נמק במעי עשוי להיות תוצאה של איחור באבחון איסכמיה מזנטרית – חסימה של העורק המזנטרי ובו זרימת הדם למעיים – או חסימת מעיים.
כך, הנזק עלול להתפתח בתוך שעות ולהסתיים בכריתת מעי, סטומה ואף מוות. המנגנון מזכיר ״התקף לב״ ובמקרים מתאימים מדובר בעילה לתביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית.
מדוע מדובר מצב חירום?
המעי זקוק לאספקת דם רציפה דרך העורק המזנטרי. כאשר הזרימה נחסמת, הרקמה אינה מקבלת חמצן ומתחיל תהליך של הרס כאשר כל שעה קריטית.
מתי האיחור באבחון נחשב רשלנות רפואית?
איחור באבחון נחשב רשלנות רפואית במצבים הבאים:
אי בירור של כאב בטן חריג
כאשר מטופל מתלונן על כאב עז שאינו תואם ממצאים, הקאות חוזרות או החמרה מהירה, הרופא חייב לשקול חסימת מעיים או אירוע מזנטרי.
ייחוס אוטומטי לקלקול קיבה ללא הדמיה מתאימה עלול להיחשב סטייה מסטנדרט רפואי סביר.
פספוס חולים בקבוצת סיכון
חולים עם מחלת לב, טרשת עורקים, הפרעות קרישה או פרפור פרוזדורים נמצאים בסיכון מוגבר.
כאשר הרופא אינו מתייחס לרקע הרפואי ואינו מפנה לבדיקות מתאימות, האיחור עלול להפוך לרשלנות.
שחרור מוקדם מחדר מיון
דפוס חוזר בתיקים: המטופל משתחרר עם משככי כאבים, חוזר כעבור שעות במצב קריטי, והמעי כבר בנמק.
חלון ההצלה באיסכמיה מזנטרית: מהכאב הראשון ועד הנמק
איסכמיה מזנטרית מתקדמת בתוך שעות. בכל שלב יש פעולה רפואית שיכולה לעצור את התהליך, ובכל שלב יש כשל אופייני שמוביל לתביעה.
תסמינים ראשונים
כאב בטן עז שאינו תואם את הבדיקה הגופנית, בחילות והקאות. הסיכון גבוה יותר בחולים עם פרפור פרוזדורים, טרשת עורקים או הפרעות קרישה.
בירור דחוף וטיפול
CT אנגיוגרפיה של הבטן, ייעוץ כירורגי מיידי וטיפול להחזרת זרימת הדם. בשלב זה ניתן לעיתים להציל את המעי ללא כריתה.
נמק במעי
רקמת המעי מתה, הזיהום מתפשט לחלל הבטן ועלול להתפתח אלח דם. מרגע זה הניתוח כבר אינו מציל את המעי, אלא את החולה.
כריתה והשלכות
כריתת מעי, סטומה, תסמונת המעי הקצר ותת ספיגה. במקרים קשים המצב מסתיים במוות.
ככל שהתסמינים היו ברורים יותר והבירור התעכב, כך מתחזקת הטענה לרשלנות רפואית באבחון.
המידע הרפואי מבוסס על הנחיות ארגון WSES לאיסכמיה מזנטרית חריפה (2022).
מהן ההשלכות של איחור באבחון?
ההשלכות האפשריות של איחור באבחון עלולות להיות הרות גורל:
- נמק במעי: נמק מתפתח לעיתים בתוך פחות מיממה. הזיהום מתפשט ושיעורי התמותה גבוהים.
- כריתת מעיים: כאשר אין ברירה, כורתים חלקים מהמעי. התוצאה עלולה להיות תסמונת המעי הקצר, תת ספיגה ופגיעה תפקודית קשה.
- סטומה: במקרים חמורים יוצרים פתח בדופן הבטן. סטומה משנה את אורח החיים ופוגעת בתפקוד וביכולת העבודה.
שיעור התמותה לאחר ניתוח באיסכמיה מזנטרית חריפה, לפי סוג החסימה
גם כשהחולה מגיע לניתוח, סוג החסימה קובע במידה רבה את הסיכוי לשרוד. בכל הסוגים, איחור באבחון מעלה את הסיכון.
התסמינים מתפתחים לאט יותר, ולכן יש זמן לאבחן. דווקא כאן נעשה איחור באבחון לטענה משפטית חזקה.
קשור לרוב לפרפור פרוזדורים. כאב בטן פתאומי בחולה כזה מחייב לחשוד באירוע מזנטרי.
לעיתים קרובות קודמים לה חודשים של כאבים אחרי אכילה וירידה במשקל. אלה סימני אזהרה שנתפסים לפעמים כבעיית עיכול.
