תחשיב נזק – שבר בברך

ת.א. 2081/06
____________________ ____________________
ב ח ד ר ה

בעניין:- בפני כב' השופט ח. שרעבי
התובעת:

ססססס ת.ז. XXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי ממשרד עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 – 03,

נ – ג – ד

הנתבעים:

1.אכרכרכרכרכרכ
2. "שירביט" חברה לביטוח בע"מ
ע"י משרד עוה"ד נחשון
ת.ד. 44682
חיפה 31446
טל': 8678514, פקס: 8679401

תחשיב נזק מטעם התובעת

בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, מתכבדת התובעת באמצעות בא כוחה להגיש תחשיב לאמדן נזקיה. תחשיב זה מוגש אך ורק לצורך מו"מ לפשרה בלבד ואינו בגדר הודאה כי אלו בלבד הם נזקיה. כ"כ, מבקשת התובעת להבהיר, כי אין בהגשת התחשיב כדי הסכמה בדבר הנכות הרפואית האורטופדית, קל וחומר התפקודית, שהעמיד ד"ר ישראלי, או כדי הסכמה כי יש לזקוף לחובתה רק שליש מנכותה ע"ח התאונה דנא.

התובעת, בנסיבות, עומדת על חקירתו של ד"ר אמנון ישראלי, אולם מפני כב' בית המשפט מגישה התובעת כתב תחשיב זה.

1. פגיעה ונכות רפואית:

התובעת, הולכת רגל כאמור, נפגעה כאשר הוטחה ארצה מרכב חולף, נהוג על ידי הנתבע מס' 1. הנתבעת מס' 2 – מבטחתו. התובעת נפגעה בברכה בעיקר. היא אושפזה מיום 9/12/05 ועד ליום 13/12/05 וטופלה באופן שמרני בקיבוע השברים במחוך והפעלה מוקדמת. ד"ר ישראלי העמיד נכותה הצמיתה על 20% בלבד בגין הפגיעה בברך אולם זקף לחובת התאונה הנדונה רק שליש מכלל נכותה בברך.

***חוו"ד המומחה מצורפת ומסומנת "נספח 1."
***חומר רפואי, לרבות תעודת חדר מיון, מצורף ומסומן "נספח 2."

2. הנכות התפקודית:

אמנם קובע המומחה כי רק שליש מנכותה יש לייחס לתאונה אבל הוא עושה זאת, על דרך האומדנא, מבלי לדעת מה הנכות האמיתית של התובעת, עובר לאירוע.

התובעת מבקשת מבית המשפט, בנסיבות, לסטות מקביעת הנכות הרפואית ולקבוע, כפי שלו סמכות לעשות כן, כי נכותה התפקודית הינה 20% לפחות וזאת מחמת כמה סיבות:

3.1 נזק ראייתי:

ראשית, תטען התובעת, כי במקרה זה ראוי ליישם את הדוקטרינה המכירה ב"נזק ראייתי". דהיינו, הנזק שנגרם לתובעת עקב אי היכולת לאמוד את נזקיה בשל התנהגות המזיק בתאונה.

בע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי ואח', פ"ד מג (3) 284, 294 התובע עבר ניתוח תוספתן אחר שהותקן לו עירוי ועקב תקלה שמקורה ברשלנות, כך נקבע, צינורית העירוי נסחפה לתוך מחזור דמו. התובע, שזה עתה עבר ניתוח של תוספתן נדרש היה כעת לניתוח חירום שנועד לשלוף את צינורית העירוי.

אחרי שני הניתוחים, התובע נפגע מפגיעה נפשית כתוצאה מהחרדה שליוותה את שני האירועים הללו. התגבש אצלו למעשה, מצב נפשי שהיה קשור בעצם ניתוח התוספתן וגם בעצם הרשלנות שבניתוח העוקב אך במידה בלתי אפשרית לייחוס לאחד משני האירועים. כתוצאה "משתי החרדות האלה", נגרמה לו נכות צמיתה של 75% בתחום הפסיכיאטריה.

ברור היה כי אם מצבו קשור רק בחרדה שלקראת הניתוח הבסיסי אז בית החולים לא אחראי לנזק ולתשלום פיצויים. לעומת זאת, אם החרדה קשורה בעקבות הרשלנות והניתוח השני אזי על בית החולים היה לפצותו.

בסופו של דבר, העליון חייב את בית החולים במלא הנזק. נקבע שאמנם אם המזיק הוסיף והחמיר נזק קיים – הוא יהיה אחראי למידת ההחמרה, אבל לכלל הזה יש חריג כשנגרם נזק ראייתי, ולכן, קבע בית המשפט, כי בשל הנזק המאוחר, גרם בית החולים נזק ממשי לניזוק בכך שהוא מנע ממנו האפשרות להוכיח איזה נזק היה לו לפני האירוע השני ומשום שהנזק הפך להיות נזק אחד בלתי ניתן להפרדה.

