כאב וסבל
אין פיצוי מלבד כאב וסבל ״סימלי״ של 50,000 ש״ח בערך.
סכום שתלוי בעיקר במשך הקיצור שגרם המוות. צעיר יפוצה יותר ממבוגר כי הוא אמור היה לחיות יותר שנים אלמלא המוות. אבל, אדם שהגיע לגיל 80, תוחלת חייו בהכרח גבוהה מתוחלת החיים הממוצעת. לכן, יש לבדוק על פי לוחות סטטיסטיים, מה תוחלת החיים הצפויה של אותו אדם על פי הגיל שאליו הגיע במועד התאונה. בפס"ד ברטה מרציאנו נקבע פיצוי של 175,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים של 4 שנים.
הפסדי השתכרות
זהו לרב החלק הארי בתביעה. לפחות כל עוד הניזוק לא היה קשיש במותו. מדובר בהחזר של הפסדי הכנסה בשנים שהיה אמור המנוח להשתכר אלמלא המוות, עד צאתו ממעגל העבודה, לרב בגיל 67.
ניתן לטעון, כי במקצועות מסוימים, מקובל לפרוש בגיל מאוחר יותר. ודאי עצמאים. לגבי ההפסד החודשי, השתרש נוהג לפיצוי של 30% מבסיס השכר הידוע, ובמקרה של קטין, השכר הממוצע במשק. ההחזר הוא של החלק שהיה המנוח חוסך, לו היה חי.
מקום בו מדובר בתביעת אלמנה וילדים מתחת לגיל 18, החישוב יכול להיערך בצורה אחרת, של הפסד ישיר כתלויים, והוא ייערך בפעימות, עד הגיע הילד הראשון לגיל 21 ואז תבוצע חלוקה מחדש עד שהילד השני ייצא וכך הלאה.
אובדן שירותי אב/ אם
ראש נזק אחרון בחישוב פיצויים במקרה מוות קשור באבדן של יד מסייעת בבית. האובדן, מעבר לצער, מאלץ את המשפחה להוצאות מוגברות של טיפולים, תיקונים, עבודות בית וכיו"ב. הוצאה זו לא היתה נדרשת אלמלא אבדן המנוח, שהרי אלמלא מותו, הוא היה מבצען לבדו. בדר"כ ראש נזק זה מקנה סכומים של עד 400,000 ₪. ראו עז' המנוח מאיר שמואל ז"ל, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר. כמובן יש להביא ראיות גם למידת העזרה שתרם המנוח לבית.
פיצויים במקרה מוות
אורן בושרי, עו"ד
ניכויים
ב-99% מתיקי פיצויים במקרי מוות יהיה ניכוי. בדר"כ של כספים ששילם המוסד לביטוח לאומי. או בקצבה שנקראת קצבת שארים או קצבת תלויים, אם מדובר במוות מתאונת עבודה. פרט לביטוח לאומי, מנכים גם פנסיה (בעיקר הישנות, החדשות מתנהגות כמו ביטוח ולכן לא מנכים אותן). כמובן שלשם ניכוי יש להיעזר באקטואר. הערה חשובה היא, שיש לחשב את הניכוי, חישוב אנכי ולא אופקי: נוטלים את השווי של הילד לבד ואת השווי של האשה לבד, "ומנכים" בנפרד לכל אחד מהם. אגב, היות ובביטוח לאומי אין כפל תשלומים, אלמנה שזכאית עוד קודם לתשלום נכות כללית לא זכאית לגימלה שנייה. ומכאן שלא ינוכה מה שממילא היה משולם.
