רשלנות רפואית
סרטן צוואר הרחם (באנגלית: cervix) בפן המשפטי היה ועוד הנו מהווה בסיס למס’ רב של תביעות רשלנות רפואית. הטעם הראשון לכך הוא כי באבחון מוקדם הסיכוי להירפא הוא בדרך כלל טוב. לכן הטענה היא, שאלמלא האבחון המאוחר היתה התובעת יכולה להינות מחיים בריאים וטובים ולהשתכר למחייתה.
סרטן צוואר הרחם: תסמינים זהים למחלות אחרות
הטענה המרכזית כלפי הרופא היא פספוס תסמינים. כאבים באגן, אחד התסמינים לסרטן צוואר הרחם הוא גם סימפטום של דלקות בדרכי השתן ועל כן רופאים חושדים קודם בו. לכן אולי סרטן צוואר הרחם הוא ראשון ברשימת סוגי הסרטן הלא מאובחנים. אולי כי גם דימומים לא סדירים, סימפטום אחר למחלה, נחשדים כהפלה טבעית.
מה היה על הרופא לעשות?
קל מאוד לשלול דלקת בדרכי השתן או הפלה טבעית. לאחרי כן ״רופא סביר״ יצליב בין התלונות לגורמי הסיכון: חיסון, עישון, ריבוי פרטנרים בגיל צעיר ונוכחות של הרפס. ראשיתה של אבחנה נכונה בבדיקה ציטולוגית (״פאפ סמיר״). לפי תוצאותיה יידעו הרופאים אם להמשיך להסתכלות ישירה על צוואר הרחם (קולפוסקופיה), ביופסיה והיסטולוגיה (דגימות רקמות). פאפ סמיר הוא משטח מצוואר הרחם שנותן אינדיקציה ראשונית. הוא בעל רגישות של 50-70% בגילוי סרטן ושינויים טרום ממאירים.
סרטן צוואר רחם גרורתי בפן המשפטי: פס״ד לוי נ׳ מור
אבחון מאוחר בשלב של גרורות, מוות, כריתת רחם, או כיומתרפיה הם רמז לקיומה של רשלנות רפואית. בפס״ד לוי נ׳ מור קבע ביהמ״ש העליון שתלונה חוזרת על דימומים בין-ויסתיים חייבה את הרופא להפנות לפאפ סמיר ובכלל לבדוק עצמו אם סבר תחילה שאלה דימומים ״רגילים״. לדעת בית המשפט אם קיימת אבחנה חלופית שטומנת בחובה השלכת הרות אסון, אין להקל בה ראש. לא כך יהיה בתלונות מעטות אודות מקרי הדימום.
סרטן צוואר הרחם שלב 4
שלב 4 פירושו שהסרטן התפשט מחוץ לצוואר הרחם והרחם, לשלפוחית השתן, לפי הטבעת, או רחוק יותר. הטיפולים העיקריים אז הם ניתוחים, הקרנות, כימותרפיה או שילוב של טיפולים אלה. שלב 4A הוא כאשר הסרטן התפשט לאיברים סמוכים כמו שלפוחית השתן . שלב 4B הוא כאשר הסרטן התפשט לאיברים רחוקים יותר, כמו הריאות.
פיצויים
האיחור באבחון עצמו אינו מקנה זכאות אוטומטית לפיצויים. צריך להוכיח גם סיכויי החלמה גבוהים לו הייתה אבחנה נכונה של המחלה מלכתחילה. גובה הפיצויים תלוי בחזרה למעגל העבודה. גם בשאלה אלו נזקים רפואים התווספו (אם לא קיצור תוחלת חיים) בגלל הטיפול המאוחר. בדר”כ נזקי כימותרפיה. למשל קיצור טווח השמיעה וקושי לשמוע דיבור נמוך. כך או כך, כדאי לפתוח בבירור להליך של תביעה.
מה בדר״כ האשה או משפחתה יטענו?
- שבהיעדר אבחנה, הגידול המשיך וגדל, שלא ניתן היה להקרינו או להסירו, ובמקום טיפול מהיר ומציל חיים, היא מצאה עצמה עם נזק מתווסף.
- שהנתונים הקליניים שהיו בפני הרופא חייבו הפניה לפאפ סמיר שנה או חודשים מוקדם יותר מן המועד שבו אובחנה המחלה בפועל. לחילופין, היא תטען לפענוח שגוי.
- שאילו ננקטו צעדי האבחון המתבקשים בזמן היו לה סיכויי החלמה גבוהים.
- שהיה צריך להפנותה לאונקולוג גינקולוגי.
מה בדר״כ קופת החולים תטען?
- שהגידול היה מלכתחילה אלים, שאינו מגיב לטיפול ומתקדם במהירות למרות הטיפול. על כן, אבחנה במועד מוקדם לא היתה משנה את התוצאה.
- שהסימפטומים (דימום בדר״כ) תאמו תופעה שכיחה של "דימום דרך" המוכרת לכל גניקולוג והנובעת מנטילת גלולות. על כן, היא אינה מחייבת עריכת בדיקה ציטולוגית (פאפ סמיר).
