היפרדות שליה עלולה לגרום בתוך זמן קצר למצוקה עוברית, לתשניק ולנזק מוחי. עם זאת, עצם התרחשות ההיפרדות אינה מוכיחה רשלנות רפואית בלידה. שאלות העזר הן מתי הופיעו סימני האזהרה, מה הראה המוניטור והאם הצוות קיבל בזמן החלטה על יילוד.
מה צריך להוכיח בתביעת רשלנות רפואית של היפרדות שליה?
התשובה בקצרה: שהיה מחדל בחילוץ היילוד ושקיים קשר בין העיכוב לנזק. חשד לרשלנות מתעורר כאשר הצוות החמיץ סימנים להיפרדות שליה איחר לחבר את היולדת למוניטור, לא הגיב למצוקה עוברית או התעכב בהחלטה על יילוד דחוף, ובשל כך נגרם נזק לאם או לתינוק:
התעלמות מתסמינים מחשידים
דימום, כאב פתאומי בבטן או בגב, רגישות רחמית, צירים תכופים או שינוי במצב היולדת מחייבים הערכה רפואית מהירה. התעלמות מהתמונה הקלינית עלולה לעכב את האבחנה והטיפול.
הסתמכות שגויה על אולטרסאונד תקין
אולטרסאונד עשוי לתמוך באבחנה, אך אינו שולל היפרדות שליה. אסור להתעלם מהתסמינים ומממצאי המוניטור רק משום שהבדיקה לא הדגימה היפרדות.
איחור בחיבור למוניטור
כאשר יולדת מגיעה עם דימום, כאב או חשד להיפרדות שליה, יש להעריך ללא דיחוי את מצב העובר. עיכוב בתחילת הניטור עלול למנוע זיהוי מוקדם של מצוקה עוברית.
מעקב חסר בהיפרדות חלקית
כאשר האם והעובר יציבים, ניתן לעיתים לבחור במעקב במקום ביילוד מיידי. במצב כזה נדרש ניטור הדוק ותגובה לכל החמרה. שחרור מוקדם או מעקב רופף עלולים להקים אחריות.
איחור בהחלטה על יילוד דחוף
כאשר קיימים מצוקה עוברית, דימום משמעותי או אי־יציבות של היולדת, עשוי להידרש יילוד דחוף. השאלה המשפטית היא כמה זמן חלף מהופעת הסימנים ועד לקבלת ההחלטה ולחילוץ התינוק.
הקשר בין העיכוב לנזק שנגרם לתינוק
הוכחת עיכוב אינה מספיקה. התביעה נדרשת להראות שאילו הצוות היה פועל מוקדם יותר, היה סיכוי ממשי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו.
לצורך כך בודקים את מצב התינוק מיד לאחר הלידה, ציוני אפגר, ערכי הגזים בדם הטבורי, הצורך בהחייאה ובהנשמה, פגיעה רב־מערכתית וממצאים נוירולוגיים. כאשר אובחנה אנצפלופתיה היפוקסית־איסכמית, נבחנים גם הטיפול בקירור וממצאי ה־MRI.
רישומי המוניטור ככלי להוכחת רשלנות בטיפול בהיפרדות שליה
בהיפרדות חריפה עשויות להופיע האטות משתנות, מאוחרות או ממושכות, טכיקרדיה עם שונות מופחתת, ובמצבים חמורים ברדיקרדיה. בהיפרדות כרונית הניטור עשוי בתחילה להיות תקין ולהשתנות כאשר מצבו של העובר מחמיר.
לפי הסקירה ב־American Journal of Obstetrics and Gynecology , יש לפרש את המוניטור יחד עם הצירים, טונוס הרחם, הדימום ומצבה של היולדת. אין ממצא יחיד שמוכיח היפרדות שליה.
עו״ד אורן בושרי
טענות ההגנה של בית החולים ומה נשיב להן
הטענה שלא הייתה סטייה מהתקן הרפואי בזיהוי ובתגובה
היפרדות השליה הייתה פתאומית ובלתי צפויה
בית החולים עשוי לטעון שהיפרדות השליה התרחשה באופן חד ופתאומי, ללא סימנים מוקדמים שאפשרו לצוות לצפות אותה. טענה זו עשויה להיות נכונה בחלק מהמקרים, שכן לא כל תוצאה קשה מעידה על התנהלות בלתי סבירה.
המוניטור היה תקין והצוות הגיב מיד לשינוי
לחלופין, בית החולים עשוי לטעון שהניטור העוברי היה תקין עד לרגע האחרון ושהצוות פעל מיד לאחר הופעת השינוי. במצב כזה השאלה היא כמה זמן חלף בין תחילת ההחמרה לבין בדיקת רופא, קבלת ההחלטה על יילוד וחילוץ התינוק בפועל.
