תחשיב נזק – כריתת רחם

 

בבית משפט השלום
ת.א. 3962/08
____________________  ____________________
ב נ ת נ י ה

בעניין:-
בפני כב' השופטת הדס עובדיה
התובעת:

XXXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי, רמב"ם 15  חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 – 03, oren@orendin.com שם מתחם:   www.orendin.com

נ  –  ג  –  ד

הנתבעת:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד חזי כהן ואח'

תחשיב נזק
בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, מתכבד התובעת באמצעות בא כוחה להגיש תחשיב אומדן נזקים. כבר בפתיח יודגש כי תחשיב זה מוגש אך ורק לצורך מו"מ לפשרה בלבד ואינו בגדר הודאה כי אלו בלבד הם נזקיו.

נושא האחריות יידון בקצרה ומבוקש שלא לראות בטענות שלא הוזכרו בו כטענות שנזנחו, על המשמעות המשפטית הנילווית לכך.

_____________
נתונים בסיסיים:

מועד האירוע: אוג' 01.
שנת לידת התובעת: 7/11/59.

השכלה ועיסוק קודם לארוע: רוקחות.

שכר קודם לארוע: 8,500 ₪ לערך, כרוקחת בקרן מחקרים בבי"ח רמב"ם, ובשירותי בריאות כללית.  לאחרי הארוע, המשיכה לקבל משכורת רגילה ואולם שכרה ירד לבין שליש למחצית, שעה שעברה לחצי משרה, במשך כל השנם שלאחרי האירוע.

נכויות:
נכות גניקולוגית, ע"פ ד"ר איילון: 50% בגין כריתת רחם
נכות אורולוגית, ע"פ ד"ר איילון: 30% בגין צניחת נרתיק
נכות נפשית, ע"פ ד"ר פרקש: 30% לצמיתות

***מכתב קביעות משנת 00, תלושים וטפסי 106, קביעות ביחס ליכולת לעבוד, הכל מסודר כרונולוגית, ומסומן " נספח I."

___________
לעניין אחריות:

עילת התביעה הראשית, אם כי לא היחידה, הינה רשלנות רפואית, כמפורט בחוו"ד ד"ר איילון. בנוסף, מושתתת התביעה על פגיעה קשה באוטונומיה, בשל ניתוח מיותר לכריתת רחם ושחלות מבלי הסכמה מודעת ומדעת.

בחודש אוגוסט 2001 הופנתה התובעת, להתייעצות ובדיקה, אצל XXXXXX בעקבות ממצא של רחם שרירני, שחלות ציסטיות ו-CA-125. ממצא זה האחרון הוא אנטיגן אשר ריכוזו בדם ברמה שכזו יכול לרמז על ממאירות בנשים עם סרטן השחלות, אבל יכול להיות חיובי גם בנשים שאין להן כלל גידול ממאיר.

הטענה היא כי בין רופאי הנתבעת לבין התובעת סוכם, כי ראשית תיבדק שאלת הממאירות שברחם, ורק אם התשובה תהיה חיובית ותצביע על ממאירות, תבוצע כריתת רחם ושחלות. אלא שרופאי הנתבעת, בניגוד להסכמה שניתנה להם ובניגוד לכל פרקטיקה רפואית מקובלת, אצו לבצע בתובעת ניתוח של כריתת רחם, עוד בטרם הגיעה תשובת הבדיקה ההיסתולוגית לגילוי ממאירות.

כמוסכם, נשלחה דוגמת ריקמה לבדיקה היסטולוגית. ואולם, בלא להמתין לתוצאות הבדיקה, נכרתו הרחם, השחלה הימנית, החצוצרה הימנית וצוואר הרחם. זאת, בניגוד לטיפול הרפואי עליו סוכם.

תשובות הבדיקה ההיסטולוגית הגיעו רק אחרי כריתתו של הרחם, וגילו שאין ממאירות וכי כריתת הרחם בוצעה לחינם.   התובעת הפכה עקרה בעקבות כך, לחינם, רק בשל הניתוח המיותר.

התובעת פנתה לנציב קבילות במשרד הבריאות, והושב לה, כפי שגם טוענת המדינה בכתב ההגנה, כי "החולה היא שדרשה כריתת רחם ושחלות למרות המלצת מנהל המחלקה שלא לעשות כן אלא בהתאם לתוצאות הביופסיה בחתך קפוא".  אלא שאפילו הייתה מבקשת התובעת טיפול רפואי שמנוגד לפרקטיקה הרפואית המקובלת – טענה עובדתית המשוללת כל בסיס ומוכחשת מכל וכל – עדיין אסור היה על הרופא לבצעו.

התובעת אמנם חתמה על טופס הסכמה לניתוח, אולם דווקא שם נכתב כי התובעת קיבלה הסבר מפורט על הצורך! בביצוע ניתוח כריתת רחם (שורה 3), ולא נאמר דבר על כי הניתוח נעשה בניגוד לעצת הרופאים כמשתמע מתשובת נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ומכתב ההגנה.

