היפרדות שליה עלולה לגרום בתוך זמן קצר למצוקה עוברית, לתשניק ולנזק מוחי. עם זאת, עצם ההיפרדות אינה מוכיחה רשלנות רפואית בלידה. השאלות המכריעות הן מתי הופיעו סימני האזהרה, מה הראה המוניטור, והאם הצוות החליט בזמן על יילוד.
מה צריך להוכיח בתביעת רשלנות רפואית של היפרדות שליה?
צריך להוכיח 2 דברים. הראשון, שהיה מחדל באבחון או בחילוץ היילוד. השני, שקיים קשר בין העיכוב לבין הנזק. חשד לרשלנות מתעורר כשהצוות החמיץ סימנים להיפרדות, איחר לחבר את היולדת למוניטור, לא הגיב למצוקה עוברית או התעכב בהחלטה על יילוד דחוף.
התעלמות מתסמינים מחשידים
דימום, כאב פתאומי בבטן או בגב, רגישות רחמית, צירים תכופים או שינוי במצב היולדת מחייבים הערכה רפואית מהירה. התעלמות מהתמונה הקלינית עלולה לעכב את האבחנה ואת הטיפול.
הסתמכות שגויה על אולטרסאונד תקין
אולטרסאונד עשוי לתמוך באבחנה, אבל אינו שולל היפרדות שליה. אסור להתעלם מהתסמינים ומממצאי המוניטור רק משום שהבדיקה לא הדגימה היפרדות.
אי היערכות לקליטת יולדת שהאמבולנס הודיע עליה מראש
כשצוות האמבולנס מודיע לבית החולים בדרך שהוא מביא יולדת עם דימום או חשד להיפרדות שליה, הצוות במיון היולדות צריך להיערך לקליטתה. ההיערכות כוללת מוניטור זמין, רופא שממתין, והכנה לאפשרות של ניתוח קיסרי דחוף. כשאיש אינו ממתין, דקות יקרות הולכות לאיבוד בדיוק בשלב שבו הן קובעות את גורל העובר.
מחדל כזה קל יחסית להוכחה, כי שעת ההודעה מתועדת בדו״ח האמבולנס וברישומי המוקד. משווים אותה לשעת ההגעה, לשעת החיבור למוניטור ולשעת הבדיקה הראשונה של רופא.
איחור בחיבור למוניטור
כשיולדת מגיעה עם דימום, כאב או חשד להיפרדות שליה, יש להעריך את מצב העובר ללא דיחוי. עיכוב בתחילת הניטור עלול למנוע זיהוי מוקדם של מצוקה עוברית.
מעקב חסר בהיפרדות חלקית
כשהאם והעובר יציבים, ניתן לעיתים לבחור במעקב במקום ביילוד מיידי. במצב כזה נדרש ניטור הדוק ותגובה לכל החמרה. שחרור מוקדם או מעקב רופף עלולים להקים אחריות.
איחור בהחלטה על יילוד דחוף
כשקיימים מצוקה עוברית, דימום משמעותי או חוסר יציבות של היולדת, עשוי להידרש יילוד דחוף. השאלה המשפטית היא כמה זמן חלף מהופעת הסימנים ועד ההחלטה ועד חילוץ התינוק.
כיצד מוכיחים את הקשר בין העיכוב לנזק?
הוכחת עיכוב אינה מספיקה. התביעה צריכה להראות שאילו הצוות היה פועל מוקדם יותר, היה סיכוי ממשי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו. הנזק עשוי להיגרם לתינוק, לעובר שלא שרד, או ליולדת עצמה, וכל אחד מהם נבחן בדרך אחרת.
נזק מוחי לתינוק
בודקים את מצב התינוק מיד אחרי הלידה, ציוני אפגר, ערכי הגזים בדם הטבורי, הצורך בהחייאה ובהנשמה, פגיעה רב מערכתית וממצאים נוירולוגיים. כשאובחנה אנצפלופתיה היפוקסית איסכמית, נבחנים גם הטיפול בקירור וממצאי ה-MRI. נזק מוחי כזה עלול להתבטא בהמשך בשיתוק מוחין.
כשההיפרדות הובילה ללידה לפני המועד, בודקים גם את נזקי הפגות. על כך ראו בעמוד רשלנות רפואית בלידה מוקדמת.
האם איחור בטיפול בקירור מקים עילת תביעה?
