תביעה שמוגשת בגין תאונה שהביאה למותו של אדם תתברר ע”פ ההפסדים שנגרמו למשפחה אלמלא המוות.
בית המשפט נדרש להבדיל בין אלה שלא היו תלויים במנוח לבין אלה שהיו תלויים בו בדר”כ קטינים.
הפסדי הכנסה
אלה בדר”כ החלק הגדול של התביעה. כל עוד לא מדובר היה בקשיש. מדובר בהחזר של הפסדי הכנסה בשנים שהיה אמור המנוח להשתכר אם לא היה מת, עד צאתו ממעגל העבודה, לרב בגיל 67.
כשאין תלויים, וכשהמנוח טרם הקים משפחה, השתרש נוהג לפיצוי של 30% מבסיס השכר (פס״ד פינץ).
אם מדובר בתביעת אלמנה וילדים מתחת לגיל 18, החישוב ייערך לפי פס״ד סושרד (שיטת הידות לפי מס׳ הילדים שעוזבים את הקן) בפעימות, עד הגיע הילד הראשון לגיל 21 ואז מבוצעת חלוקה מחדש עד שהילד השני ייצא וכך הלאה. החישוב מפחית גם את מה שהמנוח היה צורך בעצמו אילו היה חי.
הפסדים אחרים
ראש נזק אחר קשור באבדן של יד מסייעת בבית. האובדן מאלץ את המשפחה להוצאות מוגברות של טיפולים, תיקונים, עבודות בית וכיו”ב. הוצאה זו לא היתה נדרשת אלמלא אבדן המנוח, שהרי אלמלא מותו, הוא היה מבצען לבדו. בדר”כ ראש נזק זה מקנה סכומים של עד 400,000 ₪. ראו עז’ המנוח מאיר שמואל ז”ל, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר. כמובן יש להביא ראיות גם למידת העזרה שתרם המנוח לבית. יש גם להוסיף את הוצאות האבל הקבורה המצבה והירושה.
כאב וסבל
כאן קיים הבדל גדול בין תאונות דרכים לתאונות אחרות: בתביעות אחרות מדובר בסכום שתלוי בעיקר במשך הקיצור שגרם המוות. צעיר יפוצה יותר ממבוגר כי הוא אמור היה לחיות יותר שנים אלמלא המוות. אבל, אדם שהגיע לגיל 80, תוחלת חייו בהכרח גבוהה מתוחלת החיים הממוצעת. לכן, יש לבדוק על פי לוחות סטטיסטיים מה תוחלת החיים הצפויה של אותו אדם על פי הגיל שאליו הגיע במועד התאונה. בפס”ד ברטה מרציאנו נקבע פיצוי של 175,000 ש”ח בגין קיצור תוחלת חיים של 4 שנים בסה”כ. אצל צעירים הסכום מתקרב למיליון ש”ח. בתאונות דרכים הפיצוי הוא סמלי ע”ס של 50,000 ש”ח ולא משנה הגיל.
מה מפחיתים?
אחרי החיבור של כל ראשי הנזק שלמעלה, בסוף גם מפחיתים כספים ששילם המוסד לביטוח לאומי. בדר”כ הסכום מהוון בקצבה שנקראת קצבת שארים או קצבת תלויים, אם מדובר במוות מתאונת עבודה. פרט לביטוח לאומי, מנכים גם פנסיה (בעיקר הישנות, החדשות מתנהגות כמו ביטוח ולכן לא מנכים אותן). ש
