התאבדות

התאבדות יכולה לבוא בגדר רשלנות רפואית. אדם השולח יד בנפשו, אינו בהכרח הגורם היחידי למותו. נשאלת השאלה אם גורם רפואי מטפל יכול להיחשב אחראי נוסף. לעתים כן. לעתים, על המוסד הרפואי המטפל לצפות את מעשה ההתאבדות. למשל אם הביע המנוח כוונות אבדניות. הרשלנות במצב כזה תתייחס לאי אשפוזו של המנוח במוסד סגור. או על שלא שלחו אותו להסתכלות למספר ימים. לפחות על אי קיום דיון סביב השאלה אם להעבירו להסתכלות או למחלקה סגורה. באין דיון, בהמ"ש לא יכול לבקר את מלאכת הרופאים ולכך משקל לטובתה של התביעה. אין וודאות מלאה להצלחת תביעה שכזו, כמובן. יש להוכיח כי המנוח היה עובר טיפול ראוי ומחלים לגמרי.

התאבדות בפסיקה – האם רשלנות רפואית?

מלבד פסק הדין המוכר של ההסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, ישנם שני פסקי דין מהעת האחרונה ראויים לאזכור. האחד, ת.א (שלום י- ם) 12238/04 ו.ד. נ' מדינת ישראל, שם בית המשפט הטיל אחריות על בית החולים הדסה ובית חולים איתנים. זאת בשל מאושפז שהתאבד בעת ששוחרר לחופשה בבית הוריו. האחריות הוטלה עקב מחדלה של הדסה לדווח לאיתנים על אודות איומי ההתאבדות.  פסק דין אחר הוא של השופטת עירית כהן (9610-07, אף הוא שלום י-ם) וגם הוא של תביעה שהתקבלה. שם, התובעת אושפזה במחלקה הסגורה אך בצעד חריג, הועברה למחלקה פתוחה כעבור כמה ימים, למרות כוונות אובדניות. השופטת עירית כהן קבעה פוזיטיבית כי בית החולים התרשל בכך שלא פיקח עליה כשעברה למחלקה הפתוחה. במקביל נדחתה טענת ההגנה, שלפיה לא ניתן לפקח על חולים במחלקה פתוחה.

 

No votes yet.
Please wait...