה
הבעיה המרכזית בתיקים אלה אינה הזיהום עצמו. הבעיה היא האיחור, שמאפשר לזיהום להתקדם עד העצם. האיחור נגרם בדרך כלל מסימני אזהרה שלא זוהו, מטיפול שהתחיל מאוחר ומהיעדר מעקב אחר הפצע.
מתי זיהום בכף הרגל הופך לתיק משמעותי?
זיהום בעצם בכף הרגל: הנקודה שבה התיק מקבל משקל
זיהום בעצם בכף הרגל, או אוסטאומיאליטיס, הוא שלב מתקדם של זיהום שלא נעצר בזמן. זהו קו פרשת מים בתיק:
- בשלב מוקדם עדיין ניתן היה לטפל ולעצור את התפשטות הזיהום.
- בשלב מאוחר הנזק כבר עמוק ולעיתים בלתי הפיך.
לכן, במקרים רבים, דווקא בשלב זה מתחדדת שאלת האחריות הרפואית.
מה הרופא היה צריך לעשות?
מול פצע או חשד לזיהום בכף הרגל, הרופא נדרש לבדוק את המטופל באופן יסודי, לזהות סימני אזהרה, להפנות לבדיקות לפי הצורך ולקבוע מעקב ברור.
היעדר הפעולות הללו אינו עניין טכני. כאשר הזיהום ממשיך להתפתח ללא בירור או טיפול מתאים, כאן עשויה להתחיל הרשלנות.
סימני האזהרה שהרופא לא היה רשאי להתעלם מהם
סימנים מסוימים מחייבים בירור רפואי, טיפול ומעקב מתאימים. בין סימני האזהרה המרכזיים:
- פצע שאינו מחלים.
- כיב עמוק או חשיפה של עצם.
- אודם, נפיחות או הפרשה.
- ריח חריג.
- חום מקומי או מערכתי.
- עלייה במדדי הדלקת.
- שינוי צבע או השחרה.
- ירידה בדופק בכף הרגל.
- החמרה במצבו של מטופל סוכרתי.
- חזרה לטיפול ללא שיפור.
ככל שהצטברו יותר סימנים כאלה, כך גבר הצורך בבירור דחוף ובטיפול שימנע את התפשטות הזיהום לרקמות העמוקות ולעצם.
כיב שלא מחלים הוא טריגר ברור לחשד לזיהום בעצם
מחקר רפואי מצביע על קשר מובהק בין כיבים כאלה לבין אוסטאומיאליטיס, ומדגיש כי אי בירור בזמן עלול לאפשר לזיהום להתקדם לנזק עמוק ואף בלתי הפיך.
👉 לעיון במאמר: Osteomyelitis in the diabetic foot
מתי הסיכון הופך לאחריות משפטית?
למה דווקא חולי סוכרת הם במרכז התביעות
זרימת דם ירודה
ירידה בתחושה
ריפוי איטי
דווקא בשל הנתונים האלה, האחריות הרפואית גבוהה יותר.
במצב כזה, אם לא ננקטת זהירות מוגברת והפצע מדרדר, קשה לטעון שלא ניתן היה לצפות את ההתפתחות.
הרחבה על האחריות הזו תמצאו בעמוד רשלנות רפואית בטיפול בסוכרת ויתר לחץ דם.
טיפול שגרתי שהסתבך לא תמיד סיכון רגיל
כך למשל, טיפול בציפורן חודרנית, חיתוך ציפורניים או פצע קטן מחייבים אצל חולה סוכרת זהירות מוגברת.
אם הזהירות הזו לא ננקטת, והמצב מדרדר לזיהום או לקטיעה, ייתכן שמדובר בסטייה מהסטנדרט הרפואי.
תיק זיהום בעצם שבו טיפלנו
באחד התיקים שבהם טיפלנו ייצגנו את משפחתו של מטופל סוכרתי. הכל התחיל בפצע ליד ציפורן הבוהן, אחרי טיפול בציפורן חודרנית. רופאת המשפחה רשמה את התלונה, אבל לא בדקה את הרגל והפנתה לבדיקת אחיות. בבדיקה שנערכה שלושה ימים אחר כך נרשם שכפות הרגליים תקינות, והפצע כלל לא תועד.
בהמשך הזיהום העמיק עד העצם, ובסופו של דבר נקטעה רגלו.
מומחה לרפואה פנימית מטעמנו קבע בחוות דעתו כי את "כדור השלג" הזה ניתן היה, וצריך היה, לעצור בשלביו הראשונים. לדבריו, תגובה נאותה לנגע הראשון הייתה משנה את המהלך לחלוטין. תגובה כזו כוללת בדיקה יסודית, הורדת לחץ מהרגל, נעליים מותאמות והטריה מוקדמת.
התביעה נגד קופת החולים הסתיימה בפשרה בסך 400,000 ₪ (ת"א 45218-05-23, בית משפט השלום בכפר סבא). התביעה נגד המדינה, בגין חלקו של בית החולים, ממשיכה להתנהל.
האם קופת החולים יכולה להתגונן בתביעת נמק?
קופות חולים טוענות לעיתים קרובות כי לא ניתן היה להציל את הרגל. טענה זו אינה נכונה תמיד. הרפואה המודרנית מציעה כיום שיטות לשיפור זרימת הדם, לטיפול בטרשת עורקים ולטיפול בזיהום לפני שהוא מגיע לעצם. כאשר האפשרויות האלה היו קיימות אך לא יושמו בזמן, האחריות המשפטית מתחדדת.
עו״ד אורן בושרי
מה בתי המשפט באמת בודקים?
בתי המשפט אינם מסתפקים בעצם התוצאה הקשה. הם בודקים אם הטיפול חרג מהסטנדרט הסביר ואם אבחון וטיפול במועד היו עשויים למנוע את הקטיעה או לצמצם את היקפה.
