היפרדות שליה בלידה

היפרדות שליה בלידה הנה אירוע רפואי חירום המחייב הכנסה מהירה לניתוח קיסרי, כדי לחלץ את היילוד. אימתי עיכוב באבחון, במעקב או בטיפול מהווה רשלנות רפואית המזכה בתביעת פיצויים?

היפרדות שליה בלידה (באנגלית: Placenta Abruption) היא התנתקות השליה מהרחם בטרם עת, כלומר לפני הלידה, כאשר התינוק עדיין בבטן (ראו סרטון כאן). השליה אמורה להתנתק רק בתום הלידה.

ההיפרדות יכולה להיות חלקית (והיא כזו ב-50% מהמקרים) והיא יכולה להיות מלאה. בחדר לידה מעדיפים חלוקה אחרת: שם מבדילים בין היפרדות שליה אקוטית עם דימום וגינלי פתאומי לבין היפרדות שליה כרונית. באחרונה הדימומים חוזרים, אטיים וממושכים.

היפרדות שליה מופיעה בכ-1% מההריונות, אך לאם שסבלה בעבר מהיפרדות שליה יש סיכון של פי 10 לפתח אותה בהריון שלאחר מכן. כמו ואזה פרביה, היפרדות שליה גורמת לרוב לדימום מהנרתיק. עם זאת, יכול להיות שדם לא ייצא החוצה. הדרך לאבחן היא באולטרסאונד והטיפול בהיפרדות שליה סמוך ללידה, הוא בניתוח קיסרי.

מדוע העיכוב באבחון מסוכן?

עיכוב באבחון היפרדות שליה מסוכן שכן השליה מהווה צינור הזנה (של מזון וחמצן) לעובר. יותר מזה: השליה גם מונעת מרעלים לעבור לעובר, קוטלת טפילים ומפזרת הורמונים. היום כבר יודעים שרוב ההפלות ובעיות אחרות בהריון נובעות מבעיות בשליה ולא בעובר. נגיף זיקה גרם בעת התפרצותו לחשש גדול כי הוא היה מסוגל לעבור את מחסום השליה. 

אם היפרדות שליה קורית מאליה מדוע לתבוע ברשלנות רפואית?

למרות שהיפרדות שליה קורית מאליה, המצב הזה הוא לא בלתי נמנע. הטענות כלפי הצוות המיילד הן שהרופאים היו צריכים לזהות סימנים ו״להטיס את היולדת לניתוח קיסרי״. וביתר פירוט:

התעלמות מתסמינים

התסמינים ידועים: דימום נרתיקי הוא הסימן העיקרי להיפרדות שליה בלידה. גם כאב בגב ובבטן. דם מועט עשוי להצביע על הפרעה 'סמויה' והרופאים אמורים לדעת שכך, כי הדם כלוא בין דופן הרחם לשליה. חריגה שתופיע במוניטור (בדר״כ של טכיקרדיה - הגברה בקצב הנשימות) מהווה אינדיקציה טובה להיפרדות.  

איחור בכניסה לניתוח קיסרי

הרופאים צריכים לזהות סימנים, להתחשב בכל ההיסטוריה הרפואית הרלוונטית, להצליב עם גורמי סיכון, ו״להטיס את היולדת לניתוח קיסרי". הסיכון קיים במהלך כל ההריון, והוא מוגבר אם האם חוותה היפרדות שליה בהריון קודם, פציעת בטן, למשל תאונת דרכים בהריון, רעלת הריון, זיהום תוך רחמי ועוד.

היעדר מעקב

בשבוע מוקדם יחסית, בהיפרדות שליה חלקית, הצוות משאיר להשגחה ומעקב אחר סימני מצוקה ברחם.

מה עלול לקרות?

אי אבחון, מעקב או טיפול בהיפרדות שליה עלול לגרום לתוצאות קטסטרופליות הן לאם והן ליילוד. היפרדות שליה עלולה לגרום ל-: 

מצוקה עוברית ולבסוף נזק מוחי בגלל אספיקציה או חלילה מוות. כי התינוק לא מסוגל להיות זמן ממושך בלי חמצן. לפי מחקר אמריקאי, תמותת תינוקות בהיפרדות שליה היא של כמעט פי 15 מבלידה רגילה.

איבוד דם מופרז אצל האם, יוביל לכריתת רחם או חלילה להלם ובנסיבות מסוימות לנזק מוחי או מוות. כריתת רחם פשוט תמנע את הסיבוכים החמורים של איבוד דם חמור, אך אישה שתעבור הליך שכזה לא תיכנס להריון שוב.

כיצד נוכיח שבכלל אירעה היפרדות שליה בלידה?

נוכיח שאירעה היפרדות שליה דרך המוניטור. דרכו מזהים תנודות כי הוא מחובר לבטן האם ומנטר את קצב הלב של העובר. קצב לב העובר גובר בעת מצוקה. לכן, חריגה שתופיע במוניטור (טכיקרדיה – הגברה בקצב הנשימות) מהווה אינדיקציה טובה להיפרדות שליה. כאב או דימום הם התסמינים העיקרים אבל הם אינם הכרח.  

היפרדות שליה בלידה
עיכוב באבחנה במוניטור עלול לגרום לנזק.

מה בית החולים יטען להגנתו?

בית החולים בדר״כ יטען להגנתו ש-:

שלא היה איחור

בכניסה לניתוח קיסרי, ולא היה ניתן לצפות את שקרה. 

שהנזק אינו קשור לאיחור

שהנזק לא קשר לחוסר חמצן, כלומר לאספיקציה (תשניק). בגלל לחץ דם נמוך של האם. או כלי דם במוח שהתפתח למום מולד וכיו״ב.

שליה נעוצה

שלייה נעוצה נובעת מהשרשה לא תקינה של השלייה אל דופן הרחם. ניתן לחשוד בה כבר באולטרה סאונד ולהיערך. נשים עם שליה נעוצה בסיכון גבוה יותר לדימום ועל כן גם הממצא הזה דורש ניתוח קיסרי דחוף. 

שליה
״השאלה בד״כ היא האם הצוות היה צריך להטיס את היולדת לקיסרי ולא להתעקש על לידה רגילה״

המוניטור בודק את קצב ליבו של העובר. לכן, חריגה שתופיע במוניטור (טכיקרדיה - הגברה בקצב הנשימות) מהווה אינדיקציה טובה להיפרדות שליה, מצב המחייב הכנסה מהירה לניתוח קיסרי.

תמונת מחבר

עו״ד אורן בושרי

5/5