אובדן ראייה אינו תמיד תוצאה בלתי נמנעת של מחלה. לעיתים הוא נגרם בשל לחץ תוך גולגולתי מוגבר שלא אובחן בזמן. מצב זה מתבטא לא אחת בפפילדמה – בצקת בראש עצב הראייה, המופיעה כסימן אזהרה מוקדם לפגיעה נוירולוגית משמעותית.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404, מייצג נפגעי רשלנות רפואית
מתי מחדל באבחון מוביל לאובדן ראייה ועילת תביעה?
כאשר רופא פרטי או ציבורי
- אינו מזהה את הסימנים
- נמנע מביצוע בדיקות בסיסיות או
- דוחה בירור נדרש
הוא מאפשר החמרה שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לראייה. במקרים כאלה מתעוררת השאלה המשפטית האם המחדל הרפואי מקים עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
תסמינים המחייבים חשד ובירור
רופא סביר חייב לחשוד בקיומה של פפילדמה כאשר מטופל מתלונן על אחד או יותר מהתסמינים הבאים (כשאצל ילדים, גם שינוי התנהגותי ללא תלונה מילולית מחייב בירור) :
01
כאבי ראש בעוצמות ובדפוסים שונים
02
טשטוש ראייה חולף, המוחמר בעת שינוי תנוחת הראש, או דיפלופיה (ראייה כפולה).
03
טנטון: צפצופים באוזניים
מדוע פפילדמה מהווה סכנה ממשית לראייה?
פפילדמה מעידה בדרך כלל על לחץ תוך גולגולתי מוגבר. לחץ כזה משמש תמרור אזהרה למצב נוירולוגי משמעותי, כגון גידול מוחי או תסמונת של לחץ תוך גולגולתי ללא גידול. כאשר מתעורר חשד לפפילדמה, רופא העיניים נדרש לבצע בדיקת קרקעית עין ולהפנות את המטופל לבירור רפואי מתאים.
כאשר הרופא אינו מבצע את הבירור הנדרש, הלחץ ממשיך לעלות. כתוצאה מכך הפגיעה בעצב הראייה מחמירה, והמטופל עלול לאבד את ראייתו באופן הדרגתי ולעיתים אף בפתאומיות.
כשל באבחון ומתי הוא הופך לרשלנות רפואית?
רופא סביר אינו מסתפק בתיעוד תלונה כללית. עליו לפעול באופן יזום ולבצע בירור רפואי מלא, הכולל:
- בדיקת קרקעית העין
- הפניה לניקור מותני לצורך בדיקת נוזל חוט השדרה
- הערכת רמת הלחץ התוך גולגולתי
- הפניה לנוירולוג או לבדיקות הדמיה מתאימות
- התחלת טיפול להפחתת הלחץ בהתאם לממצאים
כאשר הרופא אינו מבצע פעולות אלה, או דוחה את הבירור ללא הצדקה רפואית, הוא מאפשר החמרה של המצב. במקרים מסוימים רושמים טיפול תרופתי, ובאחרים אף ניתוח להפחתת הלחץ, כגון פנסטרציה של מעטפת עצב הראייה. עיכוב באבחון או בטיפול עלול לגרום לירידה חדה בראייה ואף לעיוורון מלא.
עו״ד אורן בושרי
פגיעה בשדה הראייה והחשיבות במעקב רפואי
גם כאשר חדות הראייה נשמרת בתחילה, הפגיעה בעצב הראייה עלולה לבוא לידי ביטוי בפגיעה בשדה הראייה. לכן רופאים חייבים לקיים מעקב מסודר באמצעות בדיקות שדה ראייה, שנועדו לאתר חוסרים שאינם ניכרים בבדיקת חדות ראייה רגילה.
בדיקה אצל אופטיקאי אינה מספיקה. הפגיעה אינה מתבטאת בהכרח בירידה בחדות הראייה, אלא בשינויים בשדה הראייה, בדומה למחלות רשתית ולמחלות של עצב הראייה.
אי זיהוי דלקת עצב הראייה | מקור נוסף לאובדן ראייה עקב מחדל רפואי
מגישים תביעות רשלנות רפואית גם במקרים של אי זיהוי דלקת בעצב הראייה. כאשר רופא נמנע מביצוע בירור מתאים או ממתן טיפול בסטרואידים, הוא עלול לגרום לנזק גם לעין השנייה. רופא סביר מפנה לבדיקות, ומתחיל טיפול מיידי למניעת החמרה.
לסיכום
אובדן ראייה אינו בהכרח תוצאה בלתי נמנעת של מחלה נוירולוגית או עינית. במקרים רבים הוא נגרם עקב כשל באבחון, אי זיהוי סימני אזהרה או הימנעות מבירור רפואי נדרש. פפילדמה, לחץ תוך גולגולתי מוגבר, פסוידוטומור צרברי ודלקת בעצב הראייה הם מצבים מוכרים שבהם אבחון מוקדם וטיפול בזמן עשויים למנוע נזק חמור. כאשר מופרת חובת הבירור הרפואי, הנזק אינו גזירת גורל אלא תוצאה של מחדל. הוא עלול לאפשר החמרה עד כדי אובדן ראייה בלתי הפיך.
השאלה המשפטית אינה אם הייתה טעות.
השאלה היא אם הפרו את הסטנדרט הרפואי המקובל.
וכן אם ההפרה גרמה לנזק שניתן להוכיח.