כן, במקרים מתאימים. גם כשלא ניתן היה למנוע את חוסר החמצן עצמו, הצוות חייב לזהות אחרי הלידה סימנים של אנצפלופתיה היפוקסית איסכמית ולשקול טיפול בקירור. לפי סקירה שפורסמה ב-International Journal of Developmental Neuroscience, קירור ל-33 עד 35 מעלות למשך 72 שעות, שמתחיל בתוך כ-6 שעות מהלידה, הוא הטיפול היחיד שהוכח לאנצפלופתיה בתינוקות שנולדו במועד, והוא מפחית מוות ונכות בגיל 18 חודשים.
לכן בודקים מתי זוהתה האנצפלופתיה, מתי הוחל הקירור, ואם התינוק הועבר בזמן למרכז שמבצע אותו. איחור שהחמיץ את חלון השעות עשוי לבסס תביעה על החמרת הנזק. עם זאת, הקירור אינו מגן במקרים הקשים ביותר ואינו מתאים לפגים, ולכן צריך להראות שבנסיבות המקרה הוא היה עשוי לשנות את התוצאה.
גם הטיפול הנשימתי אחרי הלידה נבחן. הנשמה בקצב גבוה מהצורך עלולה לגרום להיפוקרביה ולנזק מוחי, ובניתוח משני של מחקרי הקירור הגדולים נמצא שהיפוקרביה קשורה לתוצאה נוירולוגית גרועה יותר גם אצל תינוקות עם אנצפלופתיה.
מות העובר
כשהעובר מת ברחם או במהלך הלידה, בודקים אם סימני האזהרה הופיעו בזמן שבו יילוד מהיר היה עשוי להציל אותו. ציר הזמן חשוב כאן במיוחד, כי ההגנה תטען לרוב שהעובר כבר לא היה בר הצלה כשהיולדת הגיעה. על ההיבטים המשפטיים של מות עובר ראו בעמוד לידה שקטה בחודש תשיעי.
פגיעה ביולדת
היפרדות שליה עלולה לגרום ליולדת לדימום קשה, להפרעות בקרישת הדם, לפגיעה בכליות ולעיתים לכריתת רחם. גם כאן בודקים אם אבחון מוקדם, הכנה של מנות דם או יילוד מהיר יותר היו מונעים את הפגיעה או מקטינים אותה. ליולדת עומדת תביעה משלה, נפרדת מתביעת התינוק.
מה מלמדים רישומי המוניטור בתביעה על היפרדות שליה?
בהיפרדות חריפה עשויות להופיע האטות משתנות, מאוחרות או ממושכות, טכיקרדיה עם שונות מופחתת, ובמצבים חמורים ברדיקרדיה. בהיפרדות כרונית הניטור עשוי להיות תקין בתחילה ולהשתנות כשמצב העובר מחמיר. לפי הסקירה ב-American Journal of Obstetrics and Gynecology, יש לפרש את המוניטור יחד עם הצירים, טונוס הרחם, הדימום ומצב היולדת. אין ממצא יחיד שמוכיח היפרדות שליה.
בתביעה משווים בין 6 נקודות זמן. כך בודקים אם הצוות זיהה את ההחמרה ופעל במהירות הנדרשת:
- תסמיניםמתי הופיעו דימום, כאב או צירים
- מוניטורמתי חוברה היולדת לניטור
- מצוקהמתי השתנה דופק העובר
- רופאמתי הוזעק רופא
- החלטהמתי הוחלט על יילוד
- חילוץמתי נולד התינוק בפועל
עו״ד אורן בושרי
כמה פיצויים נפסקים בתביעה בעקבות היפרדות שליה?
סכום הפיצוי אינו נקבע לפי עצם האבחנה של היפרדות שליה. הוא נקבע לפי הנזק שנגרם והצרכים הצפויים לנפגע לאורך חייו. בתיקים שבהם נגרמה נכות קשה לכל החיים, הפיצוי עשוי להגיע למיליוני שקלים, אבל אין להסיק מכך סכום צפוי בתיק מסוים.
אילו ראשי נזק נכללים כשנגרם לתינוק נזק מוחי?
- הפסדי השתכרות עתידיים
- עזרת מטפל והשגחה
- טיפולים רפואיים ושיקומיים, ציוד ואביזרים
- התאמת דיור, ניידות וחינוך מותאם
- כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, כשהדבר רלוונטי
החישוב תלוי בנכות, בצרכים התפקודיים, בתוחלת החיים ובנסיבות המשפחה. כשנגרם נזק מוחי קשה, רוב הפיצוי מיועד בדרך כלל לעזרה ולסיעוד. הסבר על כל ראש נזק תמצאו בעמוד פיצוי בתביעות נזיקין.
אילו טענות יעלה בית החולים ומה נשיב להן?
בית החולים יטען לרוב שהצוות פעל כנדרש, שהעיכוב לא שינה את התוצאה, או שהנזק נגרם מסיבה אחרת. כל טענה נבדקת מול המסמכים שנערכו בזמן אמת.
