גידול בהיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) ואיחור באבחון | רשלנות רפואית ותביעת פיצויים

רוב הגידולים בבלוטת יותרת המוח אינם ממאירים. עם זאת, גם גידול שפיר עלול לגרום לנזק משמעותי כאשר אינו מאובחן ומטופל בזמן. הסיבה המרכזית לכך היא מיקומו בבסיס המוח, בסמיכות לעצבי הראייה ולמבנים חיוניים נוספים.

בשלב מוקדם התסמינים אינם תמיד ייחודיים. לעיתים מייחסים אותם למיגרנה, למתח נפשי או להפרעה הורמונלית כללית. כאשר הבירור מתעכב, הגידול עלול להמשיך לגדול ולגרום לפגיעה בלתי הפיכה בראייה או בתפקוד ההורמונלי.

מבחינה משפטית, השאלה אינה אם הגידול הוגדר כשפיר. המבחן הוא האם ניתן היה לזהות את הסיכון בזמן, להפנות לבירור מתאים ולפעול לפי סטנדרט הטיפול הסביר.

מרבית גידולי ההיפופיזה הם אדנומות שפירות. מקובל להבחין בין מיקרואדנומה, שקוטרה קטן מסנטימטר, לבין מאקרואדנומה, שקוטרה סנטימטר ומעלה. המשמעות הרפואית אינה נקבעת לפי הגודל בלבד, אלא גם לפי הפרשת ההורמונים, קצב הגדילה והלחץ על עצבי הראייה.

לא כל אדנומה מחייבת ניתוח ולא כל אבחון מאוחר מוכיח רשלנות. השאלה המשפטית היא האם הופיעו קודם לכן ממצאים שחייבו בירור או מעקב, והאם העיכוב גרם לפגיעה נוספת שניתן היה למנוע.

גידול בהיפופיזה עלול ללחוץ על אזור מפגש עצבי הראייה ולגרום לצמצום שדה הראייה, לעיתים בעיקר בצדדים. כאשר הפרעת ראייה מופיעה לצד כאבי ראש או שינויים הורמונליים, יש לבחון אם נדרש בירור של בלוטת יותרת המוח.

בתביעת רשלנות רפואית נבדק אם תלונות הראייה תועדו, אם נערכה בדיקת שדות ראייה ואם המטופל הופנה בזמן לבדיקות הורמונליות ולהדמיית MRI.

יש להראות כי הטיפול שניתן חרג מסטנדרט הטיפול הסביר. במקרה של גידול בהיפופיזה נבחן האם הרופאים התעלמו מהצטברות של כאבי ראש, הפרעות ראייה ושינויים הורמונליים, נמנעו מבירור מתאים או לא המשיכו מעקב אחר ממצא שכבר התגלה.

נוסף על כך, יש להוכיח כי אבחון מוקדם יותר היה מאפשר טיפול או מעקב לפני שנגרם הנזק הקבוע. הוכחת הרשלנות והקשר הסיבתי נעשית באמצעות הרשומות הרפואיות וחוות דעת של מומחה רפואי מתאים, כגון אנדוקרינולוג, רופא עיניים או נוירוכירורג, בהתאם לסוג הכשל והנזק.