היפרדות רשתית שלא מאובחנת בזמן עלולה לגרום לנזק חמור ואף לעיוורון. תסמינים ספציפיים מחייבים בדיקה מיידית אצל רופא עיניים. כאשר הרופא מתעלם מהתלונות, לא מפנה לבדיקה דחופה או מפענח את הממצאים באיחור – ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404
תוכן עניינים
הרשתית היא מעין ״שמיכת רשת״ דקה בחלק הפנימי של גלגל העין. התפקיד שלה הוא ״לבנות״ תמונה מהאור שנכנס לעין, אותה היא ״שולחת״ למוח דרך עצב הראייה.
היפרדות רשתית (Retinal detachment) היא מצב חירום רפואי. הרשתית נפרדת מדופן העין – ומפסיקה לתפקד. הפגיעה בראייה מתחילה מיד.
הרשתית מתפקדת כמו סרט צילום. כשהיא מתנתקת – העין ממשיכה "לצלם", אבל לא קולטת תמונה. התוצאה: טשטוש ראייה, ולעיתים גם אובדן ראייה מוחלט.
תהליך ההיפרדות קורה בהדרגה, לא בבת אחת.
ככל שהוא נמשך – הסיכוי להשיב את הראייה פוחת.
אבחנה מהירה מאפשרת להציל את הראייה.
בניתוח לייזר, הרופא "מלחים" את שולי הקרע כדי למנוע את התפשטות ההיפרדות. או שאפשר להשתמש בטכניקה קריותרפיה.
רשלנות רפואית באי-אבחון קרעים ברשתית העין
כאשר הרופא לא מאבחן את הקרע בזמן, הקרע עלול להחמיר ולהוביל להיפרדות רשתית. זה מצב מסוכן שעלול לגרום לנזק קבוע לראייה ואף לעיוורון. אם הרופא מתעלם מהתסמינים שהוצגו בפניו ולא פועל כמצופה ממנו, הוא חשוף לתביעת פיצויים. במה זה מתבטא?
רופא שלא מזהה בזמן סימנים לקרע ברשתית – עלול להיחשב רשלן.
כשאין הפניה דחופה לבדיקת עיניים, החולה עלול לאבד את הסיכוי להציל את ראייתו. טיפול מידי בלייזר או בניתוח יכול לעצור את ההחמרה.
התערבות מהירה מונעת היפרדות מלאה של הרשתית. קרי, אבחון מוקדם מציל ראייה.
קרע ברשתית עלול לגרום לתסמינים ברורים:
- הבזקי אור
- גופים צפים בשדה הראייה (פלואטרים), כמו: נקודות, קווים, "קורי עכביש".
תסמינים כאלה נחשבים לדגל אדום. הם מחייבים תגובה מיידית ובירור יסודי על ידי רופא עיניים.
רופא עיניים חייב לפעול לפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים.
כאשר מטופל מדווח על תסמינים כמו הבזקי אור או פלואטרים, הרופא צריך:
- לבצע בדיקה מקיפה
- לשלול קרע ברשתית
אם הרופא לא בודק, או מפספס את הקרע למרות סימנים ברורים — הוא מתרשל.
רופאים לעיתים מפספסים את האבחנה בגלל הימנעות מבדיקת הרחבת אישונים. לפי ביהמ"ש (ת"א 7472/05), חובה לבצע את הבדיקה כשהמטופל מציג תסמינים. הבדיקה חיונית כדי לבדוק:
- את העדשה
- את הרשתית
- את עצב הראייה
למה הרופאים נמנעים?
- כי צריך לטפטף טיפות
- להמתין כ-40 דקות עד להרחבה
- בינתיים – המטופל מחכה והרופא עובר למטופל הבא
- לאחר מכן רק מתחילה הבדיקה
כך נוצר עומס תורים
התוצאה: בדיקות לא מתבצעות בזמן – והאבחנה מתעכבת.
ההשלכות של אבחון מאוחר של קרע ברשתית:
אבחון מוקדם של קרע ברשתית יכול למנוע היפרדות. כשמגלים את ההיפרדות באיחור – קשה להציל את הראייה. מבחינה משפטית, איחור כזה נחשב לנזק בלתי הפיך.
בעבר היפרדות רשתית הסתיימה לרוב בעיוורון. כיום קיימים טיפולים מתקדמים כמו הזרקת גז או כריתת זגוגית. אבל גם היום, בלי אבחון בזמן – הסיכון לאובדן ראייה גבוה.
איחור באבחון: מה ביהמ״ש ישאל?
ביהמ״ש ישאל עצמו 3 שאלות עיקריות בדר״כ:
אחוזי נכות
מצב העין הוא שקובע אחוזי נכות. עיוורון מקנה 40% נכות אבל הנכות התפקודית גבוהה יותר. בניתוח מוצלח, שיעור הנכות יהא 0% לפי סעיף ״מצב אחרי היפרדות רשתית עם תיקון מוצלח״. הפיצוי כזכור הוא פונקציה של אחוזי הנכות לפני הכל ובעיניים, התחושה היא שטבלת הנכויות מקפחת.
היפרדות רשתית בגיל צעיר
הטראומה נדירה בגיל צעיר, אך בהחלט אפשרית – בעיקר לאחר חבלה ישירה לעין.
אצל מבוגרים, לעומת זאת, היפרדות רשתית מתרחשת לרוב כתוצאה מ:
- קוצר ראייה גבוה
- ניתוח תוך-עיני קודם
- גיל מתקדם
לפי מחקר משנת 2013 בקרב ילדים מגיל שנה ועד 16 השכיחות בילדים נמוכה, ומהווה כ-1.7%-5.9% מכלל המקרים.
אחד הגורמים: פאקודונזיס
פאקודוניזיס – חבלה קהה לעין – עלולה לגרום להיפרדות רשתית בגיל צעיר. לכן רופאים ממליצים להגביל פעילויות שמגבירות לחץ תוך-עיני, כמו: צניחה חופשית, אגרוף (ראה פס"ד בעניין אובדן ראייה באגרוף חובבני) וצלילה. איגוד האגרוף הבריטי אוסר לשתף מתאגרפים עם קוצר ראייה חמור (מעל -3.5 דיופטר).