טביעה בבריכה ובים, בחוף מוכרז ובחוף שאינו מוכרז, תגרור תביעת פיצויים בגין נזקי גוף. עם זאת, היא תהיה תלויה בהוכחה של רשלנות.
אחריות הגוף המחזיק בחוף
האחריות לטביעה בים רובצת על כתפו של הגוף המחזיק בחוף. בדר״כ אלו העיריות והמועצות (אבל יתכן והחוף פרטי). הן מתפעלות את החוף, שולטות בו ומפקחות על הנעשה בו. בתוך כך, עליהן לנקוט באמצעי זהירות סבירים על-מנת לשמור על ביטחונם של המתרחצים. הן הנתבעות הראשיות.
מה אם מי שטבע לא ידע לשחות?
מי שנוטל על עצמו סיכון מטילים עליו רשלנות תורמת. לא בהכרח דוחים את התביעה. כניסה למים רדודים אינה כמו כניסה למים עמוקים ולכן התשובה היא תלוית סיטואציה. בכל מקרה ביהמ״ש כבר פסק פיצויים גם למי שלא ידע לשחות.
האם הרשות המקומית אחראית לטביעה גם בחוף לא מוכרז?
גם טביעה בים בחוף שאינו מוכרז לא פוטרת את הרשות המקומית מאחריות. ודאי לא אם בחוף בלתי מוכרז היו מתקנים המעידים כי התובע מצוי בחוף מוכרז. דוגמת מבני שירותים ועזרה ראשונה, מגרש חניה מוסדר, צורת הגישה לחוף, רכב גלידות, שירותי ניקיון ופקחי עירייה.
בית המשפט העליון אישר פסיקה כזו ביחס לחוף סידני עלי בהרצליה בינואר 2009. הוא קבע כי קיימת חובה לסמן בבירור בשלטים ברורים וגדולים את היות החוף בלתי מוכרז.
סימון, שלטים ומידות סוכת המציל
א. גודל השלט צ"ל של 80 ס"מ על 120 ס״מ, בגובה של 2 מ׳ בצבע אדום על רקע לבן "גבול מקום-רחצה מוכרז".
ב. אם נמצא במקום-רחצה מוכרז קטע אשר הרחצה בו מסוכנת באופן קבוע, יסומן אותו קטע על-ידי שלט בצבע שחור על רקע לבן "בקטע זה הרחצה אסורה".
ג. הנחיות קיימות גם למידות סוכת המצילים. עליה להיות פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה וגם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף.
הסיטואציה מול ההכרעה: פסיקה בעד המשפחה
נערים שהזעיקו את המציל כדי שיאתר את חברם, אך הוא פקפק בדברם | מבין הנימוקים: התרשלות בבחירת מצילים לא מקצועיים ובתפעול החוף. | ||||||||||||||
טביעה בחוף מוכרז בעת שביתה | מבין הנימוקים: עונת הרחצה הייתה בעיצומה, ולא הודע דבר השביתה ע"י העירייה. | ||||||||||||||
טביעה של נער בחוף סידני עלי שאינו מוכרז | מבין הנימוקים: החוף הוא אשליה של חוף מוכרז מבלי שיציע שירותי הצלה. | ||||||||||||||
פגיעת בעת גלישה במגלשה בפארק מים | מבין הנימוקים: לא דאגו לוויסות תקין של הגולשים במגלשות ולפינוי מהיר מהבריכה. | ||||||||||||||
טביעה בכינרת | מבין הנימוקים: מדרון נסתר עמוק ותופעת מדרגה שלא הובאו לידיעת המתרחצים. | ||||||||||||||
הורים לילד בן 7 הגישו תביעתם כנגד בית המלון בו שהו לאחר שבנם רחץ בבריכה של המלון וטבע.
בבריכה לא הייתה משאבת מציצה והמציל ישב על כסא נמוך ולא בסוכת מציל מוגבהת. זו הייתה מאפשרת לו שדה ראיה רחב יותר. וגם סימון ההפרדה בין המים הרדודים ובין המים העמוקים לא היה בעומק 120 ס"מ.
פסק הדין דן בטביעה במים רדודים. בכינרת. בשל מדרון נסתר עמוק. בגלל "תופעת המדרגה" בכנרת והמבנה הטופוגרפי של קרקעית הכנרת.