אין צורך להוכיח בוודאות מוחלטת שהקטיעה הייתה נמנעת. עם זאת, יש להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית קשר בין האיחור לבין הנזק. במקרים המתאימים ניתן לטעון גם לאובדן סיכויי החלמה או לאובדן האפשרות לבצע קטיעה מצומצמת יותר.
האם יש עילה לתביעה לאחר קטיעת אצבע, כף רגל או רגל?
לאחר קטיעה יש לבדוק אם היא הייתה הכרחית כבר במועד הפנייה הראשונה, או שהפכה להכרחית רק משום שהזיהום, החסימה בכלי הדם או הנמק לא טופלו בזמן. לעיתים אי אפשר היה למנוע כל קטיעה, אך טיפול מוקדם היה מאפשר להסתפק בקטיעת אצבע במקום כף הרגל או בקטיעה נמוכה במקום קטיעה מתחת לברך או מעליה. גם הבדל כזה עשוי להקים תביעת פיצויים משמעותית.
לסיכום
זיהום בעצם בכף הרגל אינו תמיד גזירת גורל. במקרים רבים הוא תוצאה של איחור באבחון או של טיפול לא מספק. כאשר התוצאה היא נזק בלתי הפיך או קטיעה, השאלה המשפטית היא אם ניתן היה למנוע את ההחמרה בזמן. כאשר התשובה חיובית, עשויה לקום עילה לתביעה.
שאלות ותשובות
זיהום בעצם בכף הרגל, הצד הרפואי
מהו זיהום בעצם בכף הרגל ואיך הוא מתפתח?
זיהום בעצם, או אוסטאומיאליטיס, מתרחש כאשר חיידקים חודרים מפצע או מכיב בכף הרגל לעומק הרקמות ומגיעים לעצם.
זה תהליך הדרגתי. קודם פצע שטחי, אחר כך זיהום עמוק ורק בסוף העצם. לכן בדרך כלל יש זמן לזהות אותו ולעצור אותו.
מה זה נמק (נקרוזיס) ברגל ולמה זה מצב מסוכן?
נמק הוא מוות של רקמה. הוא נוצר כאשר זרימת הדם נפגעת או כאשר זיהום אינו מטופל.
רקמה מתה אינה חוזרת לחיים, ולכן הטיפול בה הוא הסרה ניתוחית. בהיעדר טיפול מהיר, התהליך עלול להוביל לספסיס ואף לסכנת חיים.
למה חולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה לקטיעה?
פגיעה בזרימת הדם, ירידה בתחושה וריפוי איטי גורמים לכך שפצע יכול להחמיר בלי שהמטופל ירגיש. ללא טיפול מהיר הזיהום עלול להגיע לעצם ולהוביל לקטיעה.
פגיעה ברגל אחת מעלה גם את הסיכון לרגל השנייה, ולכן נדרשת זהירות מוגברת כלפי שתיהן.
האם פצע לחץ בעקב שהתפתח באשפוז יכול להיות רשלנות?
אצל מטופל סוכרתי מאושפז, ובמיוחד אחרי ניתוח ברגל השנייה, הסיכון לפצע לחץ ידוע מראש. הצוות נדרש להרים את העקב, לשנות תנוחה ולבדוק את שתי הרגליים באופן קבוע.
כאשר פצע כזה מתגלה באיחור ומחמיר עד העצם או עד קטיעה, עשויה לקום עילה לתביעה.
תביעת רשלנות רפואית על זיהום בכף הרגל
מתי זיהום בכף הרגל נחשב רשלנות רפואית?
לא כל זיהום וגם לא כל קטיעה הם רשלנות. השאלה היא אם הרופא בדק את הרגל, זיהה את סימני האזהרה, הפנה לבדיקות וקבע מעקב, ואם טיפול בזמן היה מונע את הנזק או מצמצם אותו.
אפשר לתבוע גם כשלא הייתה קטיעה, אם ההחמרה גרמה לנזק משמעותי.
איך מוכיחים שניתן היה למנוע את הקטיעה?
ההוכחה נשענת על התיעוד הרפואי, רצף הטיפול וחוות דעת מומחה. אין צורך בוודאות מוחלטת, מספיק להראות לפי מאזן ההסתברויות שטיפול מוקדם היה מונע את הקטיעה או מאפשר קטיעה מצומצמת יותר.
לעיתים דווקא סתירות ברשומה מחזקות את התיק. למשל, תלונה על פצע ברגל ובדיקה שנערכה ימים ספורים אחריה ורשמה רגליים תקינות.
כמה פיצוי מקבלים על זיהום בעצם בכף הרגל?
הפיצוי נקבע לפי היקף הנזק ולפי עוצמת הקשר בין האיחור לתוצאה. הוא יכול לכלול הפסדי שכר, נכות, עזרת הזולת, כאב וסבל והוצאות רפואיות. במקרה של פטירה נכללים גם נזקי העיזבון והתלויים.
בתיק שתואר בעמוד זה, התביעה נגד קופת החולים הסתיימה בפשרה בסך 400,000 ₪, והתביעה נגד המדינה ממשיכה להתנהל.
תוך כמה זמן אפשר להגיש תביעה?
תקופת ההתיישנות היא בדרך כלל 7 שנים, ולעיתים היא נספרת מהיום שבו התברר שהנזק נגרם מהטיפול. במקרה של פטירה, היורשים והתלויים רשאים לתבוע.
כדאי לפעול מוקדם ולבקש את התיק הרפואי המלא, כולל רשומות האחיות ובדיקות כפות הרגליים. תמונות של הפצע לאורך הזמן עשויות לעזור מאוד.