פיצויים בגין נזקי טביעה בים ובבריכה

טביעה בים

האחריות לטביעה בים רובצת לעתים גם לפתחו של הגוף המחזיק בחוף, מתפעל אותו שולט בו ומפקח על הנעשה בו. על אותו גוף החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על-מנת לשמור על ביטחונם של המתרחצים. הוא יהיה הנתבע הראשי. 

חובות הגוף המחזיק בחוף

הפרת האמצעים מצד הרשות המקומית לשמירת הבטיחות במקום הרחצה תצרף גם אותה לתביעה. הרשות אף תחויב אם לא דאגה לאכיפה של סדרי בטיחות מצד הגוף המחזיק בחוף. 

על העירייה מוטלות חובות לסימון החופים. קיימות הגבלות ביחס לשילוט ולגבולות מקום רחצה מוכרז. גודל השלט צ”ל של 80 ס”מ על 120 ס״מ, מחומר בלתי-מתבלה. עליו להיות מוצב בגובה של 2 מ׳ לפחות מעל לפני הקרקע. עמיד נגד תלאות מזג האויר ועליו כתוב בצבע אדום על רקע לבן “גבול מקום-רחצה מוכרז”.

אם נמצא במקום-רחצה מוכרז קטע אשר הרחצה בו מסוכנת באופן קבוע, יסומן אותו קטע על-ידי שלט בצבע שחור על רקע לבן “בקטע זה הרחצה אסורה”.

הנחיות קיימות גם למידות סוכת המצילים כך שתהיה פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה וגם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף. 

אחריות המדינה

לעתים נוסיף ונתבע את המדינה. חוק הסדרת מקומות רחצה מקנה לשר הפנים סמכויות פיקוח, בין היתר לאסור כניסת מתרחצים לחוף. הכוונה לחוף בו רחצה עלולה לסכן חיי אדם. כשהנסיבות “מסוכנות באופן קבוע” ולא ננקטים הצעדים הדרושים כדי למנוע את הרחצה ולא נעשים צדדים גם המדינה יכולה להיתבע. במקום שהרחצה נאסרה בו חייבת הרשות המקומית לציין את דבר האיסור, ובמקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, המדינה חייבת.

טביעה בים בחוף בלתי מוכרז

גם טביעה בים בחוף שאינו מוכרז אינה מסירה אחריות מהרשות המקומית. אם בחוף בלתי מוכרז היו מתקנים המעידים כי התובע מצוי בחוף מוכרז הסיפור שונה. דוגמת מבני שירותים ועזרה הראשונה. ניתן לטעון שהחוף נחזה לחוף מוסדר והוא יוצר מצג כאילו הינו מוסדר.

בית המשפט העליון אישר פסיקה כזו ביחס לחוף סידני עלי בהרצליה בינואר 2009. נקבע כי קיימת חובה לסמן בבירור ולהציב שלטים ברורים וגדולים הנראים מכל נקודה ונקודה בחוף. אם הרשות המקומית מודעת לסיכון ספציפי ונמנעת מלהסיר את הסיכון, גם הדבר יעמוד כנגדה.

טביעה בבריכה

טביעה בים

הסיטואציה אל מול נימוקי פסק הדין

נערים שנקלעו לסחף הזעיקו את המציל כדי שיאתר את חברם, אך הוא פקפק בדברם

מבין הנימוקים: התרשלות בבחירת מצילים לא מקצועיים ובתפעול החוף. 

טביעה בחוף מוכרז כשהמצילים בשביתה  

מבין הנימוקים: עונת הרחצה היתה בעיצומה, ולא הודע דבר השביתה ע”י העירייה

טביעה של נער בחוף סידני עלי שאינו מוכרז

מבין הנימוקים: החוף הוא אשליה של חוף מוכרז אך אינו מציע שירותי הצלה 

פגיעת בעת גלישה במגלשה בפארק מים

מבין הנימוקים: לא היתה דאגה לוויסות תקין של הגולשים במגלשות ולפינוי מהיר מהבריכה 

טביעה בכינרת

מבין הנימוקים: מדרון נסתר עמוק ותופעת מדרגה שלא הובאו לידיעת ציבור המתרחצים

בבריכות שחייה: בכל בריכת-שחיה חייבת להיות נקודת-הצלה שתכלול סוכת-מצילים המותקנת בצורה המאפשרת גישה מיידית למים ותצפית נוחה על כל שטח הבריכה.  עליה להיות מצוידת בסוכך, בוילון או באבזרים אחרים שיאפשרו ראיה טובה  גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול נקודת ההצלה.

