תעבורה

בתיק המשטרה עדויות של הנהגים המעורבים נוסעים ועדים מחוץ לרכבים. תיק תאונת דרכים כולל את ממצאי בוחן התנועה שביקר בזירת התאונה, ממצאים הנדסיים, חישובי מרחקים ומהירות כלי הרכב, סימני בלימה ועוד. בתיקי הצמדה, כאלה שבהם לא הגיע הבוחן לזירה, או כאשר כלי הרכב כבר הוזזו ממקומם, קל יותר לעורך דין לנהל מאבק משפטי.

לא בהכרח. אנמיה, צרבת או גיהוק אצל נבדק עלולות להכשיל את הבדיקה. שנית, אם השוטר לא המתין 15 דקות על מנת לאפשר לאדי האלכוהול להינדף, המשטרה בבעיה. שלישית, אם פרטי הנהג לא נרשמו בתדפיס שמכשיר הינשוף פלט. או אם הפלטים אינם בסדר עוקב, ולשוטר אין הסבר מדוע פלט אחד חסר. השערה כי נגמר הסליל אינה מספקת. (ת 13144/06, י-ם). בכלל כל טופס חסר, וקיימים הרבה כאלה, יכול לעזור. רביעית, אם השוטר ביצע את בדיקת המאפיינים לאחר שביצע בדיקה בינשוף הרי תוצאות בדיקת הינשוף עלולות היו לשנות התרשמותו הסובייקטיבית של הנהג. חמישית, אם הפאב נמצא בסמוך לינשוף, והבדיקה מתעכבת, יש לבדוק שמא הכמות בעת הנהיגה בשכרות היתה פחותה מהרף המינימלי, למרות שבעת הבדיקה התוצאה היתה גבוהה. ניתן לטעון שבינתיים הכמות עלתה (בגלל תהליך הספיגה) ומה שרלבנטי, זה רק הכמות בעת הנהיגה.

בוודאי, והגם שמדובר בעבירת תעבורה, הנך צפוי לענישה של מאסר בפועל. גש למשטרה. בפרשת מיטל אהרונסון, הוטל על ימיני, הנוסע לצד הנהג עונש של שנתיים וחצי של מאסר בפועל. לימיני לא היתה שליטה על העשייה העבריינית של סימון. הוא רק נקלע לזירה. מאידך, הוא לא ירד כדי להגיש סיוע ולא דיווח למשטרה. הוא ירד למחתרת, נקט באפס מעשה והסגיר עצמו למשטרה רק לאחר יומיים וחצי. המחוזי הרשיע את ימיני בעבירה חמורה כשותף של ממש לעבירת ההפקרה, למרות שימיני היה בסה"כ נוסע. ביהמ"ש העליון סבר אחרת. הוא אמנם לא ראה בימיני סתם עובר אורח אבל הרשיע אותו רק בסיוע להפקרה. פחות מכפי שקבע המחוזי. לפי סעיף 32 לחוק העונשין, העונש בגין סיוע עולה רק לכדי מחצית מהעונש שנקבע לעבירה העיקרית ומכאן הופחת עונשו מחמש שנים לשנתיים וחצי.

כן. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל טענת משרדינו במקרה דומה, כי אכן קיים ספק במדידה, במקרה ספציפי בו התברר שעצירת הנהג הייתה ליד הניידת, ומשכך, בהיבט של מהירות X זמן, לא תיתכן המהירות המיוחסת. גם ביהמ"ש השלום קיבל טענה דומה שלנו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3109344,00.html

משטרת ישראל מגישה בבית משפט לתעבורה כתבי אישום במגוון רחב של עבירות תנועה, מעבירה של הריגה או גרימת מוות ברשלנות, בתאונות שהן תאונות דרכים קטלניות, דרך נהיגה בשכרות, גרימת תאונה וגרימת חבלה של ממש, נהיגה רשלנית, נהיגה בקלות ראש או נהיגה בחוסר זהירות, ועד לאישומים בגין עבירות קלות יחסית כגון מהירות או אי מתן זכות קדימה. בשני המקרים, יש לגשת למשטרה לצלם את חומר החקירה (ביחידת התנועה) וכך להבין וללמוד מהן יתר עדויות התביעה, עוד בטרם המשפט החל. אם הנכם מיוצגים, עורך הדין יעשה זאת.

כן למרות שפוליגרף קביל רק בהסכמה. ניתן לגשת למכון פוליגרף פרטי. אם הבדיקה טובה - הציגוה במשפט. אם לא ? השמידו אותה ואף אחד לא יידע זאת.אינכם חייבים לגלות זאת.