את שתי הטענות בודקים מול אותם מסמכים: האם קדמו לאירוע דימום, כאב, צירים חריגים, רגישות ברחם או סימנים מחשידים ברישומי המוניטור, ומה היה פרק הזמן המתועד בין תחילת ההחמרה לבין הקריאה לצוות, ההחלטה על הניתוח והלידה בפועל.
הטענה שאין קשר סיבתי בין מועד הפעולה לנזק
הנזק נגרם עוד לפני הופעת סימני האזהרה
בית החולים עשוי לטעון שהנזק לעובר נגרם עוד לפני שהופיעו סימנים שאפשרו לצוות לזהות את היפרדות השליה ולהתערב, כך שגם חילוץ מוקדם יותר לא היה משנה את התוצאה.
ניתוח קיסרי מוקדם יותר לא היה מונע את הנזק
גם כאשר מוכח עיכוב בפועל, בית החולים עשוי לטעון שאין קשר בינו לבין הנזק, משום שהפגיעה כבר הייתה בלתי הפיכה בשלב שבו ניתן היה לפעול מוקדם יותר.
המומחים אינם מסתפקים בתוצאה הקשה בלבד. הם בוחנים מתי החל השינוי במצב העובר, אם רצף הממצאים מתאים לפגיעה מחוסר חמצן סביב הלידה, ואם חלון זמן מוקדם יותר היה עשוי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו, לפי משך הפגיעה, חומרת השינויים במוניטור, בדיקות הדם וממצאי ההדמיה.
הטענה שהנזק מקורו בגורם אחר ולא בהיפרדות השליה
הנזק נובע מפגות, זיהום, מום מולד או מחלה גנטית
בית החולים עשוי לטעון שמקור הנזק אינו בניהול הלידה אלא בפגות, בזיהום, במום מולד, במחלה גנטית או באירוע רפואי אחר שאינו קשור להיפרדות.
הדימום או הנזק נגרמו מסיבה אחרת
לחלופין, בית החולים עשוי לטעון שהדימום עצמו נבע ממקור שונה, או שהנזק לעובר כלל אינו קשור להיפרדות השליה.
את שתי הטענות בודקים לפי מלוא התמונה הקלינית: השוואה בין מצב התינוק לפני הלידה ולאחריה, ממצאי בדיקות הדם וההדמיה, האבחנה המבדלת, מצב השליה בבדיקה שלאחר הלידה, וכלל הראיות שנאספו בזמן אמת, ולא רק לפי האבחנה שנרשמה בדיעבד.
כיצד בודקים את מכלול טענות ההגנה?
את כל טענות ההגנה משווים למסמכים שנערכו בזמן אמת: תרשימי המוניטור, רישומי המיילדת והרופאים, בדיקות הדם, דו״ח האמבולנס ושעות ההחלטה והניתוח.
פער בין הרישומים לבין הגרסה המאוחרת עשוי להיות משמעותי. מנגד, כאשר התיעוד מלמד שהאירוע היה חד ובלתי צפוי ושהצוות הגיב במהירות, ייתכן שלא תהיה עילה לתביעה.
הפיצויים בתביעה בעקבות היפרדות שליה
סכום הפיצוי אינו נקבע לפי עצם האבחנה של היפרדות שליה. הוא נקבע לפי הנזק שנגרם והצרכים שצפויים לנפגע לאורך חייו.
כאשר נגרם לתינוק נזק מוחי קשה, הפיצוי עשוי לכלול:
- הפסדי השתכרות עתידיים.
- עזרת מטפל והשגחה.
- טיפולים רפואיים ושיקומיים/ ציוד ואביזרים רפואיים.
- התאמת דיור/ הוצאות ניידות / חינוך וטיפול מותאמים.
- כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, כאשר הדבר רלוונטי.
בתיקים שבהם נגרמה נכות קשה לכל החיים, הפיצוי עשוי להגיע למיליוני שקלים. אין להסיק מכך סכום צפוי בתיק מסוים. זאת משום שהחישוב תלוי בנכות, בצרכים התפקודיים, בתוחלת החיים ובנסיבות המשפחה.
סיכום
לא כל היפרדות שליה מצדיקה תביעה. הבדיקה המשפטית מתמקדת ב-3 נקודות: מתי החל החשד להיפרדות, כיצד הגיב הצוות, ומה היה מצבה של האם ושל העובר בכל שלב. מעבר לכך, יש להראות שהיה סיכוי ממשי למנוע את הנזק או להפחית את חומרתו.
*** למידע רחב יותר על מצוקה עוברית, איחור בניתוח קיסרי, הוכחת נזק מוחי והתיישנות ניתן לקרוא בעמוד רשלנות רפואית בלידה.
שאלות ותשובות אודות היפרדות שליה בלידה
מהי היפרדות שליה?
