זיהום שנרכש בבית-חולים מציב שתי אפשרויות: הדבקה אקראית או זיהום שנובע מרשלנות הצוות. רק אם הראיות מצביעות על רשלנות, התובע זכאי לפיצויים.
רוכשים זיהומים בבתי חולים בדר״כ בעת אשפוז ממושך. רובם עוברים במגע, או חודרים לגוף דרך כוויות, דרך החתך שעשה המנתח, פצעים פתוחים, ודרך צנתר עליו חיידקים אוהבים במיוחד להתיישב וליצור מוקדי זיהום. חולים עם מערכת חיסונית חלשה יותר נמצאים בסיכון גבוה.
בין הסיבות שימוש חוזר בציוד כירורגי ורפואי ללא עיקור מתאים. חיידקים עשויים עדיין להיות על הציוד, אותו ניתן להעביר למטופל הבא. זיהומים כמו MRSA ו- E. coli נוטים להשפיע על קבוצות אנשים ולא על אנשים.
הזיהומים הנפוצים ביותר בבתי החולים הם:
MRSA: חיידקי Staphylococcus aureus בעלי עמידות נרחבת לאנטיביוטיקה. בכך הוא מהווה איום משמעותי על מאושפזים, שעשויים להידבק בו במהלך אשפוז בבית חולים עמיד למתיצילין (MRSA) הוא זיהום נפוץ שנרכש בבית חולים, עם תסמינים הכוללים כאב, רגישות באזור הנגוע, בלבול, חום ואי נוחות כללית.
Clostridium Difficile: זיהום מסוכן, נפוץ אצל 1:30 משוחררים. עם תסמינים הכוללים כאבי בטן, שלשולים והתכווצויות שרירים.
זיהום סטפילוקוקלי: בדרך כלל מזיק לרוב האנשים, אך לא לחלקם, הסימפטומים כוללים בדרך כלל גירוד, דלקת ועור כואב.
המטופל יטען שקיימת אפשרות שהזיהום נגרם עקב שימוש בציוד לא סטרילי ושהוא שמע שהיו מקרים דומים במחלקה. ולגבי מקרים דומים, אכן לעתים נצטרך תיעוד על פי בקשה מבית החולים. התיעוד יתייחס לכלל החולים במחלקה. עם זאת, בדר"כ הטענה היא לאיחור באבחנה של הזיהום.
בית החולים מצדו יטען שכל פרוצדורה רפואית כרוכה בסיכונים מסויימים. שלא תמיד אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי הצוות הרפואי ומכאן בעייתיות הטענה.
סוג השאלה | מה בית-המשפט יבחן? |
---|---|
שכיחות הזיהום | עד כמה נדיר סיבוך כזה בפרוצדורה המדוברת? |
סטריליזציה | האם הצוות השתמש בציוד בלתי-סטרילי או פעל בניגוד לנהלים? |
תיעוד רפואי | אילו צעדים סטריליים ננקטו, והאם נרשמו ב“דוקומנטציה נאותה”? |
אירועים חוזרים | האם קרו כמה זיהומים זהים באותו יום, באותו חדר ניתוח ואצל אותו מנתח? רצף של שלושה מקרים עשוי להפוך את הנטל. |
ועדת בירור | מתי הוקמה ועדה לחקר האירוע, והאם פעלה בזמן סביר? |
״הטיה נשנית״ | המושג מתייחס לנזקים חוזרים ונשנים; בפסיקה הודגש כי במקרים כאלה נטל ההוכחה עובר לנתבע, וגישה דומה מתגבשת גם לגבי זיהומים בבית-חולים. |

באחד מהתיקים בהם טיפלנו כעורכי דין כתב הרופא מטעמנו: ״מטעמי נוחות בבתי החולים מתקינים Port (פורט). זהו מיכל קטן הכולל ממברנה המותקנת תחת העור. היתרון הוא שכאשר נדרשים עירויים חוזרים, המחט מוחדרת לממברנה וכך נמנע הצורך בדקירת ווריד בכל פעם. הבעיה היא שבכך קיים סיכון יתר לזיהום אנדו-ווסקולארי (בתוך מערכת כלי הדם). חיידקים הנמצאים בזרם הדם נוטים להתיישב על גופים זרים ונוצרים מוקדי זיהום אשר, לעיתים קרובות, מהווים מקור לספסיס כללי״.

עו״ד אורן בושרי