נזק לרכב

נזק לרכב מתאונה, מכוסה בפוליסת ביטוח מקיף, המבטיחה כיסוי עבור כל נזק שאירע לכלי הרכב, גם עקב גניבה, אירועי טבע ושריפות.

ביטוח זה גם כולל בתוכו “ביטוח צד ג'” שבו מכסה המבטח את הנזק שהמבוטח גרם לצד השלישי. 

כשאין ביטוח מקיף, נותרה פתוחה האפשרות להגיש תביעה כנגד הנהג הפוגע. אבל כאן כבר צריך להוכיח את אשמו.

את מי תובעים?

נזקי הרכוש נתבעים מהנהג האשם ומחברת הביטוח שלו. מלבד האפשרות (המקבילה בחלקה) לתבוע את חברת הביטוח מקיף. רק שלפני כן, כדאי לצלם את נזק הרכוש לשני כלי הרכב ולמקרה שבו הצד השני ינסה להאדיר נזקים. כדאי לצלם גם את זירת התאונה לפני הזזת כלי הרכב. כי התמונה תעיד על נסיבות התאונה. אם המשטרה עשתה את העבודה והגישה כתב אישום שהביא להרשעה, הדבר יהווה ראיה חותכת.

מה מצרפים לתביעת רכוש?

לתביעת נזקי רכוש תצורף חוו”ד שמאי (ניתן אבל לא במקום ךצרף מס’ הצעות מחיר ממוסכים). בתביעה את המקיף יש לזכור לתבוע גם את ההשתתפות העצמית, וגם את הפסד היעדר הנחת התביעות. מדוע? כי התביעה תייקר מנק’ זמן זו את הפרמיה העתידית, שלא הייתה מתייקרת אלמלא התאונה.

סוגיות מורכבות בנזקי רכוש

לאחר שיוגש כתב הגנה, ביהמ”ש, בדר”כ בתביעות קטנות, ידון במחלוקת העובדתית. רב המחלוקות נסגרות מחוץ לכתלי ביהמ”ש אבל לעתים הסוגיות מורכבות.

למשל, האם יכולה חברת ביטוח להתנער מתשלום נזק לרכב כשהפוליסה היא של נהג נקוב בשם, והנהג שנהג בתאונה הוא אחר? חברות הביטוח מסכימות להוזיל פרמיה בתנאים מסוימים אם הסיכון לקרות אירוע הביטוח הוא נמוך יותר. כך, דתיים יכולים לקבל פרמיה מופחתת אם יצהירו שהם נוהגים בכל ימות השבוע לבד משבת, שכן בכך סיכונה של חברת הביטוח יהא מופחת. כך, גם לגבי מבוטחים שמוכנים להגביל את הפוליסה לנהג אחד ויחיד. מה אם מבוטח בביטוח נהג נקוב בשם, שיצא עם חברו לבר, לגם אלכוהול, חש שמוטב שלא ינהג כי אם חברו הצלול, ובכ”ז החבר גורם לתאונה? דחיית תביעת הביטוח היא אוטומטית. אלא שעל פי סעיף 18 ג’ לחוק חוזה הביטוח, חברת הביטוח לא יכולה לעשות כן, והיא בכ”ז תישא בתשלום תגמולים מופחתים, (בהתאמה להבדל שבין הפרמיות, הזולה לעומת היקרה), אלא ו-:

א: המבוטח פעל בכוונת מירמה או
ב: מבטח סביר אחר לא היה מוכן לבטח.

התנאי השני הוא אינו תנאי שקל לעמוד בו מנק’ מבטה של חברת הביטוח. בפס”ד רמי חדד נ’ מנורה בת.א. 5283/06 (ראשל”צ) נקבע כי נטל ההוכחה על התובע רק להוכיח את קרות האירוע ואילו הנטל להוכחת היסוד לשלילת כספי הפיצויים, מוטל על חברת הביטוח. ברור שאם הנוהג ברכב בדרך קבע הוא לא הנהג הנקוב בשם, רק כדי לחסוך בעלויות הפרמיה, בית המשפט יראה בכך “כוונת מירמה”. אולם במקרים דומים למקרה שתואר לעיל, בו הנסיבות היו מורכבות, חברת הביטוח תצטרך לשאת בתשלום עבור נזק לרכב בתגמולים מופחתים.

האם אי קיום דרישה לאמצעי מיגון מאיינת כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה או גניבה?

בע”א 3488/06 אקרמן שאיבות, נקבע שלא. במשאית הותקנו אמצעי מיגון מסוג מנעול הגה הידראולי ובפועל המשאית לא חוברה למערכת איתוראן  כנדרש בפוליסה.  נקבע שאת החמרת הסיכון שנגרמה לחב׳ הביטוח יש לבחון על פי הוראות סעיף 21 לחוק. קרי, כמו במקרה חדד, רק אם קיימת כוונת מרמה, ואם המבטח כמבטח סביר היה נמנע מלבטח תוך כדי החמרת הסיכון. אם התשובה היא שלילית לזה ולזה, הרי חברת הביטוח, גם כאן, תשא בתגמולים מופחתים, ובהתאמה דומה.

בנזקי גוף אין שאלה של מי אשם בתאונה. יושבי הרכב תובעים את הביטוח חובה של הרכב בו נסעו. גם אם האשמה היא של רכב אחר. הולך רגל שנפגע יתבע את נהג הרכב שפגע בו ואת חברת ביטוח החובה שלו. 

דילוג לתוכן