מופיעה בעיקר אצל חולים מאושפזים במצב קשה, ולכן השאלה המשפטית היא האם הצוות עקב אחר הסימנים בזמן.
המקור: Schoots ושותפיו, British Journal of Surgery, 2004. סקירה שיטתית של 45 מחקרים ו-3,692 מטופלים. מאז ההישרדות השתפרה, אך הפער בין סוגי החסימה נשמר.
איחור באבחון חסימת מעיים בתינוקות
תינוק עלול להידרדר בתוך שעות. כאשר הצוות מייחס את התסמינים לגזים או עצירות ומשחרר הביתה, חלון ההצלה נסגר במהירות.
התפשלות מעיים בתינוקות
התפשלות יוצרת חסימה ופוגעת בזרימת הדם למעי. אבחון מוקדם באולטרסאונד וטיפול בחוקן עשויים למנוע ניתוח.
איחור עלול להוביל לנמק ולכריתת מעי.
עו״ד אורן בושרי
לסיכום
נמק במעי אינו גזירת גורל. לעיתים מדובר בתוצאה של איחור באבחון שניתן היה למנוע. כאשר מתעלמים מתמרורי אזהרה או נמנעים מבירור דחוף, ייתכן שקמה עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
שאלות ותשובות על נמק במעי ורשלנות רפואית
האם כל נמק במעי הוא רשלנות רפואית?
לא. יש מצבים פתאומיים שאינם ניתנים למניעה.
אך כאשר היו תסמינים ברורים, חלון אבחנתי סביר ובדיקות שלא בוצעו, נבחנת אחריות משפטית.
מה בודקים בתביעת פיצויים בגין נמק במעי?
השאלות המרכזיות בתיק הן:
- האם היו תסמינים שהצריכו CT דחוף
- האם בוצע ייעוץ כירורגי בזמן
- האם בדיקות דם חריגות זוהו
- האם ניתן היה למנוע כריתה באבחון מוקדם
- מה היקף הנכות התפקודית לאחר הכריתה
אילו פיצויים אפשריים בתביעה על איסכמיה מזנטרית?
ראשי הנזק העיקריים הם:
- כאב וסבל
- אובדן כושר עבודה
- פגיעה תפקודית
- הוצאות רפואיות עתידיות
- עזרת צד ג
- פגיעה באוטונומיה
האם בדיקת לקטט תקינה שוללת איסכמיה מזנטרית?
לא. אין בדיקת דם שמאבחנת איסכמיה מזנטרית בשלב המוקדם, ולקטט תקין אינו שולל אותה. הבדיקה המקובלת היא CT אנגיוגרפיה של הבטן.
רופא שמסתמך על לקטט תקין ומשחרר מטופל עם כאב בטן חריג, בלי הדמיה, עלול לסטות מהסטנדרט הרפואי הסביר.
המטופל שוחרר ממיון וחזר אחרי כמה שעות עם נמק. האם יש עילה לתביעה?
ייתכן. השאלה היא האם בביקור הראשון כבר היו סימנים שחייבו הדמיה או ייעוץ כירורגי. חזרה מהירה באותה תמונה קלינית מחזקת את הטענה שהבעיה הייתה קיימת כבר אז.
כשרופא נמנע מבדיקה שהייתה נדרשת, בתי המשפט עשויים לקבוע שנגרם נזק ראייתי. במצב כזה נטל ההוכחה יכול לעבור לבית החולים.
מה ההבדל בין איסכמיה מזנטרית לחסימת מעיים?
באיסכמיה מזנטרית זרימת הדם למעי נחסמת. בחסימת מעיים נחסם מעבר התוכן בתוך המעי, למשל בגלל הידבקויות אחרי ניתוח, בקע או התפשלות.
שני המצבים עלולים להסתיים בנמק. חסימה שאינה מטופלת עלולה ללחוץ על כלי הדם ולפגוע באספקת הדם למעי.
תוך כמה זמן אפשר להגיש תביעה?
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים. כשהנזק התגלה מאוחר יותר, המועד נספר מיום הגילוי, ובלבד שלא חלפו 10 שנים מיום האירוע.
כשהנפגע קטין, מרוץ ההתיישנות מתחיל רק כשהוא מגיע לגיל 18.
האם אפשר לתבוע אם המטופל נפטר?
כן. העיזבון יכול לתבוע בשם המנוח, ובני משפחה שהיו תלויים בו יכולים לתבוע את הנזק שנגרם להם עצמם, כמו אובדן תמיכה כלכלית.
במקרים כאלה נבדק גם האם אבחון מוקדם היה משנה את התוצאה, או לפחות משפר את סיכויי ההישרדות.