היפרדות שליה היא התנתקות מוקדמת של השליה מדופן הרחם לפני יציאת היילוד. כאשר ההיפרדות חלקית או מלאה, עלולה להיפגע אספקת החמצן וחומרי ההזנה מהאם לעובר.
מה ההבדל בין היפרדות שליה חריפה להיפרדות כרונית?
היפרדות חריפה מתפתחת בדרך כלל בפתאומיות ועלולה לגרום לדימום, כאב, התקשות הרחם ושינוי מהיר במצב העובר. היפרדות כרונית יכולה להתפתח בהדרגה ולהתבטא בדימומים חוזרים.
האם היפרדות שליה יכולה להתרחש ללא דימום חיצוני?
כן. לעיתים הדם נלכד בין השליה לדופן הרחם ואינו יוצא דרך הנרתיק. לכן היעדר דימום חיצוני אינו שולל היפרדות שליה. גם כמות הדם הנראית אינה משקפת בהכרח את חומרת האירוע.
מהם סימני האזהרה להיפרדות שליה?
סימני האזהרה כוללים דימום נרתיקי, כאב בבטן או בגב, רגישות או התקשות של הרחם, צירים תכופים, ירידה בתנועות העובר ושינויים בדופק העובר במוניטור.
מהם הסיכונים לעובר בהיפרדות שליה?
היפרדות השליה עלולה להפחית את אספקת החמצן לעובר. במקרים חמורים היא עלולה לגרום למצוקה עוברית, לידה מוקדמת, תשניק, נזק מוחי ואף מוות.
מהם הסיכונים לאם בהיפרדות שליה?
דימום משמעותי עלול לגרום לאנמיה קשה, ירידה בלחץ הדם, הלם, הפרעות בקרישת הדם ופגיעה בכליות. במקרים חמורים עלולים להידרש עירויי דם, טיפול נמרץ או כריתת רחם.
האם אולטרסאונד תקין שולל היפרדות שליה?
לא. אולטרסאונד עשוי לתמוך באבחנה, אך אינו מזהה כל היפרדות. כאשר קיימים סימנים מחשידים, יש להתייחס לתמונה הקלינית המלאה ולא להסתמך על האולטרסאונד לבדו.
אילו מסמכים דרושים לבדיקת תביעה על היפרדות שליה?
בדיקת התביעה אינה יכולה להתבסס רק על סיכום הלידה. יש לקבל את הרשומה המלאה של היולדת ושל התינוק, ובמיוחד:
- דו״ח האמבולנס ותיעוד השיחה עם המוקד.
- גיליון מיון יולדות ורישומי הצוות.
- תרשימי המוניטור המקוריים והמלאים.
- תוצאות אולטרסאונד ובדיקות דם.
- תיעוד ההחלטה על ניתוח קיסרי.
- דו״חות הניתוח וההרדמה.
- גיליון הלידה ותיעוד החייאת היילוד.
- ציוני אפגר ותוצאות גזים מחבל הטבור.
- מסמכי הפגייה, הטיפול בקירור והדמיות המוח.
- דו״ח הבדיקה הפתולוגית של השליה, אם בוצעה.
הבדיקה הפתולוגית עשויה לזהות קריש דם, סימני היפרדות או דלקת. יש לפרש אותה יחד עם המוניטור, תלונות היולדת ורצף האירועים.
כדאי לשמור גם הודעות, תמונות, סרטונים ותיעוד עצמאי של מועד הופעת הדימום או הכאב ושל הפניות לעזרת הצוות.
מדוע חשוב לקבל את תרשימי המוניטור המקוריים?
תרשימי המוניטור עשויים להראות מתי החל השינוי בדופק העובר, אם הופיעו האטות או ירידה בשונות וכמה זמן חלף עד לתגובת הצוות.
חשוב לקבל את התרשימים המקוריים והמלאים ולא להסתפק בתיאור המופיע בסיכום הלידה. כך ניתן לבדוק אם קיימים קטעים חסרים, מתי נבדק התרשים ומתי הוזעק רופא.
אילו חוות דעת רפואיות נדרשות לתביעה?
תביעה בגין רשלנות בטיפול בהיפרדות שליה דורשת בדרך כלל חוות דעת של מומחה במיילדות וגינקולוגיה.
אם נגרם לתינוק נזק מוחי, עשויה להידרש גם חוות דעת של מומחה בנוירולוגיית ילדים. המומחה בוחן את סוג הפגיעה, מועד היווצרותה והאם היא מתיישבת עם תשניק סביב הלידה.
כאשר נותרה נכות קשה, עשויות להידרש חוות דעת נוספות בתחומי השיקום, הניידות, הדיור והטיפול הסיעודי.