רשלנות רפואית בהשגחה על מטופל אובדני
התאבדות יכולה לבוא בגדר רשלנות רפואית.
אדם השולח יד בנפשו, אינו בהכרח הגורם היחידי למותו. נשאלת השאלה אם גורם רפואי מטפל יכול להיחשב אחראי נוסף. לעתים כן. לעתים, על המוסד הרפואי המטפל לצפות את מעשה ההתאבדות.
התאבדות לאחר כוונות אובדניות: מבחן הצפיות
למשל אם הביע המנוח כוונות אבדניות. אם אמנם כך, המוסד הרפואי היה צריך לצפות את מעשה ההתאבדות. צפיות היא מבחן חשוב בדיני נזיקין ובייחוד כאן.
הטענה: ״היה צריך לאשפז במוסד סגור״
הרשלנות יכולה להתייחס לאי אשפוזו של המטופל האובדני במוסד סגור. או על שלא שלחו אותו להסתכלות למספר ימים. לפחות על אי קיום דיון סביב השאלה אם להעבירו להסתכלות או למחלקה סגורה. בלי דיון, בהמ"ש לא יכול לבקר את מלאכת הרופאים ולכך משקל לטובתה של התביעה.
התאבדות בפסיקה
התאבדות בפסיקה ראשיתה בפס״ד הדסה נ' גלעד משנת 1999, אבל ישנם שני פסקי דין מהעת האחרונה הכדאים לאזכור:
1.
ת.א (שלום י- ם) 12238/04 ו.ד. נ' מדינת ישראל, שם בית המשפט הטיל אחריות על בית החולים הדסה ובית חולים איתנים. זאת בשל מאושפז שהתאבד בעת ששוחרר לחופשה בבית הוריו. האחריות הוטלה עקב מחדלה של הדסה לדווח לאיתנים אודות איומי ההתאבדות.
2.
פסק דין אחר הוא 9610-07. שם, התובעת אושפזה במחלקה הסגורה אך בצעד חריג, הועברה למחלקה פתוחה. כעבור כמה ימים, למרות כוונות אובדניות. נקבע שבית החולים התרשל בכך שלא פיקח עליה כשעברה למחלקה הפתוחה. במקביל נדחתה טענת ההגנה, שלפיה לא ניתן לפקח על חולים במחלקה פתוחה.
