במקרים רבים תביעות רשלנות רפואית בדיסקציה של אבי העורקים אינן עוסקות בקרע עצמו. אלא, בהתנהלות שקדמה לו. בעיקר סביב אי אבחון, אי טיפול מונע, או החלטות רפואיות שגויות.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404.
מתי אי זיהוי תסמינים בא בגדר רשלנות רפואית?
לרופאים קיימת חובה לזהות גורמי סיכון ותסמינים אופייניים. דיסקציה של האאורטה מתבטאת לרוב בכאב חזה חד ועז, ולעיתים מלווה בהבדלי לחץ דם בין הגפיים. שלושה מצבים נפוצים שבהם בתי המשפט מכירים ברשלנות רפואית בדיסקציה של אבי העורקים:
01
התעלמות מתסמינים וגורמי סיכון
בנוסף, על הרופא להתחשב בגורמי סיכון שכיחים, ובהם:
- יתר לחץ דם
- טרשת עורקים
- קיום מפרצת ידועה
- מחלות גנטיות כגון מרפן, טרנר או היצרות מולדת של האאורטה
התעלמות מתסמינים או ממאפייני סיכון ברורים עשויה להיחשב סטייה מסטנדרט רפואי סביר ולהקים עילת רשלנות.
02
אי הפניה לבדיקות סקר
כאשר קופת חולים אינה מיידעת מטופל זכאי על בדיקת הסקר או אינה מפנה לבדיקה בהתאם להנחיות משרד הבריאות, עשויה לקום עילת רשלנות רפואית.
03
אי ביצוע ניתוח מונע בזמן
טענה נפוצה של בתי חולים היא שגם ניתוח לא היה מציל חיים. בפועל, מחקרים מראים כי ניתוחים מונעים מפחיתים משמעותית תמותה, בעוד שדיסקציה לא מטופלת גוררת שיעורי תמותה מצטברים גבוהים בתוך ימים ושבועות.
עו״ד אורן בושרי
סיבוכים בניתוח ובחירת מסגרת טיפול לא מתאימה
ניתוח מפרצת כולל החלפת מקטע העורק הפגוע בשתל. מדובר בפרוצדורה מורכבת הדורשת ניסיון מצטבר של הצוות והמוסד הרפואי.
מחקרים רחבי היקף הראו כי שיעורי סיבוכים ותמותה נמוכים משמעותית בבתי חולים המבצעים נפח גבוה של ניתוחי אאורטה. אי יידוע המטופל על פערי ניסיון בין מרכזים רפואיים, או ביצוע ניתוח מורכב במסגרת חסרת ניסיון מספק, עשויים להקים עילת תביעה.
לסיכום
דיסקציה של אבי העורקים אינה מתרחשת בחלל ריק. ברוב המקרים קיימים סימני אזהרה מוקדמים, בדיקות סקר שניתן היה לבצע, או התערבות כירורגית שניתן היה לשקול בזמן. כאשר המערכת הרפואית מחמיצה אבחון, אינה מפנה לבדיקה נדרשת, או דוחה טיפול מונע בניגוד לסטנדרט המקצועי, עשויה לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית. בחינה מוקדמת של התיק הרפואי, רצף הטיפול והחלטות הצוות היא תנאי מרכזי להערכת סיכויי התביעה והיקף הפיצוי האפשרי.