הצוות לא סטה מהתקן הרפואי?
היפרדות השליה הייתה פתאומית ובלתי צפויה.
טענה זו עשויה להיות נכונה בחלק מהמקרים, שכן לא כל תוצאה קשה מעידה על התנהלות בלתי סבירה.
המוניטור היה תקין והצוות הגיב מיד לשינוי.
במצב כזה השאלה היא כמה זמן חלף בין תחילת ההחמרה לבין בדיקת רופא, ההחלטה על יילוד וחילוץ התינוק בפועל.
את 2 הטענות בודקים מול אותם מסמכים. האם קדמו לאירוע דימום, כאב, צירים חריגים, רגישות ברחם או סימנים מחשידים במוניטור, ומה היה פרק הזמן המתועד עד הקריאה לצוות, ההחלטה על הניתוח והלידה.
אין קשר סיבתי בין מועד הפעולה לנזק?
הנזק נגרם עוד לפני הופעת סימני האזהרה.
לפי טענה זו, גם חילוץ מוקדם יותר לא היה משנה את התוצאה.
ניתוח קיסרי מוקדם יותר לא היה מונע את הנזק.
לפי טענה זו, הפגיעה כבר הייתה בלתי הפיכה בשלב שבו ניתן היה לפעול.
המומחים אינם מסתפקים בתוצאה הקשה. הם בוחנים מתי החל השינוי במצב העובר, אם רצף הממצאים מתאים לפגיעה מחוסר חמצן סביב הלידה, ואם חלון זמן מוקדם יותר היה עשוי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו.
בית החולים מצטט לעיתים קרובות מחקרים אפידמיולוגיים, שלפיהם רוב מקרי שיתוק המוחין והאנצפלופתיה נובעים מהסביבה שלפני הלידה ולא מאירועים בזמן הלידה. אבל אותה ספרות מביאה גם עמדה נגדית, שלפיה רוב האנצפלופתיה הגלויה נוצרת דווקא סביב הלידה, ושגורמים מלפני הלידה רק מורידים את הסף שבו חוסר חמצן בזמן הלידה הופך למזיק. נתון סטטיסטי כללי אינו מכריע תיק מסוים. בכל תיק בודקים את רצף הממצאים של אותו תינוק.
גם היפרדות חלקית שקדמה לאירוע החריף אינה פוטרת בהכרח מאחריות. היפרדות חלקית היא אחד הגורמים לאי ספיקה שלייתית ולחוסר חמצן ממושך, ולכן כשהיא אובחנה או היה צריך לאבחן אותה, נבחן גם אם המעקב אחריה היה מספק.
הנזק נגרם מגורם אחר ולא מההיפרדות?
הנזק נובע מפגות, זיהום, מום מולד או מחלה גנטית.
הדימום או הנזק נגרמו מסיבה אחרת.
את 2 הטענות בודקים לפי התמונה הקלינית המלאה. משווים בין מצב התינוק לפני הלידה ואחריה, בודקים את בדיקות הדם וההדמיה ואת מצב השליה בבדיקה שלאחר הלידה, ובוחנים את כל הראיות שנאספו בזמן אמת ולא רק את האבחנה שנרשמה בדיעבד.
כיצד בודקים את כל טענות ההגנה?
משווים אותן למסמכים שנערכו בזמן אמת: תרשימי המוניטור, רישומי המיילדת והרופאים, בדיקות הדם, דו״ח האמבולנס ושעות ההחלטה והניתוח.
פער בין הרישומים לבין גרסה מאוחרת עשוי להיות משמעותי. מנגד, כשהתיעוד מלמד שהאירוע היה חד ובלתי צפוי ושהצוות הגיב במהירות, ייתכן שלא תהיה עילה לתביעה.
סיכום
לא כל היפרדות שליה מצדיקה תביעה. הבדיקה המשפטית מתמקדת ב-3 נקודות: מתי החל החשד להיפרדות, כיצד הגיב הצוות, ומה היה מצב האם והעובר בכל שלב. מעבר לכך, יש להראות שהיה סיכוי ממשי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו.
למידע רחב יותר על מצוקה עוברית, איחור בניתוח קיסרי, הוכחת נזק מוחי והתיישנות ראו בעמוד רשלנות רפואית בלידה.
חוויתם היפרדות שליה שהסתיימה בנזק? שלחו הודעה בוואטסאפ או התקשרו ל-052-5299-555, ונבדוק את ציר הזמן מול תרשימי המוניטור.
שאלות ותשובות על היפרדות שליה בלידה
מהי היפרדות שליה?