עורך דין המנהל תיק תעבורה חייב להכיר את פסקי הדין על הצד הטוב ביותר. זהו כמובן כלל שנכון לכל התחומים, אבל בתעבורה, הכלל תקף עוד יותר, באשר מדובר בתחום משפטי שהוא דינאמי: גם בשל מכשירי אכיפה חדשים המפציעים מעת לעת ומצריכים הכרעה אודות אמינותם וגם כי החקיקה בתחום היא דינאמית. לרב, הכנסת מחמירה עונשי תעבורה הקבועים בחוק, ולכן פסקי דין מלפני שנים אחדות כבר עלולים לא להיות רלבנטיים. שנית, תיקי תעבורה מנוהלים לפי סדרי דין ופרוצדורות כאילו היה מדובר במשפט פלילי פרופר. כאן וכאן עומד נאשם, שצריך לתת תשובה לכתב האישום המוקרא בפניו. לו יודה, ינמק התובע את דרישתו לעונש. אחריו, יקום עורך הדין וירצה סניגוריה במרשו. אחרי שניהם ייגזר העונש. לעומת זאת, אם יבחר הנאשם לכפור באישום שמיוחס לו, ייקבע מועד אחר לדיון. אז, יגיעו עדי התביעה, יישמעו ראיות והשופט ייאלץ להכריע אם העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום בוצעה או לא. אם הנאשם יזוכה, הוא ילך לדרכו שמח וטוב לב. אם יורשע, ייגזר אז דינו. הנושא החם כיום, הוא שאלת כיולם של מכשירי האכיפה המשטרתיים. הטענה של סניגורים לתעבורה היא כי את מכשירי האכיפה יש לכייל ולהחזיק בתנאים נאותים כמו שעון. כולם מסכימים ששעון יודע לעבוד, אולם עדיין יש צורך להגיע מעת לעת לשען כדי לכייל אותו. המדינה מודה שמכשיריה לא מכוילים במעבדה מוסמכת וכופרת בצורך בכך. לטענתה, הכיוונון שמבצע השוטר הוא כיול במובנו המקצועי העונה על הדרישות המדעיות המקצועיות. אלא שישנם שופטים רבים שקובעים שלמונח כיול יש רק פירוש אחד כמותווה בתורת המדידות. הכרה מי מהם לכאן ומי לכאן, עשויה להיות ההבדל בין הפסד לנצחון בתיק.

בתיקי תעבורה המדובר בנאשם נורמטיבי (לא שבפלילי הוא לא יכול להיות כזה) ויותר מדי פעמים נראים נאשמים בבתי משפט לתעבורה שלא מבינים את הפרוצדורה שמסביבם. מהסיבה הזו, עורך הדין צריך לשתף את הלקוח בדרך ניהול התיק; להכין אותו לעדות, לשתפו במידת האפשר במה קורה באולם, להסביר מי מעיד ראשון, מי מעיד שני, מה המשמעות של לא להעיד בכלל, מתי לדבר ומתי לשתוק. גם בהחלטות שלו, עורך הדין יכול לשתף, אבל לעיתים זו באמת בקשה מוגזמת.

השופט טננבוים קבע שנהג וותיק הנוהג 46 שנים ללא כל הרשעה בתעבורה ראוי לחסות בצילה של ההגנה הקרויה זוטי דברים. הנאשם נסע במכונית שאין לה מבחן רישוי ("טסט") ולמרות שבימ"ש קבע כי יש לנקוט משנה זהירות ביישום ההגנה בדיני התעבורה נקבע כי טוב היה לו לכתב אישום שלא הוגש משהוגש והוחלט לזכות את הנאשם.

אכן זהו חריג לכלל, אך משום כך החלטת המשטרה ניתנת לביקורת שיפוטית מהירה. היוועצו עם עו"ד שכן רבים המקרים בהם ניתן להגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית של המשטרה. ביהמ"ש שוקל זאת לעומק על בסיס ראיות לכאורה ועבר תעבורתי.

לא בהכרח. שופט בית משפט לתעבורה בב"ש, דן נהגת שהואשמה כי לא צייתה להוראות שוטר במדים שכרז לעברה לעצור בצד הדרך. הנהגת טענה כי חלונות הרכב היו סגורים, ובגלל המוסיקה ברכבה לא שמעה את מערכת הכריזה, ורק כאשר הניידת הגיעה במקביל אליה והיא שמעה מפורשות "פיאט כחולה", הבינה כי השוטרים מתכוונים אליה ומייד עצרה. בית המשפט קבעכי את האישום הכה חמור של אי ציות להוראות שוטר יש לשמור למקרים החמורים בהם מפגין הנהג זלזול בשוטרים ו/או מנסה להכשילם.

המשטרה שני סוגים של אישומים: האחד, דו"חות תנועה שאין עליהם חובת שפיטה והתייצבות בבימ"ש, והם מהווים למעשה "הודעת תשלום קנס" עם מתן אפשרות לנאשם לבקש להישפט. השני, כתבי אישום בגין עבירות חמורות יותר, המחייבים הזמנה לדין, רובם כתבי אישום בגין גרימת תאונה. לגבי דו"חות תנועה שהן קנסות ואשר אין חובת התייצבות בבית משפט בגינן, חשוב במיוחד לדעת כי עצם התשלום משמעו "הודאה" באשמה. לעיתים, עצם ההודאה מקימה "עונש על תנאי", הגם שלא עונש "על תנאי סטטוטורי" נילווה מרגע התשלום. עם התשלום גם נצברות נקודות בעבירות מסוימות.

בכל התיקים נרשמות העדויות והגרסאות השונות של הצדדים המעורבים ושל העדים למקרה. צילום חומר החקירה חיוני שכן רק באמצעותו ניתן לעמוד על גירסאות המעורבים בפרשה, לעמוד על טיבן של הראיות המדעיות בתיק, ובכלל להבין אם השוטרים פעלו ללא דופי. תיטיב לוודא זאת הדוגמא הבאה: המשטרה הגישה כתב אישום נגד נאשם על סטייה מנתיב ופגיעה בהולך רגל. אם סיבת הסטייה קשורה בחוסר תשומת לב מצד הנהג, האשמה כניראה בו, אולם מה אם דו"ח בוחן התנועה מגלה שאירע תקר בגלגל שניות בטרם התאונה? במקרה שכזה, על הנאשם יהא לטעון כי האשמה בגרימת התאונה לא נעוצה בו. הזכות של הנאשם לצלם את חומר החקירה בלתי ניתנת לערעור. לשכות תעבורה מסוימות מנהיגות שעות ספציפיות בהן ניתן להגיע ולעשות זאת. לא הספקתם לצלם? הגישו בקשה לדחיית מועד דיון וציינו זאת. בשל חשיבות צילום החומר, בתי המשפט נוטים כדבר שבשגרה לקבל את הבקשה.