עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404. 26/4/26.
נפילה ממיטת אשפוז אינה מקרה אקראי
נפילה במהלך אשפוז מתרחשת בסביבה רפואית מבוקרת. כאשר חולה נופל ממיטת אשפוז, בית החולים צריך לתת הסבר. כיצד הדבר קרה ומה נעשה כדי למנוע זאת, וזאת מכמה טעמים:
- הוא אינו בוחר את המיטה או את אמצעי הבטיחות.
- החולה אינו שולט בתנאים.
- החולה תחת טיפול תרופתי מטשטש. לעיתים אינו כשיר פיזית או קוגניטיבית להגן על עצמו.
01
02
חובת דיווח לפי חוזר משרד הבריאות בנפילה ממיטת אשפוז
חוזר משרד הבריאות מס׳ 2/2021 יכול לסייע בחיזוק הראיות נגד המוסד הרפואי. סעיף 3 לחוזר מגדיר „אירוע מיוחד המחייב דיווח” כאירוע שהוא:
- בלתי צפוי.
- בלתי רצוי.
- אירע במהלך טיפול רפואי או לאחריו וגרם לפטירה או לנזק.
נפילה ממיטת אשפוז, שגרמה לנזק עומדת בתנאים אלה. לכן היא נכנסת להגדרה של אירוע מיוחד המחייב דיווח. בפועל, הדיווח נועד לאפשר בירור בזמן אמת של נסיבות הנפילה. היעדרו מקשה על בדיקת האמת ופועל לחובת המוסד.
המשמעות המשפטית של היעדרו של דיווח
מועד ואופן הדיווח
סעיף 4.2 מחייב העברת הודעה ראשונית בתוך 24 שעות מקרות האירוע, בצירוף מסמכים רפואיים רלוונטיים. כאשר נגרם נזק חמור, נדרש גם דיווח טלפוני מיידי בנוסף לדיווח בכתב.
כשל בתהליך הטיפול או הבטיחות
סעיף 4.3.3(1) כולל ברשימת האירועים המחייבים דיווח גם נזק שנגרם כתוצאה מליקוי במבנה, בתשתיות, בשינוע או בציוד לא רפואי. נפילה ממיטה עקב היעדר מעקה, קשירה לא תקינה, תכנון לקוי של סביבת האשפוז או השגחה חסרה עשויה להיכנס למסגרת זו.
המשמעות המשפטית
החוזר אינו מעניק פיצוי, אך הוא יוצר סטנדרט מחייב של בטיחות ודיווח, מחזק את הטענה כי נפילה אינה אירוע שגרתי או בלתי נמנע, מאפשר לטעון למחדל ראייתי כאשר לא בוצע דיווח כנדרש, ומספק עיגון רשמי לכך שמדובר באירוע חריג המחייב תחקור.
אי דיווח למשרד הבריאות ונזק ראייתי
כאשר המרכז הרפואי אינו מדווח על האירוע בניגוד לחובתו, נגרם נזק ראייתי. מחדל זה פוגע ביכולת לברר את נסיבות הנפילה בזמן אמת ולבחון כשלים מערכתיים. במצב כזה, ניתן לטעון להעברת נטל הראיה אל המוסד הרפואי ולזקוף את אי הדיווח לחובתו.
לצפייה בחוזר משרד הבריאות 2/2021 המלא
אחריות מוגברת כלפי חולה מורדם או מונשם
כאשר הצוות מטפל בחולה מורדם או מונשם, הוא נושא ברמת אחריות גבוהה במיוחד. החולה חסר שליטה מלאה על גופו, אינו מודע לסביבתו ואינו יכול להגיב לסכנה. לכן נפילה מהווה אירוע חריג. ככזה הוא מחייב את הצוות לבדוק בקפדנות אילו אמצעי השגחה ובטיחות יישם בפועל. עקרון זה חל גם על חולים שמצבם הרפואי, התרופתי או התפקודי מגביר סיכון לנפילה, גם אם אינם מורדמים או מונשמים.
קשיש שנפל בבית חולים
כאשר מדובר במטופל מבוגר, חלש או מוגבל בהליכה, חובת ההשגחה גבוהה יותר. שבר בירך, ירידה בתפקוד או מעבר למצב סיעודי עשויים להקים עילת תביעה.
- הוא אינו בוחר את המיטה או את אמצעי הבטיחות.
- החולה אינו שולט בתנאים.
- החולה תחת טיפול תרופתי מטשטש. לעיתים אינו כשיר פיזית או קוגניטיבית להגן על עצמו.
