קרע בטחול (באנגלית: Ruptured Spleen) הנו קרע באיבר פנימי בגודל אגרוף, המצוי בחלק השמאלי העליון של הבטן. קרבתו לצלעות הופכת אותו לפגיע בטראומה. מהן ההשלכות של קרע בטחול מבחינה משפטית בהיבט של אחוזי נכות וכו׳ ואימתי טיפול בו יבוא בגדר רשלנות רפואית המזכה בפיצויים.
תוכן עניינים
האם קרע בטחול יכול לשמש ראיה לחבלה קשה בתאונה?
בית המשפט כבר קבע בעבר שקרע בטחול יכול לשמש ראיה לכך שהנפגע חווה טראומה. בת"א (שלום י-ם) 49240-11-13 נקבע כי עצם הקרע בטחול מסייע להוכחת מנגנון הפגיעה גם כשאין עדים לתאונה.
מה מסוכן בקרע בטחול?
קרע בטחול הוא מצב חירום רפואי בגלל הדימום הפנימי הנגרם כתוצאה מהקרע. טחול מוגדל (בזיהומים, מחלות כבד וסרטן דם) ״מצריך״ טראומה פחות חזקה כדי לגרום לקרע. בטווח הרחוק הוא הופך את האדם ליותר ״פגיע״ מבחינת מחלות.
אחוזי נכות
אחוזי נכות בגין הקרע קבועים בתקנות הנכות כדלקמן:
- הגדלה קלה של הטחול ללא השפעה על המצב הכללי: 0%.
- מצב של אחרי כריתת הטחול: 10%.
*במחלת גושה כריתה של הטחול תגדיל את אחוזי הנכות באופן משמעותי.
פיצויים
10% נכות אורטופדית לאדם צעיר בתיק תאונת דרכים שווים כ-300,000 ש"ח. נכות אורטופדית היא תפקודית כי היא מגבילה. הבעיה עם קרע בטחול היא שביהמ״ש צריך להתרשם מהשלכה תפקודית. האמנם?
האם קרע בטחול משפיע על כושר העבודה?
חברות הביטוח טוענות בדר״כ שקרע בטחול לא יוצר נכות תפקודית המשפיעה על כושר העבודה. מה נטען מנגד?
קרע בטחול יגביר סיכון לבעיות נוספות. תידרשנה בדיקות חוזרות ונשנות (חיסון אחת למספר שנים) ואלה יגרמו להיעדרויות קבועות מהעבודה. זיקה לעבודה היא תמיד עניין שכדאי להתעכב עליו כדי להראות שחרב הפיטורין תמיד באוויר.
הגברת סיכון לזיהומים - משום שהסרת הטחול תגדיל סיכון לזיהומים יש לתבוע גם בגין הגברת הסיכון. וגם בגלל קיצור תוחלת חיים אפשרי. חיים ללא האיבר מעלים את הסיכוי לפתח זיהומים, במיוחד מסוכנים.
הרופאים לכן ימליצו על חיסונים נגד דלקת קרום המוח, דלקת ריאות והמופילוס אינפלואנזה b.
רשלנות רפואית בטיפול בקרע בטחול
במצבים מסוימים נדרש ניתוח דחוף כדי למנוע אובדן דם מסוכן. עיכוב בביצוע הניתוח עלול להיחשב לרשלנות רפואית. לעיתים, הצוות הרפואי נמנע מביצוע CT עם חומר ניגוד – וכתוצאה מכך מפספס דימום פנימי.
קרע בטחול הוא מצב חירום. במקרים שבהם אובחן באיחור – קיימת עילה לרשלנות רפואית. מקרים לדוגמה כוללים:
- התעלמות מכאבי בטן שמאליים אחרי חבלה
- אי ביצוע הדמיה (CT/אולטרסונוגרפיה)
- שחרור מוקדם ממיון
ראו גם: ת"א (ת"א) 24633-06-15 – שם בית המשפט קבע כי מיון שלא ביצע CT למטופל עם אנמיה חריפה וכאבי בטן שמאליים התרשל, והביא לאובדן טחול מיותר.
מה עוד עלול לקרות?
איבוד דם רב מהטחול עלול לגרום ללחץ דם נמוך וקצב לב מהיר. סימנים אלה מתפספסים לעתים. המטופל עלול להעלות דופק ולהוריד המוגלובין בבית אחרי השחרור. למעשה הוא ימשיך לדמם מהטחול.
האיבר מוסתר עמוק. בניתוח מנתקים את הטחול מהעורק ומהוריד שהיו מחוברים אליו. אם מושכים בכח הוא עלול להיקרע ולדמם. כשטחול נקרע המנתח עלול לאבד אותו לגמרי.
בניתוחים הללו צריך לבדוק שאין פגיעות אחרות באיברים סמוכים. קורה כשהטחול מוגדל. רופא סביר מוודא שאין פגיעה בטעות בלבלב למשל, שנמצא קרוב אל הטחול. מיצי לבלב שחודרים אל הבטן יעשו מוגלה.
זיהום בחלל הבטן גורם לחום ולגירוי בצפק (פרטיונאום - הקרום המכסה את חלל הבטן מבפנים) אבל אם הזיהום תת סרעפתי, חום הוא התסמין היחידי, בלי כאב. אם לא יפתחו שוב את הבטן המוגלה תמשיך ותצטבר.
כיום מבינים את חשיבות הטחול כחלק ממערכת החיסון, נוכח שכיחות התופעות הזיהומיות בלעדיו. אם הוסר הטחול, יש לבדוק עם רופא פנימאי השלכות, סיכונים עתידיים, הגברת סיכון וכו'. בבימ"ש יש ללוות את התביעה בבקשה למינוי רופא פנימאי.
עו״ד אורן בושרי