ציוד הצלה: על ציוד הצלה לכלול שני גלגלי-הצלה עשויים משעם, מוט קל שארכו חמישה מטרים לפחות עם לולאה בקצהו, ורמקול. על התחנה להיות מסומנת בשלט בצבע לבן שעליו מגן דוד אדום והמלים “תחנת עזרה  ראשונה”. מידותיה יהיו קטנות מתחנת הצלה שבחוף מוכרז.

גידור : חלקה של בריכת-שחיה המשמש לשחיה, למעט בריכה המיועדת לפעוטות, חייב להיות מגודר בגדר בלתי-מתבלה שגבהו שני מטרים לפחות.

סימון עומק המים בבריכה: הפרש של כל 20 ס”מ בעומק המים יסומן על דפנות הבריכה ועל שפותיה באופן בולט ואילו המעבר למים שבעומק של 120 ס”מ יסומן על-ידי פס בצבע אדום על קרקעית הבריכה לכל רחבה ועל דפנותיה, וכן על-ידי שלטי-אזהרה התלויים על חבל מעל למים ועליהם כתוב בעברית ובלועזית “סכנה – מים עמוקים”.

מקפצות ומכשירי ספורט :
ליד כל מקפצה יש להתקין שלט אזהרה שעליו כתוב בעברית ובלועזית “זהירות –  מקפצה” ובשני צדדיו של קרש המקפצה חייב להיות  מעקה.

צבע הקרקעית: חלה הגבלה על צבע הקרקעית. הקרקעית חייבת להיות צבועה בלבן או בתכלת.

קיימת הוראה מיוחדת ביחס לתקן מצילים: צ”ל מציל אחראי לבריכה או מציל שקיבל אישור מיוחד ממפקח רחצה. בבריכה גדולה לפחות שני מצילים שלפחות אחד מהם הוא מציל אחראי לבריכה. עליו לענוד תג מיוחד ולמנוע מתרחצים שאינם יודעים לשחות מלהיכנס למים עמוקים. אסור לו לעסוק בכל עיסוק או ענין אחראו לעזוב את נקודת ההצלה. לצד המציל, חייב להימצא בשעות הרחצה סדרן, שיקרא לסדר כל מי שאינו שומר על הסדר והנקיון בבריכת השחיה או שמפריע למתרחצים.

פסקי דין

ת.א 7045/02 זוזוט שרה נ’ מלון המלך שאול, כלל חברה לביטוח בע”מ

הורים לילד בן 7 הגישו תביעתם כנגד בית המלון בו שהו לאחר שבנם רחץ בבריכה של המלון וטבע. הם טענו כי בזמן הטביעה היתה בריכת הפעוטות סגורה והמציל היה המציל היחיד בבריכה כאשר הבריכה היתה באותה עת מלאת מתרחצים.

ההורים טענו כי המלון התרשל, כי קו ההפרדה, האמור לסמן את המעבר מהמים הרדודים למים העמוקים, היה בעומק של 150 ס”מ, בעוד שהיה אמור להיות בעומק של 120 ס”מ. טענתם העיקרית הייתה כי המציל לא מנע את מעבר המנוח וכניסתו למים העמוקים.

נקבע כי לא מולאה הדרישה שבסעיף 5(א) לצו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), לפיה “בכל בריכת-שחיה תהיה תחנת עזרה ראשונה”. כ״כ בבריכה בה טבע המנוח לא היתה משאבת מציצה. נקבע כי המציל ישב על כסא נמוך ולא בסוכת מציל מוגבהת. זו היתה מאפשרת לו שדה ראיה רחב יותר. ועוד: סימון ההפרדה בין המים הרדודים ובין המים העמוקים לא היה בעומק 120 ס”מ כנדרש, אלא בעומק של כ-150 ס”מ.


