פריצת דיסק מנקודת ראותו של בית המשפט

פריצת דיסק היא ממצא רפואי שכיח, אך המשמעות המשפטית שלה אינה אוטומטית.
בתי המשפט אינם מסתפקים בתיאור ההדמיה. הם בוחנים כיצד הפגיעה משפיעה בפועל על התפקוד, על כושר העבודה ועל איכות החיים.
מתי פריצת דיסק מזכה בפיצוי וכיצד קובעים את הנכות. נבחן גם מתי טיפול או היעדר טיפול עלולים להיחשב רשלנות רפואית.

עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404

פריצת דיסק כפגיעה תפקודית ולא רק ממצא רפואי

הממצא הרדיולוגי לבדו אינו מחייב קביעת אחוזי נכות.
אין די בעצם קיומו של בלט או פריצה בבדיקת הדמיה.
המבחן שקובע הוא מבחן תפקודי: כיצד הפגיעה באה לידי ביטוי בפועל.

בתי המשפט בוחנים כאב מתמשך, הגבלה בתנועה, פגיעה בכושר העבודה וקיומה של פגיעה נוירולוגית מוכחת.

כיצד מאבחנים פריצת דיסק?

+

הרופאים בודקים קיומו של כאב מקרין, חולשת שרירים, הפרעה תחושתית ושינויים בהחזרים, ואינם מסתמכים על תיאור סובייקטיבי של הכאב בלבד.

בדיקות CT או MRI מאפשרות להדגים במדויק את מצב הדיסק, את שורשי העצבים ואת חוט השדרה, ולכן משמשות בדיקות הבחירה לאבחון. במקרים מתאימים, בדיקות משלימות כגון EMG מסייעות לאבחן פגיעה עצבית פעילה ולהשלים את התמונה הקלינית.

עמוד שדרה
"הממצא לכשעצמו לא מחייב קביעה של אחוזי נכות".

מה באמת קובע?

פריצת דיסק ואחוזי נכות

בפועל, הרופא שפוסק אחוזי נכות בוחן מכלול שיקולים:

סעיף 35 לתקנות אינו סוף פסוק בקביעת נכות

סעיף 35 לתקנות הביטוח הלאומי משמש סעיף סל גמיש לקביעת נכות בפריצת דיסק. בית המשפט אינו מאמץ את קביעת המומחה באופן אוטומטי, אלא בוחן את הממצאים הקליניים והתפקודיים בפועל. כאשר הנתונים מצדיקים זאת, בית המשפט מתערב בקביעה ואף סוטה ממנה.

הממצא הקליני והתפקודי גובר על ממצאי ההדמיה

בתי המשפט מעניקים משקל מרכזי לבדיקה הקלינית ולהשלכות התפקודיות של הפגיעה, ולא מסתפקים בממצאי MRI. הם בוחנים האם בוצע ניתוח דיסקטומיה, את טיב ועקביות התלונות, קיומה של הגבלה בתנועה או כאב מתמשך, ואת מידת ההשפעה על התפקוד היומיומי וכושר העבודה.

נכות נוירולוגית מחייבת תיעוד וממצאים אובייקטיביים

כדי לקבוע נכות נוירולוגית בפריצת דיסק, נדרש תיעוד רפואי עקבי וברור. כאשר בדיקות EMG מצביעות על רדיקולופתיה, והבדיקה הקלינית מתעדת הקרנת כאב לאורך מסלול העצב, מתקבל עיגון אובייקטיבי לפגיעה העצבית.

בנוסף, בית המשפט בוחן בקפידה את ניסוח ממצאי ההדמיה. קיים הבדל מהותי בין תיאור של לחץ ניכר על השק התקאלי או על שורש העצב, לבין תיאור של מגע בלבד, שאינו מעיד בהכרח על פגיעה נוירולוגית המזכה בנכות.

פריצת דיסק תגרום ללחץ על חוט השדרה, עצבים סמוכים לו ושלוחות העצב היוצאות ממנו. לכן הכאב מתבטא גם במקומות מרוחקים מאזור הפריצה. לשם מגיעים אותם עצבים פגועים. הכאב בעמ"ש מותני למשל יהא לאורך הצד האחורי של השוק. לשם ממשיך העצב. לא רק בגב. ​

תמונת מחבר

עו״ד אורן בושרי

בלט דיסק לעומת פריצת דיסק: מה באמת משנה?