***טופס ההסכמה מצורף ומסומן כנספח II.
מכאן, באים אנו לנזק:

מכאן באים אנו לגובה הנזק:

1. הפסדים לעבר :

יוערכו לצרכי פשרה, לפי 3,000 ₪ כהפסד לחודש X 7 שנים X 12 חודשים =  252,000 ש"ח.
2. לעניין כאב וסבל:
לאור המגמה בשנים האחרונות של פסיקת פיצויים גבוהים יותר, בראש הנזק של "כאב וסבל". מבוקש סך של  800,000 ש"ח בגין ראש נזק זה, וכך יוערך לשם פשרה.

התובעת סובלת ולמצער עוד עתידה לסבל וכאב חמורים ואובדן מלא של הנאות החיים, לרבות אבדן הנאה מקיום יחסי מין.  כמובן, נמנעה ממנה הזכות להמשיך והוליד.  עוד יש להביא בחשבון כמובן את  הנזקים הנפשיים.

בת.א. 1122/95 (בימ"ש מחוזי, ת"א) כימתה כב' השופטת שדות כאב וסבל בשל אובדן הסיכוי לילד בגובה 10%, מקום בו עובר שהוקפא אבד ובכך הפחית ב-10% סיכוי להרות, וקבעה בגין כך, פיצוי בגובה של 150,000 ₪.
אם כך לגבי 10%, הרי שבגין היעדר יכולת מלאה להרות כלל, לכל הפחות, זכאית התובעת לסכום המבוקש, קל וחומר אם נוסיף את יתר מכאוביה ונכויותיה נפשיות והאורולוגיות.
3. פגיעה באוטונומיה:
הפיצוי בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה בלבד, במקום שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לבין מתן ההסכמה לטיפול הרפואי, הוא נמוך יחסית שכן, הוא ניתן אך בשל עוגמת-הנפש שנגרמה למטופל, ועל-יסוד אומדנה המתבססת על חומרת הפגיעה באוטונומיה שלו. בענייננו, היות וברור שלא ניתנה הסכמה לקבלת הטיפול שגרם לנזק התובעת זכאית לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לה גם אם לא יקבע בימ"ש רשלנות.

בנוסף, מדובר בעילת תביעה עצמאית ונפרדת, על פגיעה בזכותה לאוטונומיה כמו גם לקבל החלטה מדעת, ועל כך אני מציע כי ישולם סך של 250,000 ₪. בכלל מאז פסק דין עלי דעקה, (שם נמסר לחולה על ניתוח שבכוונת הרופאים לבצע בה רק כאשר הייתה בחדר-הניתוח לצורך ניתוח ברגלה וכשהיא נתונה תחת השפעת תרופות מטשטשות)  שם נפסקו פיצויים בסך 15,000 ש"ח בלבד, ישנה מגמה מתמשכת (עד לפס"ד דיראווי 150,000 ₪) לפסק פיצויים גבוהים בהרבה. כאן קיים קש"ס ולכן הפיצוי חייב להיות הרבה יותר גבוה.
4. לעניין הפסדי השתכרות בעתיד:

לפי מקדם היוון, 166 (נותרו 18 שנים עד הפרישה) X 50% נכות תפקודית שתוערך לשם פשרה, X 10,000 ₪ ברוטו (שכר משופר)  =  830,000 ₪.
5. לעניין עזרת צד ג':

התובעת מגדלת את בתה בגפה. אין בכוחה לצרף עתה קבלות לשם הוכחת קבלת עזרה, ואולם, על אף שמדובר ב"נזק מיוחד", וגם כאשר אין ראיות מפורטות בשלב הגשת התחשיב להוצאות שהוצאו, מוסמך בימ"ש לפסוק פיצוי על דרך אומדנה, באם סבירה המסקנה כי ההוצאות הוצאו בייחוד לאור הנכות הגבוהה. מוצע לפצות בסך גלובאלי של 100,000 ₪ לעבר ולעתיד.
6. הוצאות:

בשל הצורך באסטרוגן החליפי (מוסכם גם על הנתבעת, בשל כריתת הרחם) יש לבצע חישוב מחזורי לפי 50 שקלים לחודש.  היא לא שמרה על כל קבלה ומה גם שאין לצפות ממנה כי תשמור על כל קבלה וקבלה שהייתה ברשותה, אך בכ"ז, תוערכנה ההוצאות לעבר ולעתיד בסך גלובאלי בסך  200,000 ש"ח.

7. לסיכום:

על יסוד האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות התובעת מוצע לפצות את התובעת לפי המפורט להלן:
1.  נזק שאינו נזק ממוני 800,000
2.   הפסדי השתכרות בעבר 252,000
3.   הפסדי השתכרות בעתיד   830,000
4.    הוצאות  200,000
5.    עזרת צד ג'   100,000
6.  פגיעה באוטונומיה 250,000
סה"כ 2,432,000

8. לאור כל האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת, לשלם לתובע הסך דלעיל בצירוף הוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד, ומע"מ בגובה 17.5% מהסך לתשלום.

___________________
אורן בושרי, עו"ד
ב"כ התובעת

No votes yet.
Please wait...