בליעת מים מקוניאלים

מקוניום

בליעת מים מקוניאלים מתארת מצב בו העובר שואף מי שפיר המכילים מקוניום, שהוא צואתו הראשונה. בלידה שבזמנה, אין כמעט היתכנות לשאיפה שכזו, כי המקוניום מופרש בימים שלאחר הלידה, אך כשהלידה מתעכבת המקוניום כבר שם והעובר עלול לשאוף את המקוניום לריאותיו ולגרום לנזק עד כדי מוות.

אם פקעו מי השפיר יימצא מקוניום סמיך. הסמיכות מסוכנת בשאיפה לריאות. הפתרון: להקדים ניתוח קיסרי. תינוק מכוסה במקוניום יתמלאו ריאותיו גושי צואה. הנזק שעלול להיגרם: שיתוק מוחין.

מה תהא הטענה המשפטית?

הטענה המשפטית שתבוא: צריך היה למנוע את המצוקה של העובר ושאיפת המקוניום על ידי פקיעת מי השפיר וחילוצו של היילוד מוקדם יותר באמצעות ניתוח קיסרי

בליעת מים מקוניאלים

חוזר משרד הבריאות ביחס לניהול הריון שלאחר המועד

בליעת מקוניום הוא סיבוך היריון שעלול להביא גם לתמותה פרינטלית (תמותה טרום לידה). משום שבשבוע 42 ידועה עלייה של פי 2 בתמותה הפרינטלית לעומת שבוע 40 יצא חוזר משרד הבריאות שמורה לבתי החולים כיצד לנהוג. מתי להשרות את הלידה, מתי ליילד ומתי לעקוב, לפי גיל ההריון, שבוע 40, 41 או 42. כל הפרה של החוזר יכולה להקים זכות לתביעה. 

מה היה על הרופאים לעשות כדי למנוע שאיפת מקוניום?

מה אם הרופאים יטענו שלא ניתן היה לחזות בליעת מים מקוניאלים? ​

אם הרופאים יטענו שלא ניתן היה לחזות בליעת מים מקוניאלים, ניתן לנסות לטעון שהאטות בדופק מצביעות על סיכוי גבוה להיתכנות.
וכן לטעון, שלאחר הלידה התינוק נראה צהבהב עקב שאריות מקוניום על העור (בגלל הימצאות צואה בתוכם, מים מקוניאלים בלידה ייצבעו בירוק-צהוב), ובדגימת גזים עורקיים בדם, שהיא בדיקת קליפס פשוטה על האצבע, יופיע נתון שמרמז על היפוקסמיה וחמצת נשימתית ומטבולית.  

5/5
דילוג לתוכן