תביעה נגד קרן פנסיה | ״כשהקרן מסרבת לשלם פנסיית נכות או פנסיית שאירים״

קרן הפנסיה משלמת את הקצבה כאשר אי הכושר הזמני נמשך לפחות תשעים ימים. לכן מקובל להגיש את התביעה לאחר שלושה חודשים רצופים שבהם העמית אינו מסוגל לעבוד והמסמכים הרפואיים מתעדים זאת במפורש.

לפי התקנון על העמית להגיש את התביעה בתוך שלוש שנים מהיום שבו רופא הקרן קבע את הנכות. איחור במועד עלול לאפשר לקרן לטעון להתיישנות ולדחות את התביעה גם כאשר התשתית הרפואית מוכיחה אי כושר מלא.

בפסיקה נקבע כי עבודה נחשבת מתאימה כאשר היא תואמת אחת משלוש אמות מידה השכלה הכשרה או ניסיון. די בכך שתתקיים התאמה לאחת מהן כדי לשלול זכאות לפנסיית נכות גם אם השכר נמוך משמעותית מעבודתו הקודמת של העמית.

לאחר דחיית התביעה העמית אינו פונה מיד לבית הדין. עליו להגיש ערר פנימי לקרן ולצרף חוות דעת ומסמכים נוספים. הערר נדון בפני ועדה רפואית לעררים ורק לאחר מיצוי הליך זה ניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

התקנון הוא מסמך היסוד של הקרן והוא משמש כחוזה אחיד בין הקרן לכלל העמיתים. בו נקבעים תנאי הזכאות לפנסיית נכות ההגדרות של אי כושר והוראות ההתיישנות. בית הדין בוחן את החלטת הקרן לאור התקנון ולכן חשוב לקרוא אותו ולוודא שהתביעה מנוסחת לפי הוראותיו.

העמית חותם על ויתור סודיות רפואית כבר בשלב ההצטרפות לקרן. בכך הוא מאפשר לקרן לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהחליט אם לקבלו כעמית. כאשר הקרן טוענת בדיעבד שהעמית הסתיר מחלה ניתן להשיב כי הייתה לה אפשרות לבדוק את התיק הרפואי מראש והיא בחרה לצרף אותו לקרן למרות הנתונים.

כאשר מבוטח פעיל בחברת ביטוח משכנעים אותו לעבור לקרן פנסיה עלולה להיפגע רמת ההגנה הביטוחית שלו. החוק מטיל על המשווק חובה לבצע ייעוץ ושיווק פנסיוני מסודר להסביר את ההבדלים בין המוצרים ולהתריע על אובדן כיסוי אפשרי. אם המעבר בוצע ללא ייעוץ מתאים וללא גילוי מלא עשויה לקום לעמית עילת תביעה נפרדת בגין הפרת החובות כלפיו.