כוריואמניוניטיס הוא זיהום של מי השפיר, שנגרם מחדירת חיידקים או נגיפים דרך הנרתיק אל הרחם. אם הרופא מאבחן את הזיהום באיחור – ייתכן והמחדל בא בגדר רשלנות רפואית. במקרים קשים, הזיהום עלול לגרום לנזק לעובר, לנכות קשה ואף למוות.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404
כוריואמניוניטיס מופיע ב-1 עד 5 מתוך כל 200 הריונות. ככל שגיל ההריון צעיר יותר, כך עולה הסיכון ללידה מוקדמת בעקבות זיהום.
זיהום ברחם בהריון (בקטרמיה) הוא מצב מסוכן (במיוחד לפגים), הגורם לסיבוכים מהותיים לתינוק, לאלח דם ודלקת קרום המוח, ולידה מוקדמת. הסיבוך העיקרי ביותר הוא CP (שיתוק מוחין), ואחריו מחלת ריאות כרונית וחירשות. גם מוות. שיעור התמותה של יילודים עלה באופן משמעותי (10.6% לעומת 6.1%). אם השליה נדבקה, הסיכוי גבוה פי 5 עד 9 לנזק מוחי, מחלת ריאות כרונית או שיתוק מוחין.
אימתי נגיש תביעת רשלנות רפואית?
תביעה תוגש כאשר יש סיבוך מהותי שניתן היה למנוע – נזק לתינוק, נכות קשה או מוות. ובמיוחד כאשר הייתה חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר.
כיצד נדע מתי? למשל בהפרה של נייר העמדה הרלבנטי, אבל גם במצבים הבאים:
התעלמות מסימני זיהום במי השפיר
כשהרופא מתעלם מסימנים המעידים על כוריואמניוניטיס – מדובר ברשלנות שיכולה לעלות בחיי העובר.
האבחנה מתבססת על שילוב של ממצאים:
- דופק עוברי מהיר שנמשך מעל 10 דקות
- חום אצל האם
- נוזל מוגלתי בצוואר הרחם
- ספירת תאי דם לבנים גבוהה
- תרבית חיובית ממי השפיר
סוכר נמוך בנוזל או פתולוגיה בשליה
במקרים כאלה, הרופא חייב להתחיל טיפול אנטיביוטי ולשקול יילוד מיידי. כל עיכוב מסכן את העובר בפגיעה מוחית או מוות.
התעלמות מגורמי סיכון ידועים
חלק מהנשים לא מציגות תסמינים ברורים, אך רופא מיומן אמור לזהות את הסיכון.
התסמינים כוללים חום, דופק מהיר והפרשות מריחות. הסיכון עולה במיוחד אצל:
- נשים בלידה ראשונה
- נשים צעירות מתחת לגיל 21
- הריונות עם קרע מוקדם של הקרומים, לידה מוקדמת או שלב לידה ממושך
- אי־זיהוי בזמן – גם בלי תסמינים מובהקים – עשוי להיחשב לרשלנות רפואית המזכה בפיצויים.
על הרופאים לזהות את הבעיה מוקדם ולטפל בה במהירות. ככל שהאבחנה מוקדמת יותר, התוצאה טובה יותר. הטיפול הוא אנטיביוטי. בלידה שאינה מתקדמת ״הטיפול״ הוא ניתוח קיסרי. כשלא פועלים על פיו והתינוק פגוע פתוחה הדרך להגשת תביעה.
עובר שנדבק בכוריואמניוניטיס, עם זיהום במערכת העצבים ביילוד יפגין סימנים של פרכוסים.
אם מדובר בזיהום, למה הצוות הרפואי אחראי?
גם כשמדובר בזיהום, אפשר להטיל אחריות על הצוות הרפואי אם היה צריך לפעול – ולא פעל. הצוות חייב לזהות את הסיכון ולתת טיפול מונע בזמן. אם הלידה לא מתקדמת, עליו להחליט במהירות על ניתוח קיסרי כדי למנוע סיבוכים. השהיה בקבלת ההחלטה עלולה להחמיר את מצבו של העובר ולהסתיים בנזק חמור או במוות. כמו ב אלח דם.
מה בית החולים יטען להגנתו ומה נשיב?
בתי החולים יטענו שהדופק המואץ נגרם מסיבות אחרות – למשל, כתוצאה משימוש בפיטוצין.
מנגד, נטען כי על הרופאים לשלול קודם כול זיהום, במיוחד כשקיים חשש לפגיעה בעובר. מניעת הידבקות וזיהוי מוקדם של סכנה – הם חובת הצוות הרפואי. הסיכון לעובר גובר, והצורך בפעולה מידית גובר בהתאם.
מבין הגורמים האפשריים לזיהום, כדאי לשים לב במיוחד לבדיקה חודרנית כמו דיקור מי שפיר. אם האישה נדבקה לאחר הבדיקה – ייתכן שהזיהום נגרם מרשלנות, למשל שימוש במחט לא סטרילית או חוסר חיטוי נאות. במקרים כאלה, ניתן לכוון את התביעה נגד הרופא שביצע את הפעולה. גורמים נוספים שיכולים להגביר את הסיכון כוללים נרתיק חיידקי, הרדמה אפידורלית, השמנת יתר (BMI גבוה), ומצב של חוסר חיסוני – כולם מחייבים מעקב רפואי הדוק והיערכות מראש למניעת זיהום.
עו״ד אורן בושרי





