שבר בטיביה

אחוזי נכות

שבר בטיביה, העצם הנמצאת בין הקרסול לברך, מקנה בדר”כ 10 אחוזי נכות לצמיתות. זאת גם ללא עיוות יוצא דופן. אם השבר התחבר בצורה רעה, כל אורטופד סביר יקבע 15 אחוזי נכות לפחות.

הטיביה היא אחת משתי עצמות השוק ולצדה עצם הפיבולה. שבר בטיביה הדיסטאלית משמעו שבר מרוחק (מלשון דיסטאנס) מהברך, כלומר בקרסול. שבר בטיביה הפרוקסימאלית (מלשון קרוב) הוא ״קרוב״, בתחילתה של הטיביה בברך. 

שבר בטיביה עם תזוזה

שבר עם תזוזה משמעו שהעצם נשברה ונעה הצידה. לכן נבחין אז בעיוות (דפורמציה). אז גם הסיכון נמוך לאיחוי טוב של העצם בציר ישר. זו כבר סיבה להעניק אחוזי נכות גבוהים יותר. שבר מרוסק יגדיל את אחוזי הנכות. 

הכנות לקראת הוועדה או בדיקת המומחה

שבר תוך מפרקי

כשהשבר תוך מפרקי – בסוף הטיביה ובתחילתה – קרסול וברך – מהווים שברים בעלי סיכון גבוה יותר להיוותרות נכות. זאת מעצם היותם תוך מפרקיים שהרי מקום החיבור מקום מורכב.

שבר פלאטו טיביאלי

שבר פלאטו טיביאלי הוא שבר של החלק העליון של עצם הטיביה ״היושבת״ על משטח מפרקי (פלטו). בעבר השבר נקרא “שבר פגוש” כי רבים נפגעו מרכב מנועי במהלך הליכה ושם היתה נקודת המפגש.  

בשל קרבת שבר פלאטו טיביאלי לעורקים, ורידים ועצבים עלולה להופיע פגיעה נילווית ואצל רבים מתלווים לשבר  קרעים ברצועות או במניסקוס.  

שבר בטיביה פרוקסימאלית

שבר בטיביה פרוקסימלית משמעו שבר קרוב (מאנגלית, פרוקסימל) בטיביה, כלומר בברך. המומחה יקבע אחוזי נכות לפי אם קיימת צליעה ואם קיים קושי לעלות ולרדת מדרגות או קושי בהליכה ממושכת. אפשרות אחרת לפי אי יציבות הברך.  בדר״כ נקבעת נכות זמנית של 100% מיום התאונה למס׳ חודשים, נכות זמנית של 50% למס׳ חודשים נוספים בתלות של הגיל בדר״כ.

שצקר

שצקר הוא מערכת לסיווג שברים כשעלייה בספרה מציינת את החומרה הגוברת. השבר השכיח ביותר ברמת השוקה הוא סוג II לפי רמת העקירה, רוחביות השבר, אי רציפות וכו׳. את הסיווג פרסם ג’וזף שצקר בשנת 1979. 

שבר בטיביה
5/5
דילוג לתוכן