הגדרה
נהיגה בהשפעת אלכוהול שונה מהגדרת המונח נהיגה בשכרות. שני המונחים קיימים בדין. מדוע קיימים שני סעיפים המתארים את אותה עבירה לכאורה? “נהיגה תחת השפעת אלכוהול” גוררת פסילת מינימום של 3 חודשים ונהיגה בשכרות – של 24 חודשים. נהיגה תחת השפעת אלכוהול היא “שריד מנדטורי” שלא בוטל והוצא מפקודת התעבורה. והיא נותרה שם כי זה נח לכל הצדדים.
תיקון כתב אישום
התביעה והסנגורים מסכימים על תיקון כתב אישום לעבירה כזו, כשיש בעיה כלשהי בראיות. ההסדר המוסכם הזה של ביטול “נהיגה בשכרות” והרשעה ב”נהיגה תחת השפעת אלכוהול” הוא נח. זאת שכן הסנגורים מעדיפים בסיס עונש של 3 חודשים מרוחק מ”שנתיים פסילה” אימתני במקרה של שכרות, והתביעה שבעת רצון מכך שהנאשם לא זוכה לגמרי רק כי היתה בעיה בראיות ויצא ללא שלילה כלל.
שיכור על פי החוק אינו כהגדרת המונח במילון אבן שושן, אלא שיכור הוא מי שבדיקה העלתה כי כמות האלכוהול שלו גדולה מהכמות הקבועה בחוק (240 מיקרוגרם לליטר אוויר, ואצל צעירים עוד הרבה פחות). העונש עליו מסכימים הצדדים נע בדר”כ בין שלושה חודשים בניכוי פסילה מנהלית (אם הייתה) לבין ששה חודשים, ובמקרים בהם הסדקים בראיות הם קלים, מקובל לסכם גם על 11 חודשי פסילה. עונש זה עדיין עשוי להיות נחשק, כי הוא מייתר תיאוריה וטסט מחדש. כן, משרד הרישוי דורש מבחנים אלה כל אימת שהעונש המוטל בבימ”ש עולה על שנה, ואצל נהגים חדשים כמעט כל עונש מוטל. קורה שהצדדים מותירים לבית המשפט להכריע על פי שיקול דעתו המלא בשאלת אורך הפסילה וזו נקבעת על פי רמת השכרות ונתוני הנאשם (עברו התעבורתי, גילו, ונתונים אישיים אחרים) בטווח שצוין לעיל.