היפרדות שליה היא התנתקות מוקדמת של השליה מדופן הרחם לפני יציאת היילוד. כשההיפרדות חלקית או מלאה, עלולה להיפגע אספקת החמצן וחומרי ההזנה מהאם לעובר.
מה ההבדל בין היפרדות שליה חריפה להיפרדות כרונית?
היפרדות חריפה מתפתחת בדרך כלל בפתאומיות ועלולה לגרום לדימום, לכאב, להתקשות הרחם ולשינוי מהיר במצב העובר. היפרדות כרונית מתפתחת בהדרגה ועשויה להתבטא בדימומים חוזרים.
האם היפרדות שליה יכולה להתרחש ללא דימום חיצוני?
כן. לעיתים הדם נלכד בין השליה לדופן הרחם ואינו יוצא דרך הנרתיק. לכן היעדר דימום חיצוני אינו שולל היפרדות שליה, וגם כמות הדם הנראית אינה משקפת בהכרח את חומרת האירוע.
מהם סימני האזהרה להיפרדות שליה?
סימני האזהרה כוללים דימום נרתיקי, כאב בבטן או בגב, רגישות או התקשות של הרחם, צירים תכופים, ירידה בתנועות העובר ושינויים בדופק העובר במוניטור.
מהם הסיכונים לעובר בהיפרדות שליה?
היפרדות השליה עלולה להפחית את אספקת החמצן לעובר. במקרים חמורים היא עלולה לגרום למצוקה עוברית, ללידה מוקדמת, לתשניק, לנזק מוחי ואף למוות.
מהם הסיכונים לאם בהיפרדות שליה?
דימום משמעותי עלול לגרום לאנמיה קשה, לירידה בלחץ הדם, להלם, להפרעות בקרישת הדם ולפגיעה בכליות. במקרים חמורים עלולים להידרש עירויי דם, טיפול נמרץ או כריתת רחם.
האם אולטרסאונד תקין שולל היפרדות שליה?
לא. אולטרסאונד עשוי לתמוך באבחנה, אבל אינו מזהה כל היפרדות. כשקיימים סימנים מחשידים, יש להתייחס לתמונה הקלינית המלאה ולא להסתמך על האולטרסאונד לבדו.
אילו מסמכים דרושים לבדיקת תביעה על היפרדות שליה?
אי אפשר להסתפק בסיכום הלידה. יש לקבל את הרשומה המלאה של היולדת ושל התינוק, ובמיוחד:
- דו״ח האמבולנס ותיעוד השיחה עם המוקד
- גיליון מיון יולדות ורישומי הצוות
- תרשימי המוניטור המקוריים והמלאים
- תוצאות אולטרסאונד ובדיקות דם
- תיעוד ההחלטה על ניתוח קיסרי
- דו״חות הניתוח וההרדמה
- גיליון הלידה ותיעוד החייאת היילוד
- ציוני אפגר ותוצאות גזים מחבל הטבור
- מסמכי הפגייה, הטיפול בקירור והדמיות המוח
- דו״ח הבדיקה הפתולוגית של השליה, אם בוצעה
הבדיקה הפתולוגית עשויה לזהות קריש דם, סימני היפרדות או דלקת, ויש לפרש אותה יחד עם המוניטור, תלונות היולדת ורצף האירועים. כדאי לשמור גם הודעות, תמונות, סרטונים ותיעוד עצמאי של מועד הופעת הדימום או הכאב ושל הפניות לצוות.
מדוע חשוב לקבל את תרשימי המוניטור המקוריים?
התרשימים עשויים להראות מתי החל השינוי בדופק העובר, אם הופיעו האטות או ירידה בשונות, וכמה זמן חלף עד תגובת הצוות.
חשוב לקבל את התרשימים המקוריים והמלאים ולא להסתפק בתיאור שבסיכום הלידה. כך ניתן לבדוק אם קיימים קטעים חסרים, מתי נבדק התרשים ומתי הוזעק רופא.
אילו חוות דעת רפואיות נדרשות לתביעה?
תביעה בגין רשלנות בטיפול בהיפרדות שליה דורשת בדרך כלל חוות דעת של מומחה במיילדות וגינקולוגיה. אם נגרם לתינוק נזק מוחי, עשויה להידרש גם חוות דעת של מומחה בנוירולוגיית ילדים, שבוחן את סוג הפגיעה, את מועד היווצרותה ואם היא מתיישבת עם תשניק סביב הלידה.
כשנותרה נכות קשה, עשויות להידרש חוות דעת נוספות בתחומי השיקום, הניידות, הדיור והטיפול הסיעודי.