איחור באבחון מחלות מעיים עולה לא אחת לדיון משפטי בתביעות פיצויים בגין רשלנות רפואית. ברוב המקרים, הנזק אינו נגרם בבת אחת. הוא מתפתח בעקבות אי זיהוי מוקדם של פגיעה בתפקוד המעי או בזרימת הדם אליו, ובהמשך עלול להוביל לאיסכמיה של המעי ואף לנמק.
מדוע איחור באבחון מסכן את המעי?
כדי לבצע את פעולתם, המעיים זקוקים לאספקת דם תקינה ורציפה. דם זורם למעי דרך העורק המזנטרי. כאשר הזרימה נפגעת או נחסמת, רקמת המעי מתחילה לקרוס. מצב זה דומה במהותו לחסימה בעורק כלילי בלב. מסיבה זו רופאים מתארים איסכמיה של המעי כ״התקף הלב של כירורגיית הבטן״. כאשר הרופא אינו מזהה את הבעיה בשלב מוקדם, המעי עלול לעבור תהליך של נמק – מוות של רקמה – מצב שמחייב לעיתים כריתת מעיים.
מהי בדר״כ הטענה המשפטית?
איחור באבחון מחלות מעיים מתחיל לא פעם בכשל בבירור הראשוני. להלן מצבים שכיחים שבהם התנהלות רפואית לקויה הובילה להחמרת המצב.
חסימת מעיים כתלונה ראשונית שלא אובחנה בזמן
במקרים רבים, מחלת מעיים מתחילה כתלונה שכיחה של כאבי בטן. המטופל מתלונן על כאב מתגבר, הקאות, נפיחות בטנית או עצירת יציאות. במצב זה הרופא חייב לשקול אפשרות של חסימת מעיים ולפעול לבירור מיידי.
כאשר הרופא מייחס את התלונות לבעיה חולפת, כגון קלקול קיבה או גסטרואנטריטיס, ואינו מפנה לבדיקות הדמיה מתאימות, הוא מחמיץ אבחנה קריטית. אבחון שגוי בשלב זה מאפשר למחלה להחמיר, לעיתים בתוך שעות ספורות.
פספוס תסמינים המחייבים בירור דחוף
רופאים, ובפרט רופאי מיון וכירורגים, יודעים להבחין בין כאב בטן רגיל לבין כאב חריג בעוצמתו או באופיו. כאב עז שאינו תואם את הממצאים הראשוניים, החמרה מהירה במצב הכללי או היעדר תגובה לטיפול שמרני מחייבים בירור מתקדם.
כאשר הרופא מתעלם מתמרורי אזהרה אלה, הוא יוצר סיכון ממשי לפגיעה חמורה במעי. פספוס התסמינים אינו עניין טכני, אלא כשל רפואי העלול להוביל לאיסכמיה ולנמק.
היעדר זהירות בחולים הנמצאים בסיכון
חולים הסובלים ממחלות לב, טרשת עורקים, הפרעות קרישה או מצבים רפואיים מורכבים נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה באספקת הדם למעי. במקרים אלה, כאב בטן אינו תלונה שולית.
הרופא חייב לנהוג בזהירות מוגברת, להפנות לבדיקות הדמיה מתאימות ולבחון ממצאים חריגים בבדיקות דם, כגון עלייה חדה בספירת לויקוציטים. כאשר הוא נמנע מבירור כזה, האיחור באבחון עלול להוביל לתוצאה מסכנת חיים.
מה עלול לקרות?
איחור באבחון מחלות מעיים עלול לגרום להחמרה מהירה במצב הרפואי ולהוביל לנזקים חמורים, לעיתים בלתי הפיכים:
איסכמיה של המעי כתוצאה מאיחור באבחון
כאשר הרופא אינו מאבחן בזמן את הבעיה במעי, הפגיעה מחמירה ועלולה להוביל לאיסכמיה של המעי. איסכמיה משמעה ירידה משמעותית או חסימה של זרימת הדם למעי, מצב שמסכן את חיות הרקמה בתוך זמן קצר.