ביהמ"ש חייב את עיריית טבריה (15%), מדינת ישראל (30%) ואת החברה לתפעול החוף השקט (55%) לשלם 4,030,717 ש"ח. עיריית טבריה אינה פטורה מאחריות על-ידי מסירת ניהול חוף ים לגורם אחר. עליה היה לוודא כי היא אכן הגורם האחר מבצע את המוטל עליו בסבירות. לא היו שלטים מתריעים, או ציוד צלילה הולם וזמין כמתחייב מסעיף 11 (א) לצו הסדרת מקומות רחצה. ביהמ״ש קבע שהיה על המדינה לאסור רחצה, ורק על מנת לרצות את העירייה לא ניתן צו סגירה שכזה.
"סגירת הים" בשעות בלתי סבירות
שאלת סגירת הים בשעות הבוקר המוקדמות או בין הערביים כשהמונים עדיין נופשים ומבלים בחופים טרם נדונה בפסיקה. האם ביהמ״ש יעניק הגנה לרשויות המקומיות במקרה של טביעה כי זה עניין של מדיניות?
פגיעה מסוס דוהר בחוף הים
בעבר, ביהמ״ש קיבל תביעה של אשה שנפגעה מחבטה או דריכה של סוס בחוף הים. סוס הדוהר בחוף בין מתרחצים, לא הייתה תופעה חריגה באותה רשות מקומית בשעתו.
תאונת דרכים בחוף הים
בתאונת דרכים בחוף הים התביעה תהיה כנגד המבטחת של הרכב. אמנם חל איסור נהיגה ברכב במקום רחצה מוכרז. על הרשות המקומית להציב שלטים במקומות הנראים לעין שכתוב בהם "הנהיגה ברכב אסורה". אבל גם אם הרשות מתרשלת ואינה עושה זאת, אי אשר לתבוע אותה. בשל שיטת הפיצוי הנוהגת בישראל, גם בתאונת דרכים בחוף, חובה לתבוע את חברת הביטוח של הרכב, היא ואין בלתה.
טביעה בבריכה
בטביעה בבריכה שהיא לא פרטית חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. האחריות לטביעה בבריכה היא בראש ובראשונה של אותה חברה שגובה כספים עבור השימוש בה. היא שולטת ומפקחת על הנעשה בבריכה. בתוך כך, עליהן לנקוט באמצעי זהירות על-מנת לשמור על ביטחונם של המתרחצים ובכלל זה להציב מציל במקום.
עוד נבדוק אם נשמרו ההנחיות המתייחסות לבריכות:
נקודות הצלה: בכל בריכת-שחיה חייבת להיות נקודת-הצלה שתכלול סוכת-מצילים המותקנת בצורה המאפשרת גישה מיידית למים ותצפית נוחה על כל שטח הבריכה גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול נקודת ההצלה.
גידור וסימון: כל 20 ס"מ בעומק המים יש לסמן על דפנות הבריכה באופן בולט. אילו המעבר למים שבעומק של 120 ס"מ על-ידי פס בצבע אדום על קרקעית הבריכה לכל רחבה ועל דפנותיה. וכן על-ידי שלטי-אזהרה התלויים על חבל מעל למים. עליהם כתוב בעברית ובלועזית "סכנה – מים עמוקים".
מקפצות ומכשירי ספורט:
ליד כל מקפצה יש להתקין שלט אזהרה שעליו כתוב "זהירות – מקפצה". בשני צדדיו של קרש המקפצה חייב להיות מעקה.
צבע הקרקעית: חלה הגבלה על צבע הקרקעית ללבן או בתכלת.
מצילים: בבריכה גדולה לפחות שני מצילים. אחד מהם הוא מציל אחראי לבריכה. עליו לענוד תג מיוחד ולמנוע ממתרחצים שאינם יודעים לשחות מלהיכנס למים עמוקים. אסור לו לעסוק בכל עיסוק או ענין אחר או לעזוב את נקודת ההצלה. לצד המציל, חייב להימצא בשעות הרחצה סדרן.
אחריות בעל צימר לבריכה בשטחו:
רק בבריכה שאינה פרטית חייבת להיות נוכחות של מציל אבל גם בעלי צימרים חשופים לתביעה במידה והבריכה אינה תקנית, לא הייתה מגודרת כראוי או לא היה שער מגביל כניסה.
בחוף שאינו מוכרז ניתן לנסות לטעון שהחוף נחזה להיות חוף מוסדר והוא יוצר מצג שווא כאילו הוא מוסדר ומותר לשחות בו.
052-5299555
עו״ד אורן בושרי