באימפליקציה, הנתבעת תטען כי כפי שהעדיף בית המשפט העליון בפס"ד וילנסקי את הצד התמים, תוך שהוא מזהיר עצמו אזהרה בדבר פיצוי יתר, כך על בית המשפט דנא, לבכר אותה, היא הצד התמים, על פני המעוול [או חליפו במקרה הזה, חב' הביטוח] ולקבוע כי על הנתבעים לפצותה בגין מלא נזקה לפי 20% נכות רפואית.

3.2. שנית, תטען התובעת, כי מה שלא עמד בפני המומחה הוא הנתון הכה עיקרי כי עוד קודם לתאונה עבדה התובעת כמטפלת, עם נכותה הלכאורית. ידיעה זו הינה כבר בידיעת בית המשפט.

מכאן, באים אנו לגובה הנזק:

3. הפסדי השתכרות לעבר:

התקופה
שכר הסך

כמאמר המומחה בסיפא לחוות דעתו, אבדן כושר העבודה הוא מלא למשך רק למשך חצי שנה. עד יום עריכת תחשיב זה לא חזרה לעבודתה ולכן תילקח מלא התקופה עד עתה, 17 חודשים, כאבדן כושר מלא.
2,000 ₪. התובעת אמנם השתכרה שכר של 1,000 ₪ לחודש, אך התכוונה לעבוד יותר ובכך לשפרו, לפחות כפי השכר במינימום במשק. 34,000 ₪

***תלושי שכר מצורפים ומסומנים "נספח 3."

4. הפסדי השתכרות לעתיד:
התובעת לא שבה לעבודתה מאז האירוע. מכל מקום, תטען התובעת כי יש לחשב את ההפסד לעתיד, לא עפ"י אחוזי הנכות, אלא עפ"י הפסד השכר המוכח בעבר (ר' למשל ע"א 193/73 בן נעים נ' חליל עין פד"י כח(2) 561). החישוב ייערך עד גיל 70.

75,000 ₪ = מקדם היוון 75.68 [היוון משך 7 שנים עד גיל 70x [ 1,000 ₪ [הפסד חודשי]

5. לעניין כאב וסבל:
לפי נכות של 20%, ימי האשפוז (4) וגילה, סך של 19,320 ₪.

לחילופין:
לפי גילה (61), ימי האשפוז (3) ונכותה המקורית, הרי שהתוצאה נמוכה מהסכום המקסימלי, אולם גם כך, מבוקש סך של 15,000 ₪ משום שמלבד השבר בברך שמקנה נכות, הרי מדובר בעוד "כאב וסבל מזכה" בעקבות שאר המכאובים.

6. לעניין עזרת צד ג':
במשך החודשים מעת התאונה בני משפחתה סעדו אותה באופן אינטנסיבי ואף נלקחה עזרה בשכר כפי שמראות הקבלות, ולכן יש לפצותה בשל כך.
מבחינת הצידוק הרפואי עולה מהמסמכים הרפואיים שהתובעת לא יכלה להניע את גופה תקופה ארוכה. גם מומחה בית משפט מדבר על 6 חודשים של אי כושר.
סך כל הקבלות ששולמו עבור גופרמן ליאוניד בגין ניידות– 3,750 ₪.
סך כל הקבלות ששולמו עבור מתן חן שירותי סיעוד – 11,552 ₪.

***העתק קבלות מאת גופרמן ליאוניד מצורפות ומסומנות "נספח 4.".
*** העתק קבלות חן מתן שירותי סיעוד – נספח 5.".

בייחוד כשהתובעת ממציאה ראיות להוכחת הוצאות עבור עזרת הזולת וכשברי שמצבה הפיזי חייב אותה לקבל עזרה בשכר וכי לא היה בעזרת המשפחה כדי למצות את הנדרש במצבה, יש לפצותה ומוצע סך גלובאלי של 30,000 ₪ לעבר, משום של לכל הוצאותיה יש ראיות וטבעי שלא שמרה על קבלות כאמור.

לעתיד, מבוקש, גלובלית, סך של 25,000 ₪.

7. לעניין הוצאות רפואיות, נסיעות ונלוות:
מאז התאונה קיבלה התובעת טפולים רפואיים שונים ובעיקר אורטופדיים. באופן טבעי התובעת לא שמרה על כל הקבלות שברשותה אך לאור האמור ולאור אלה שבנמצא, תוערכנה ההוצאות לעבר ולעתיד בסך גלובאלי בסך 8,000 ₪, על אף שסך הקבלות שכן בנמצא מסתכמות בסך של 3,838 ₪.

***העתק הקבלות שכן בנמצא, מצורפות כעת ומסומנות נספח 6.".
***קובץ אקסל המסכם שווי הקבלות שבנספח– נספח 7.".

8. לסיכום:

על יסוד האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות התובעת מוצע כי הנתבעות יפצו את התובעת לפי המפורט להלן:

1. פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני 19,320
2. הפסדי השתכרות בעבר 34,000
3. הפסדי השתכרות בעתיד 75,000
4. הוצאות 8,000
5. עזרת צד ג' 55,000
סה"כ 191,320

לאור כל האמור לעיל, יש להציע כדלקמן:

(א) לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 191,320 ש"ח.

(ב) לחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד, ומע"מ בגובה 11% מהסך לתשלום האמור בסעיף א'.

______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעת

No votes yet.
Please wait...