ג’מיל עבדאללה אטריק נ’ החברה לתפעול החוף השקט (מחוזי, ת”א, ת.א. 3096/99)

 

ג’ אינו יודע לשחות. הוא נכנס, למרות זאת, למים הרדודים בכינרת כשברכיו מעל פני המים. לפתע פתאום הוא מועד ונופל בשל מדרון נסתר עמוק. האם יכול הוא להגיש תביעה לפיצויי נזיקין

ביהמ”ש המחוזי בת”א ענה על שאלה זו בחיוב ובתוך כך חייב את עיריית טבריה (15%), מדינת ישראל (30%) ואת החברה לתפעול החוף השקט (55%) לשלם 4,030,717 ש”ח, לג’מאל עבדאללה אטריק שהפך ל”צמח”, כאשר כמעט טבע בחוף הכנרת, בעת בילוי ירח הדבש שלו.

ג’מאל כניראה לא הכיר את סכנת “תופעת המדרגה” בכנרת ואת המבנה הטופוגרפי של קרקעית הכנרת באזורי החוף.

מאידך, החברה מפעילת החוף הייתה מודעת למצב המסוכן והיה עליה לצפות את התוצאות של מתן רשות לאורחי המלון לבלות בחוף הזה, שכן לה חובה מושגית כלפי אורחיה. במקום זאת היא היא העדיפה לשנות את קו החוף שליד המלון והשינויים הללו השפיעו על חומרת תופעת המדרגה.

לא היו שלטים מתריעים, או ציוד צלילה הולם וזמין למשל כמתחייב מסעיף 11 (א) לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים למקומות רחצה מוכרזים).

התברר כי החברה החמירה את הליקוי המסוכן במבנה “החוף השקט” והתעלמה ממנו בהעדיפה לקדם אינטרסים כלכליים של הגדלת שטח החוף בשליטתה. לצידה של חבותה של החברה, חבותה של המדינה, נקבע, בהפרה של מס׳ סעיפים. שילוב הדברים הפכו אותו לחוף שהרחצה בו “מסוכנת באופן קבוע”. לכן נקבע שהיה על המדינה לאסור רחצה, אלא שעל מנת לרצות את העירייה לא ניתן צו סגירה שכזה.

בית המשפט קבע כי אין עיריית טבריה פטורה מאחריות על-ידי מסירת ניהול חוף ים לגורם אחר. עליה הי  לוודא כי היא אכן מבצעת את המוטל עליה בסבירות.

 

תאונת דרכים בחוף הים

חל איסור נהיגה ברכב במקום רחצה מוכרז. על הרשות המקומית להציב שלטים במקומות הנראים לעין שכתוב בהם “הנהיגה ברכב אסורה”. אבל גם אם הרשות מתרשלת ואינה עושה זאת, היא לא תוכל להיתבע בשל כך. בשל שיטת הפיצוי הנוהגת בישראל, גם בתאונת דרכים בחוף, חובה לתבוע את חברת הביטוח של הרכב, היא ואין בלתה.

בעבר, נתקבלה תביעה כנגד רשות מקומית לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לאשה שנפגעה מחבטה עזה בראשה מבעיטה או דריכה של סוס שחלף במקום עם רוכבו. הרוכב נמלט ונקבע כי העירייה אחראית לסידורי בטיחות בחוף הרחצה ומתקניו ולדרך התנהלותו כמחזיק המקרקעין. לא כל שכן כמי שמזמין את אזרחי העיר לבוא לרחצה בחוף מוסדר. גם בצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה) קיימת חובה לקיים פיקוח בחוף כאמור, בין היתר בכל ימות השבוע, ע”י סדרן או מפקח. הוכח בעדויות כי בכניסה לחוף צריך להיות שילוט האוסר כניסת בעלי חיים, אלא שלא הוכח קיומו של שילוט כזה בזמן הרלבנטי. עוד התברר שהיו בתקופה הנדונה אירועים רבים של פריצת בעלי חיים לאזור החוף שבו מתרחצים. התופעה של סוס הדוהר בחוף בין מתרחצים, לא הייתה תופעה חריגה בשעתו ונקבע שהעירייה לא עשתה את המינימום הנדרש כדי למנוע כניסתם של סוסים ורוכבים.

5/5
דילוג לתוכן