במהלך לידה, מי השפיר עלולים להתערבב בצואת התינוק הראשונה – מקוניום. כאשר מתגלים מים מקוניאלים, הצוות הרפואי חייב לפעול במהירות כדי למנוע נזק לריאות או למוח. השאלה המשפטית היא האם עיכוב בטיפול מהווה רשלנות רפואית.
איך ניתן היה למנוע את הנזק?
כדי למנוע אספירציה, על הצוות לזהות מראש גורמי סיכון למצוקה עוברית – כמו אי ספיקת שליה, מיעוט מי שפיר או לחץ דם גבוה אצל האם. ניטור עוברי מתמשך מאפשר לאבחן מצוקה בזמן אמת ולפעול במהירות לפני שנגרם נזק.
מה נדרש מהצוות לפני הלידה ואחריה?
כאשר מי השפיר מכילים מקוניום, הצוות הרפואי חייב לפעול לפי פרוטוקול סדור – לפני הלידה וגם מיד לאחריה. כל שלב דורש שיקול דעת רפואי בהתאם למצב העובר והיילוד:
מתי זה הופך לרשלנות רפואית?
רשלנות רפואית תקום כאשר הצוות לא פעל בזמן או סטה מהפרוטוקול הרפואי המחייב – למרות שהיו סימנים מקדימים. אם התינוק שאף מקוניום, והצוות לא נקט באמצעים הנדרשים, מדובר בהפרת חובת הזהירות.
הקלף המנצח הוא חוזר משרד הבריאות. החוזר יצא משום שבשבוע 42 ידועה עלייה של פי 2 בתמותה הפרינטלית (תמותה טרום לידה) לעומת שבוע 40.
החוזר קובע לבתי החולים כיצד לנהוג: מתי להשרות את הלידה, מתי ליילד ומתי לעקוב. לפי גיל ההריון, שבוע 40, 41 או 42. כל הפרה של החוזר יכולה להקים זכות לתביעה.
הרופאים נוהגים לטעון כי העובר שאף מקוניום סמיך עוד לפני הלידה, ולכן לא ניתן היה למנוע את הנזק. אולם, את התגובה הרפואית יש לבחון לפי הנתונים שהיו בזמן אמת – והמוניטור מספק אותם. האטות בדופק העובר, שנראות בבירור בניטור העוברי, מחייבות פעולה רפואית מיידית.
מה אם הרופאים יטענו שהתינוק בכלל לא שאף מקוניום? אם התינוק צהבהב הגוון הזה הוא עקב שאריות מקוניום על העור, בגלל הימצאות צואה בתוכם. מים מקוניאלים בלידה ייצבעו בירוק-צהוב.
עו״ד אורן בושרי
ההבדל בין מקוניום לזיהום מי שפיר
כדאי להבחין בין כוריואמניוניטיס לבין מקוניום: כוריואמניוניטיס הוא זיהום חיידקי המלווה ריח חריג של מי השפיר. לעומתו, מקוניום הוא צואה. שני המצבים שונים מבחינה פתולוגית, אך שניהם מסמנים מצוקה עוברית ודורשים תגובה רפואית מיידית.