ברוב המקרים, החסימה נגרמת מקריש דם החוסם את העורק המזנטרי או מתהליך טרשתי שמצר את כלי הדם. רופאים מתארים זאת לעיתים כ״סגירה של כלי דם המזין את המעי הדק״ או כ״אירוע מזנטרי״. מדובר באחד ממצבי החירום החמורים בכירורגיה כללית.
כאשר הרופא אינו מזהה את האיסכמיה בשלב מוקדם, המעי אינו מקבל חמצן, והרקמה מתחילה להיהרס.
נמק במעיים כתוצאה מאבחון מאוחר
איחור של שעות ואף פחות מיממה באבחון עלול להספיק כדי לגרום לנמק במעיים. נמק הוא מוות של רקמת המעי, והוא מלווה בשיעורי תמותה גבוהים, התלויים בהיקף הפגיעה ובסוג החסימה.
במצב זה, הרופאים נאלצים לעיתים לכרות חלקים נרחבים מהמעי כדי למנוע זיהום כללי מסכן חיים. כאשר הנמק מתפשט, אין ברירה אלא להסיר את הרקמה הפגועה, גם במחיר של פגיעה קשה באיכות החיים.
ללא כריתה של החלק הנמקי, מצב החולה עלול להידרדר במהירות עד כדי סכנת חיים ממשית.
כריתת מעיים וסטומה
במקרים חמורים, כריתת המעי אינה מסתכמת בהסרת קטע קטן בלבד. לעיתים נדרש להסיר חלק משמעותי מהמעי, מצב שמוביל להשלכות רפואיות ותפקודיות קשות.
במקרים מסוימים נדרש ליצור פתח מלאכותי בדופן הבטן (סטומה), דרכו מתרוקנים הצואה או השתן לשקית חיצונית. מדובר בפגיעה קשה ומתמשכת, אשר משנה את אורח חייו של המטופל באופן דרמטי.
איחור באבחון חסימת מעיים בתינוקות
תינוק עלול להידרדר בתוך שעות למצב מסכן חיים בעת חסימת מעיים. ההורים פונים למיון עם תינוק הבוכה ללא הפסקה, מקיא, מסרב לאכול ולעיתים אף מפריש דם בצואה. למרות זאת, הצוות הרפואי מייחס את התסמינים ל״גזים״, כאבי בטן חולפים או עצירות, ומשחרר את התינוק לביתו. כאשר האבחון מתעכב, חלון ההצלה נסגר במהירות.
התפשלות מעיים בתינוקות – מנגנון שכיח לחסימת מעיים
התפשלות מעיים היא מצב שבו חלק מהמעי נכנס לתוך חלק אחר, בדומה לאנטנת רכב שמתקפלת פנימה. מצב זה יוצר חסימה במעי ופוגע בזרימת הדם לרקמה. כאשר הרופאים אינם מאתרים את ההתפשלות בזמן, זרימת הדם למעי נקטעת, מתפתח נמק, והזיהום עלול להתפשט לחלל הבטן ולשאר הגוף.
בפועל, התינוק מקיא שוב ושוב, נראה אפתי ולעיתים בוכה בכי חריג. האבחון מתחיל בבדיקת אולטרסאונד. כאשר עולה חשד להתפשלות, מבצעים חוקן תחת שיקוף רנטגן. החוקן משמש גם כאמצעי אבחנתי וגם כטיפול, משום שהאוויר המוחדר בו משחרר ברוב המקרים את החסימה.
כאשר מבצעים את האבחון והטיפול בשלב מוקדם, ניתן למנוע ניתוח ונזק למעי. לעומת זאת, איחור באבחון עלול לסגור את חלון ההצלה ולהוביל לניתוח חירום, לכריתת מעי ואף לסטומה.
הסיכון גבוה יותר לנמק במעי הוא בקרב חולים שיש להם היסטוריה ארוכת טווח של נטילת נוגדי קרישה. גם בחולים בתרדמת נמק במעיים אינו סיבוך נדיר. עם זאת, במקרים רבים לא החולים הם הגורם העיקרי לאיסכמיה מזנטרית - אלא רשלנות רפואית.
עו״ד אורן בושרי