טענות שכיחות של בתי חולים וכיצד בוחנים אותן
בתי חולים מעלים לא פעם טענות חוזרות כדי להסביר או להצדיק נפילה ממיטת אשפוז. העלאת הטענה כשלעצמה אינה מכריעה את המחלוקת. השאלה המרכזית היא האם הצוות נקט אמצעי זהירות סבירים בנסיבות המקרה.
01
המעקה לא הורם מסיבה רפואית
בית החולים טוען כי הצוות נמנע מהרמת מעקה המיטה משיקול רפואי, כגון חשש לפגיעה בחולה או צורך בטיפול מיידי. טענה זו מחייבת הוכחה קונקרטית: הצוות צריך להראות מה הייתה אותה סיבה רפואית, מי קיבל את ההחלטה, והאם נקט אמצעי בטיחות חלופיים. דפנות הן תנאי מינימלי, לא הגנה מלאה.
02
החולה היה חסר שקט או מבולבל
לעיתים בית החולים מייחס את הנפילה להתנהגות חסרת שקט, בלבול או אי שיתוף פעולה של החולה. כאשר הצוות מזהה חוסר שקט או בלבול, עליו להגביר השגחה, להתאים את סביבת האשפוז ולמנוע מראש סיכון לנפילה.
03
הדפנות היו מורמות והחולה קיפץ
בית החולים טוען כי דפנות המיטה היו מורמות וכי החולה קיפץ או דילג מעליהן. טענה זו אינה מסיימת את הבדיקה. דפנות הן אמצעי בטיחות בסיסי בלבד. כאשר מתרחשת נפילה למרות דפנות מורמות, על הצוות להסביר כיצד אירע הדבר והאם האמצעי שננקט התאים לרמת הסיכון. היעדר הסבר מניח את הדעת מעיד על כשל בהשגחה.
04
עומס חריג במחלקה
במקרים רבים בית החולים מצביע על עומס חריג, מחסור בכוח אדם או ריבוי מטופלים. עומס אינו פוטר מאחריות. הצוות והנהלת בית החולים נדרשים להתאים את רמת ההשגחה למציאות בפועל, במיוחד כאשר מדובר בחולים בסיכון מוגבר.
עו״ד אורן בושרי
הנחיות פנימיות של "כללית" בדבר נפילה ממיטה
גם קופת חולים כללית פרסמה נוהל ייעודי למניעת נפילות באשפוז ובמרפאות. הנוהל הכולל הערכת סיכון, הגברת מודעות, שימוש בדפנות מיטה ואמצעי בטיחות נוספים. קיומו מחזק את החובה המוטלת על בתי החולים לנקוט אמצעים יזומים למניעת נפילות. במיוחד כאשר מדובר במטופלים עם מגבלות תנועה, הכרה או יציבות.
פסקי דין לדוגמא
בדצמבר 2025, בית המשפט בנצרת קבע כי נפילתו של חולה מורדם ומונשם ממיטת אשפוז היא אירוע חריג. ככזה, הוא אינו מתיישב עם זהירות סבירה. גם כאשר קיימת הצדקה רפואית לאי הרמת מעקה, חלה חובה לנקוט אמצעי הגנה חלופיים ולהגביר את ההשגחה. באותן נסיבות הועברה האחריות לבית החולים.
פסק דין שדוחה את הטענה של דפנות לא מורמות
בית המשפט (בהליך 179/03-17) דחה את הטענה כי דפנות המיטה היו מורמות, לאחר שנקבע כי נפילה חריגה מחייבת הסבר מניח את הדעת. עצם קיומן של דפנות אינו סוגר את שאלת האחריות. אחד מהנימוקים היה עדותו של מומחה התביעה:
לסיכום
כאשר חולה נופל ממיטת אשפוז ונגרם לו נזק, ובית החולים אינו מספק הסבר משכנע כיצד ניתן היה למנוע את האירוע, נגיש תביעת רשלנות רפואית. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, אך נפילה בזמן השגחה רפואית אינה אירוע שיש להשלים עמו כגזירת גורל.
אפשר לתבוע ביטוח סיעודי במקביל לתביעות אחרות
אפשר להגיש תביעת ביטוח סיעודי במקביל לתביעה אחרת, כמו תביעת נזיקין, ביטוח לאומי או פוליסת ביטוח נוספת. תגמולי ביטוח סיעודי הם בדרך כלל תגמולים חוזיים לפי הפוליסה, ולא פיצוי נזיקי על אותו ראש נזק. לכן, לפי חוק חוזה הביטוח, חברת הביטוח אינה רשאית לקזז את התגמולים רק משום שהמבוטח קיבל או עשוי לקבל פיצוי ממקור אחר, אלא אם קיימת הוראה מפורשת וברורה בפוליסה שמאפשרת זאת.