שבר מרוסק משמעו שבר בו העצם נשברת ליותר משני חלקים, ובצילום רנטגן לא יתגלה פס שבר יחיד, אלא יתגלו מס’ פסים. הדגמה ניתן לראות בסרטון כאן.
היכן מתרחשים הכי הרבה שברים מרוסקים?
שברים מרוסקים נוטים להופיע יותר באצבעות הרגליים. המראה הקליני כולל צליעה חמורה שאינה נושאת משקל עם חוסר יציבות.
השבר הכי כואב
עם זאת, לפי תיאור כאב של מטופלים דווקא שבר מרוסק של עצם הירך גורר את הכאב הכי חד. אולי כי עצם הירך היא העצם הארוכה והחזקה ביותר בגוף, מהמותן עד הברך.
שבר מרוסק פתוח עם זיהום
שבר מרוסק פתוח הוא שבר עם יותר משתי פיסות עצם עם ניקוב של העור באזור השבר. כך האזור פתוח וגלוי. מכאן הסיכון המיידי לזיהום. בהיבט המשטי יש תת את הדעת גם לנכות הפלסטית אותה קובעים. בדר”כ בשבר פתוח עם זיהום הצלקת תהיה בולטת יותר. כדאי להזכיר לפוסק שיקבע נכות צמיתה שהשבר היה שבר פתוח. הפוסק קובע את הנכות בדר״כ אחרי שנה מהפגיעה.
נכות
הממצא כמובן מותיר נכות. בדר”כ בגלל עיוות שנותר וכי אין חיבור מלא. אם מדובר בשבר שהוא גם מפרקי, ההגבלה תהא ניכרת ואחוזי הנכות יהיו גבוהים עוד יותר.
שבר מרוסק בקרסול למשל, מעצם היותו במפרק גורר תהליך החלמה ארוך יותר. קיים צורך אז בשכיבה ברגל מורמת ועל כן הנכות הזמנית שתיקבע אמורה לשקף זאת.
שבר מרוסק בטיביה
שבר מרוסק בטיביה, העצם שבין הקרסול לברך, יקנה בדר”כ 10% נכות לצמיתות. גם בעיוות קל. אם השבר התחבר בצורה רעה, הנכות תעלה גם ל-20%. הטיביה נושאת את מרבית המשקל ושבר מרוסק בטיביה יגרום לא אחת לעיוות (דפורמציה). אז גם הסיכוי לאיחוי טוב של העצם בציר ישר נמוך. ממצא שכזה יגדיל את אחוזי הנכות.
פיצויים
מידת ההגבלה בתנועות קובעת את הנכות. עם זאת, מומחים אינם אדישים לריסוק גם כשאין הגבלה. ״בקריצה״ הם יקבעו נכות גבוהה. אחוזי הנכות, בראש ובראשונה, הם שקובעים את גובה הפיצויים בכל תביעת נזקי גוף. אלה פקטור מכריע בפסיקת פיצויים. אצל אדם צעיר, אפילו נכות של 10% תביא לפיצוי במאות אלפי שקלים. הסכום כמובן תלוי בשכר, בגיל עד הפרישה ובנתונים משתנים אחרים.
שבר מרוסק מורכב יותר לתיקון בניתוח. זאת בשל מס׳ הרב של החלקים המפוזרים והקושי באיחוי.
