התיישנות בנזיקין 

התיישנות בנזיקין היא נושא טעון המזין דפים של פסיקה. בראש ובראשונה כי סעיפי חוק מצויים בסתירה. בעוד שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע שבמקרה של גילוי מאוחר מוארך מועד ההתיישנות ל-10 שנים, סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאריך את מרוץ ההתיישנות בלא הגבלה. השאלה "איזהו הדין הגובר", עולה כל פעם מחדש.

הכלל הוא שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין גובר מקום בו רכיב הנזק, והוא בלבד, התגלה לתובע באיחור. בכל מקרה, בו הגילוי המאוחר, נוגע ליסוד אחר של התובענה, תיבחן סוגיית הגילוי המאוחר לפי סעיף 8: "נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו". ממקרא הסעיף ניתן להבין שכדי לזכות בצ'ופר הארכת ההתיישנות, מצופה מתובע להתנהג בזהירות סבירה. על אדם שפנה לרופא מומחה 15 שנים לאחר שחלה הידרדרותו במצבו הרפואי אמר השופט גולברגר:

"התנהגותו של המערער אינה יכולה להתיישב עם התנהגותו של אדם סביר, והיא עומדת בניגוד לכל היגיון. שכן אפילו לא היה עליו לחשוד, כי עשרים וארבע הזריקות שקיבל הן שהחמירו את מחלתו, הרי שאדם סביר במקומו היה פונה בזמן סביר לרופא כדי להיבדק ולברר, מה הביא להחמרה במצב אחרי קבלת הזריקות ולמרות קבלתן…"

התיישנות ברשלנות רפואית

למעשה, אנו מבינים כי ביהמ"ש מצפה מתובע לחשוד כי מצבו הרפואי הוחמר בשל רשלנות. במקרה אחר, הגישה אשה תביעה לאחר שהתגלו אצלה עיוותים ברחם וממצאים טרום סרטניים כמו גם בעיות עקרות וטענתה הייתה שכשהייתה ברחם אימה היא נחשפה לאסטרוגן (D.E.S) שמקורו בנטילת תרופת סינפורמון. שנים אחר כך, דרך האינטרנט, נודע לה כי התנהלו בארה"ב תביעות כנגד חברות התרופות שייצרו את האסטרוגן ובעקבות גילוי זה היא הגישה תביעתה. תביעתה נדחתה. נקבע שהעובדות נעלמו ממנה מסיבות שהיו תלויות בה ואשר בשקידה סבירה יכולה הייתה לגלותן. היא  מודעת לכך שיש נשים נוספות אשר נגרמו להן נזקים דומים טרם חלוף תקופת ההתיישנות. לבד מכך, כאשר אובחנה בשנת 1980 כבר פורסמו בספרות הרפואית המקצועית מאמרים רבים אודות התרופה והשלכותיה הרפואיות. ידיעתה של התובעת הייתה צריכה לשמש עבורה קצה חוט.

בפרשת קלרה זיסברג נדחתה טענת ההתיישנות. גב' זיסברג החליקה ונחבלה וצילומי הרנטגן אליהן הופנתה בעקבות החלקתה לא פוענחו כהלכה. כעבור 9 שנים, עקב כאבים חזקים, בוצע פענוח נכון, הפעם על ידי רופא אחר ואז תברר כי הנפילה גרמה לשבר. במקרה הזה התובעת לא הייתה מודעת לעצם הרשלנות, ועל כן נדחתה טענת ההתיישנות.

בפרשת שיכון עובדים ( ע"א 149/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון בליבאום ז"ל ואח' , פ"ד מט(5) 485, בעמ' 512) התעוררה שאלה דומה ושם נקבע כי מועד גילוי סדקים בקירות בניין אינו מועד התחלת מרוץ ההתיישנות, שכן בעלי הדירות אמנם הבחינו בסדקים האמורים ובליקויים נוספים כבר כשעברו להתגורר בבניין, אך לא ידעו כי יסודות הבניין הינם רעועים.


סיבות אחרות להארכת מועד ההתיישנות

אין חולק כי מרוץ ההתיישנות מתחיל בגיל 18. בתביעות רשלנות רפואית ונזיקין, קיימות סיבות אחרות להקפאה של מירוץ ההתיישנות, אך הן פחות רלבנטיות: הודאה של נתבע ברשלנות, קטינות (בתביעות הולדה בעוולה שונתה ההלכה וכיום ההתיישנות היא 7 שנים מהלידה), מוגבלות ואפוטרופסות, ומחלת נפש.


 

No votes yet.
Please wait...