רשלנות רפואית בהרדמה אינה מסתכמת במינון שגוי של חומר הרדמה. היא יכולה להתרחש בניתוח מורכב בבית חולים, אך גם בפרוצדורה קצרה כמו קולונוסקופיה.
כאשר נגרם נזק, השאלה המשפטית היא לא רק מה הסתבך. אלא, האם המרדים או הצוות היו צריכים לצפות את הסיכון, למנוע אותו או לזהות את ההידרדרות בזמן. אילו כשלים בהרדמה עשויים להקים עילת תביעה ואיך מוכיחים את הקשר בינם לבין הנזק?
אילו טעויות נפוצות בהרדמה מהוות עילה לתביעה?
תפקידו של רופא המרדים אינו מסתכם ב"זריקה אחת ודי". עליו להיות ערני לאורך כל ההליך, לעקוב אחר המוניטורים ולהתאים את המינונים בזמן אמת. הטעויות המרכזיות של המרדים שמובילות לתביעות רשלנות רפואית כוללות:
חתימה על טופס הסכמה מדעת להרדמה: האם היא שוללת זכות לתביעה?
חתימה על טופס הסכמה אינה פוטרת את המרדים או את בית החולים מאחריות לטיפול רשלני. יש להבחין בין סיכון מוכר שהתממש למרות טיפול תקין, לבין נזק שנגרם עקב חריגה מהטיפול הסביר.
בנוסף, הטופס עצמו אינו תמיד סוף הבדיקה. כאשר קיימים סיכונים מהותיים הנוגעים למצבו של המטופל או לחלופות הטיפול, יש לבחון איזה הסבר ניתן לו בפועל. כלומר, האם הרופא איפשר לקבל החלטה מושכלת. טענה של היעדר הסכמה מדעת היא שאלה נפרדת מהשאלה אם ההרדמה עצמה בוצעה ברשלנות.
איזה נזק עלול להיגרם מרשלנות בהרדמה?
סיבוכים שונים עלולים להתרחש עקב רשלנות או אי-היערכות נכונה של הצוות הרפואי. הבולטים שבהם:
האם יכולה להיות רשלנות בהרדמה בקולונוסקופיה או בטשטוש?
כן. העובדה שמדובר בפרוצדורה קצרה אינה מבטלת את הסיכונים הכרוכים בטשטוש. גם במקרים כאלה יש לבצע הערכת סיכון מתאימה. על המרדים לתת את התרופות והמינונים בהתאם למצב המטופל ולנטר את הנשימה, ריווי החמצן והמדדים החיוניים.
אם במהלך הטשטוש נגרמה מצוקה נשימתית, ירידה בחמצון או אירוע לבבי, יש לבדוק מתי הופיעו הסימנים הראשונים, כיצד הם נרשמו ומה עשה הצוות בתגובה.
איך מוכיחים רשלנות רפואית בהרדמה?
בתביעת רשלנות בהרדמה צריך בדרך כלל להוכיח שני דברים נפרדים: שהייתה חריגה מהטיפול הרפואי הסביר, ושהחריגה היא שגרמה לנזק. בהרדמה יש חשיבות מיוחדת לגיליון ההרדמה ולרישומי המוניטור. הם מאפשרים לשחזר את ציר הזמן:
- אילו תרופות ניתנו ובאיזה מינון?
- מתי השתנו לחץ הדם, הדופק או ריווי החמצן?
- ומתי הצוות הגיב לשינוי?.
לעיתים השאלה המרכזית בתיק אינה מדוע נוצר הסיבוך. אלא, כמה זמן חלף מהרגע שבו ניתן היה לזהות אותו ועד שניתן טיפול מתאים.
פיצויים
הפיצוי אינו נקבע לפי חומרת הטעות של המרדים, אלא בעיקר לפי הנזק שנגרם בעקבותיה. כאשר נותרה נכות, ניתן לתבוע בין היתר בגין הפסדי שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, טיפולים עתידיים וכאב וסבל. במקרה של פטירה נבחנים ראשי הנזק הרלוונטיים לתביעת העיזבון והתלויים. לכן אותו כשל בהרדמה עשוי להוביל לפיצוי שונה לחלוטין בהתאם לגיל המטופל, מצבו ונזקיו.
גובה הפיצוי נבחן לפי ראשי הנזק הרלוונטיים בכל מקרה. אפשר לקרוא בהרחבה על פיצויים בתביעת רשלנות רפואית . במקרה שבו ההרדמה גרמה למוות, החישוב נעשה לפי כללים שונים של פיצויים במקרה של פטירה .
שאלות ותשובות בנושא רשלנות והרדמה
איך יודעים אם סיבוך בהרדמה נגרם מרשלנות רפואית?
לא כל סיבוך מעיד על רשלנות.
בודקים אם המרדים העריך מראש את גורמי הסיכון. בוחנים גם אם סוג ההרדמה והמינונים התאימו למטופל.
בנוסף יש לבדוק אם הכשל הוא שגרם לנזק.
אילו מסמכים צריך לבדוק בחשד לרשלנות בהרדמה?
חשוב לקבל את גיליון ההרדמה, דו"ח הניתוח ורישומי המוניטור.
יש לבדוק גם את התרופות, המינונים והערכת המרדים לפני ההליך.
לעיתים רצף המדדים מראה מתי החל הסיבוך וכיצד הצוות הגיב.
האם אפשר לתבוע על נזק עצבי אחרי אפידורל או הרדמה אזורית?
כן, בנסיבות המתאימות.
עצם הופעתו של נזק עצבי אינה מוכיחה רשלנות.
יש לבדוק אם הנזק קשור לביצוע הפעולה, להזרקה או לסיבוך שלא זוהה בזמן.
מי אחראי לרשלנות בהרדמה: המרדים או בית החולים?
האחריות עשויה לחול על המרדים, על בית החולים או על גורמים נוספים.
הדבר תלוי במקור הכשל.
למשל, החלטה רפואית שגויה, ניטור חסר או כשל מערכתי.
האם רשלנות בהרדמה יכולה להתרחש גם בקולונוסקופיה?
כן. גם טשטוש בפרוצדורה קצרה מחייב הערכת סיכון וניטור מתאימים.
הסיכון עשוי להיות גבוה יותר אצל מטופלים עם דום נשימה בשינה או השמנת יתר.
כך גם אצל מטופלים עם מחלות לב או ריאות.
עד מתי אפשר להגיש תביעה על רשלנות רפואית בהרדמה?
ברוב המקרים תקופת ההתיישנות היא שבע שנים.
עם זאת, קיימים חריגים.
יש כללים מיוחדים לגבי קטינים וגילוי מאוחר של הנזק.