מבחינה משפטית, ההבחנה בין בלט דיסק לפריצת דיסק אינה מכריעה.
השאלה המרכזית היא האם קיימת פגיעה תפקודית, כאב מתמשך, פגיעה בכושר העבודה או נזק נוירולוגי מוכח.

גם בלט דיסק תסמיני עשוי לגרום לנזק ממשי ולהצדיק פיצוי.

ומה לגבי בלט דיסק דיפוזי?
גם בלט דיסק דיפוזי שהוא גדול יותר, אין די בעצם קיומו.
הבחינה נותרת זהה: האם נגרם לחץ עצבי ומהם התסמינים בפועל.

בלט דיסק
״רק מטופל ״שידפוק על השולחן״ יקבל הפניה לבדיקת סי.טי״

פיצויים בגין פריצת דיסק

אחוז הנכות אינו מספר טכני בלבד.
בתי המשפט בוחנים אותו כמדד להשפעה מצטברת על כושר העבודה, התפקוד היומיומי ואובדן ההשתכרות לאורך השנים.

פער קטן לכאורה בין 2.5%, 5% או 10% נכות עשוי ליצור פער דרמטי בפיצוי.

מיאלופתיה צווארית: מתי התעלמות תהפוך לרשלנות רפואית?

פריצת דיסק אינה מסתכמת בשאלת אחוזי נכות, אלא עלולה להציב סכנה נוירולוגית ממשית. מיאלופתיה צווארית נוצרת כאשר לחץ על חוט השדרה, לרוב באזור החוליות C4–C5, פוגע באספקת הדם אליו ועלול לגרום לנזק איסכמי ולהפרעות נוירולוגיות, לרבות קושי בהליכה. הרופאים מאבחנים את המצב באמצעות בדיקת MRI, ורופא שמזהה מיאלופתיה ואינו מפנה בדחיפות לטיפול או למעקב מסודר מתרשל בתפקידו.

מצב חירום נוירולוגי נוסף הוא תסמונת זנב הסוס , שבה לחץ חריף על שורשי העצבים בתעלה השדרתית התחתונה גורם לפגיעה תחושתית ומוטורית, להפרעות בשליטה על סוגרים ולנזק בלתי הפיך אם לא מטפלים בזמן. הספרות הרפואית מגדירה מצב זה כמצב חירום המחייב התערבות מיידית, כפי שעולה מהסקירה הרפואית המקיפה .

ניתוח פריצת דיסק בגישה קדמית
"רופא שמבחין בממצא של מיאלופתיה צווארית, לא מטפל ולא רושם למעקב מתרשל".

רשלנות רפואית בניתוח פריצת דיסק

בניתוחי עמוד שדרה צווארי בגישה קדמית, הרופא מסיט הצידה את קנה הנשימה, הגרון והוושט. מדובר בניתוח רגיש, הטומן בחובו סיכונים מוכרים:

הפרעות בליעה

+
הפרעות בליעה שכיחות לאחר ניתוח בגישה קדמית. לעיתים מדובר בתופעה חולפת, אך במקרים מסוימים נגרם נזק קבוע.

דימום וחנק

+
דימום בצוואר עלול לגרום לחנק. כאשר המטופל מתלונן על קושי בבליעה או בנשימה, והצוות מתעלם מהתלונות או אינו מזהיר במכתב השחרור לשוב למיון – מדובר בכשל חמור. אבחון מוקדם מאפשר פיום קנה וניקוז הדימום, ומונע נזק קבוע.

פגיעה עצבית

+
פגיעה עצבית היא סיבוך מוכר בניתוחי עמוד שדרה. ניטור נוירופיזיולוגי במהלך הניתוח מאפשר לזהות פגיעה בזמן אמת. היעדר ניטור, בנסיבות המתאימות, עלול להקים עילת רשלנות.

זיהום

+
אי מתן אנטיביוטיקה מונעת טרם ניתוח, או היעדר תיעוד לכך במסמכי השחרור, מציב את בית החולים בבעיה ראייתית.
מיאלופתיה צווארית
״החשש הוא מפגיעה באספקת הדם לחוט השדרה״

סיכום

לא כל פריצת דיסק מזכה בנכות, ולא כל כאב גב מעיד על רשלנות.
אך כאשר קיימת פגיעה תפקודית מוכחת, החמרה נוירולוגית או כשל בטיפול – יש מקום לבחינה משפטית רצינית של המקרה.

דורג 5 מתוך 5