ספסיס (אלח דם) הוא נושא חוזר בתביעות רשלנות רפואית כי איחור באבחון עלול להוביל תוך זמן קצר לתוצאות הרסניות.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404
מתי נגיש תביעת רשלנות רפואית?
כאשר רופאים אינם מזהים בזמן זיהום מסכן חיים, חלון ההזדמנויות לטיפול נסגר במהירות, והמטופל עלול להידרדר לכשל רב מערכתי ואף למוות. התביעה תעלה לרב טענה אחת מאלה:
החמצת תסמינים, סימני זיהום ומקור הזיהום
רופא סביר מזהה ספסיס לפי שילוב של תסמינים קליניים ברורים, ובהם חום גבוה במיוחד או חום נמוך מהרגיל, קוצר נשימה או נשימה מהירה, ירידה חדה בכמות השתן, בלבול, שינוי במצב ההכרה או תחושת עילפון. הופעת צירוף כזה מחייבת בירור מיידי ותגובה רפואית מהירה.
בפועל, רופאים מייחסים לעיתים תסמינים אלה לבעיה חולפת ומתעלמים מסימני זיהום, כגון ריח שתן חריף, תסמינים נשימתיים, הסננה בצילום חזה או פצעים מוגלתיים. התעלמות זו מעכבת את האבחון ומאפשרת למחלה להחמיר.
ברוב המקרים ספסיס מתפתח כסיבוך של זיהום מוכר, כגון זיהום ריאתי, זיהום בדרכי השתן, זיהום בעקבות נקב במעי או זיהומי עור חמורים, לרבות חיידק טורף. כאשר הרופא אינו מזהה את מקור הזיהום בזמן, הוא מחמיץ חלון קריטי להצלת חיים.
התעלמות מממצאי מעבדה חריגים המעידים על ספסיס
בדיקות מעבדה מספקות לרופא סימני אזהרה מוקדמים להתפתחות ספסיס. עלייה חדה בספירת תאי דם לבנים, וכן ערכים חריגים של סמני דלקת כמו CRP ו-PCT, מחייבים בירור מיידי והסקת מסקנות קליניות.
כאשר הרופא מתעלם מתוצאות חריגות או דוחה את משמעותן, הוא מחמיץ אבחון מוקדם של אלח דם. התעלמות מממצאי המעבדה אינה שיקול דעת רפואי, אלא כשל באבחון שמאפשר למחלה להתקדם ללא טיפול.
איחור במתן טיפול אנטיביוטי מציל חיים
בטיפול בספסיס, הזמן הוא גורם מכריע. רופא סביר מתחיל טיפול אנטיביוטי מיידי עם הופעת חשד סביר לאלח דם, גם לפני קבלת תוצאות סופיות של תרביות.
כאשר הרופא מעכב את מתן האנטיביוטיקה, נמנע מהרחבת הכיסוי האנטיביוטי או אינו מחליף טיפול שאינו יעיל, הסיכון לכשל רב מערכתי ולתמותה עולה בחדות. איחור כזה יוצר נזק ברור ובר תביעה.
מדוע קל יותר להוכיח תביעות ספסיס?
קל יותר להוכיח תביעות ספסיס לעומת מחלות אחרות משום שבאבחון מוקדם סיכויי ההישרדות גבוהים במיוחד. כאשר הרופאים מתחילים טיפול אנטיביוטי מיידי, שיעור התמותה נמוך מאוד. לכן, באיחור באבחון קיים נזק ברור ובר תביעה, ונותר להראות כי הרופא איחר בזיהוי המחלה.
תמותה
ספסיס (אלח דם) הוא גורם תמותה עיקרי. אפילו יותר מסרטן (ראו כאן, עמ׳ 8). אף על פי כן הוא מוכר פחות בקרב האוכלוסיה. בספסיס אין “מרווח טעות”. ככל שמתעכבים במתן אנטיביוטיקה, עקומת התמותה עולה בחדות. טיפול בשעה הראשונה מעניק סיכויי הישרדות של מעל 80%. כל עיכוב נוסף מגדיל את הסיכון לנזק חמור ולמוות.
ספסיס בילודים
אצל יילודים וילדים האבחון מורכב יותר. התסמינים אינם תמיד ברורים, ולכן בדיקות דם כמו מדידת לקטט לחמצת מטבולית הן קריטיות. זיהום בדרכי השתן מהווה גורם סיכון משמעותי. כאשר הרופאים אינם מחליפים אנטיביוטיקה שאינה יעילה, ההידרדרות נמשכת והנזק מחמיר.
מדוע חשוב להחליף אנטיביוטיקה?
"האנטיביוטיקה הקלאסית" (אמפיצילין וגנטמיצין) הניתנת לרב במחלקות ילדים נחשבת כטיפול פחות יעיל במצבי אלח דם. אם לא משנים את סוג האנטיביוטיקה ההידרדרות תימשך.
מומחה מטעמינו הודה בתיק מסוים שהתמונה הקלינית יכולה להיות מטעה – ספסיס לא תמיד מתבטא בצורה קלאסית והאבחנה לא תמיד פשוטה.
עו״ד אורן בושרי
הקשר בין ספסיס לרפואה המודרנית
הרפואה המודרנית, הכוללת טיפול המדכא את מערכת החיסון, כמו טיפול כימותראפי, מגדילה את הסבירות ללקות באלח דם.