תחשיב נזק – כוויה דרגה 3

 

בבית  משפט השלום
ת.א. 2072/05
____________________        ___________________
ב ח ד ר ה

בעניין:-    בפני כב' השופטת ר. פוקס
התובעים:
XXXXXXX
ע"י ב"כ עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 – 03,

נ  –  ג  –  ד

הנתבעים:
1. "קלוב התעופה לישראל" [ע.ר. 58-00976-99]
3. אריאל מאיר [ת.ז. 30103147]
ע"י ב"כ עוה"ד צחייק , הפרדס 14, ת"א, טל': 035247730, פקס: 5245385

2. עיריית באר שבע
4. "איילון", חברה לביטוח [ח.צ 52-004216-9]
ע"י ב"כ עוה"ד גושן ואח', הרצל 65, נהריה,
9927418, פקס: 9929296,

נ  –  ג  –  ד

צדדי ג':    1.דליה ורפאל כחלון
בעצמם
XXXXXXXXXXXX
ע"י ב"כ עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 – 03,

תחשיב נזק מטעם התובעים

בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, ומבלי לפגע בזכויות, מתכבדת התביעה להגיש תחשיב אומדן נזקים, ולצרכי פשרה בלבד.

התחשיב מוגש בהתאם לקבוע בסעיף 11 בהחלטת בית המשפט מיום 30/7/07, לפיה על הצדדים להגיש תחשיבי נזק, מתוך הנחה, כי אחריות הנתבע מס' 1 הינה 100%.

עובדות:

1.    כאמור בכתב התביעה, ביום 4/4/04, בשעת צהריים, ניסה נתנאל כחלון, קטין, להבעיר בעירה לשם צליית בשר על האש ("מנגל") בחצר הבית המשותף, תוך שימוש בדלק הטיסנים שרכש בחוג הטיסנים. התובע, היה לצידו אותה שעה מתבונן במעשהו. בו בשעה שנתנאל שפך את דלק הטיסנים על המנגל פרצה בעירה גדולה אשר תפסה בתובע וגרמה לו כוויות קשות ב-28% מחלקי גופו.

2.    נתנאל היה חבר בתק' הרלבנטית בחוג הטיסנים שהקימו הנתבעים. בטרם האירוע, הוא ניגש למדריכו בקורס, הוא הנתבע מס' 3, וביקש לרכוש ממנו דלק טיסנים כשבידו מטבע של 10 ₪. כל כוונתו הייתה לרכוש כמות קטנה של דלק, אולם הנתבע 3 שכנע את נתנאל לקנות כמות גדולה יותר, הגם שאין לו די כסף.

נתנאל ניגש למדריך, שילם וקיבל תמורה – נוזל דלק במיכל של 4 ליטרים, כזה שהמעטפת החיצונית שלו ריקה, ללא הוראות שימוש, ללא הוראות זהירות, וללא הוראות כלל. דרך שיווק זו, מהמדריך לילדי החוג הייתה עניין שבשגרה והיא התנהלה באופן קבע.

3.    למצער, לא נתנאל ולא התובע היו מודעים לעובדה כי דלק טיסנים הינו חומר דליק ביותר בהשוואה לחומרי בעירה נפוצים – עובדה שלמצער לא הוסברה לנתנאל על ידי מדריכי הקורס. וכך, הבעירה שפרצה הייתה גדולה לאין ערוך מהבעירה שהייתה צפויה, אילו היה נעשה שימוש בחומר בעירה מוכר לצרכי מנגל.

עילות התביעה

1.    התביעה עותרת לפיצוי בגין נזקי הגוף שאירעו לתובע, בעטיו של האירוע דלעיל, ואת אחריותן של הנתבעות היא מבססת על אלה:

א.    רשלנות: אחריותם של הנתבעים ברורה והיא נלמדת בין היתר, בשל הקשר הגורדי שבין חניכים למדריכים ומפעילי קורס. הפרת האחריות מתבטאת במכירה של חומר מסוכן לשימוש ביתי והפרת האיסור על אחסון דלק טיסנים בבית מגורים, לצד מכירת מוצר מסוכן והשלה של הוראות אזהרה ממנו. רשלנות הנתבעות אף מתבטאת בהיעדר  פיקוח ואי קביעת הוראות ו/או נוהלי בטיחות כראוי.

לעניין קש"ס:

בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, לח (3) 1, נדון מקרה בו נערים כבני 15 נכנסו למועדון גדנ"ע נעול דרך חלון, שאחד הסורגים שהגנו עליו היה חסר, והפרצה נסתמה על ידי שני קרשים ותיל. הם קרעו ממקומה את דלת הכניסה מעץ, שברו את המנעול שעל כנת הרובים ונטלו עמם מס' רובים וכדורים. מס' ימים לאחר מכן, אולם בטרם נודע דבר הפריצה,  הם הזמינו ילד אחר לשחק עמם "משחק מלחמה" במהלכו ירו לעבר חגורת בטון, ובתוך כך, כדור ניתז ופגע בילד שהוזמן.  נקבע על ידי בית משפט המחוזי שאמנם הייתה התרשלות אולם נותק הקשר הסיבתי בין התרשלות לבין הנזק.

בית המשפט העליון הפך את פסק הדין: נקבע כי ככל שהסיכון גדול יותר היקף אמצעי הזהירות גדול יותר וכי התערבותו של גורם זר אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין השניים והשאלה היא תמיד אם הקש"ס צפוי או לא.

עוד קובע בית המשפט, ובקובעו כך, הרי נמתח קו ליניארי ישר במיוחד לאירוע דנא, כי היה צריך לצפות כי ההתרשלות בשמירה על הנשק תביא לידי כך שהנערים ייטלו את הרובים ואת הכדורים וישחקו בהם, וכי תוך כדי משחקים אלה עשוי אדם להיפגע.

אם כך שם, קל וחומר לגבי הנתבעים כאן: ראשית, משום האחריות המוגברת: נתנאל כחלון לא פרץ ולקח ללא רשות את דלק הטיסנים; זה ניתן לו. שנית, אם שם היה על המשיב לצפות כי התרשלותו בשמירה על הנשק תביא לידי כך שהנערים ייטלו את הרובים ואת הכדורים וישחקו בהם, קל וחומר שהמדריך בקורס היה אמור לצפות שימוש בדלק הטיסנים למטרות אחרות כגון הבערת מנגל, פחות בחומרתו, שאינו מהווה מעשה קונדס של ממש.

ב.    אחריות מכח חק האחריות למוצרים פגומים:  הנתבע מס' 3 העביר את הדלק ממיכליו המקוריים של חב' ביירון, עטופים בהוראות אזהרה, למיכלים קטנים משלו נטולי אזהרות והוראות.  לכן, ניתן לומר, כי נזקי התובע נגרמו עקב השימוש במיכל הדלק הפגום, המהווה "מוצר פגום" בהתאם להוראות סעיף 3 (1) לחוק לחוק ו/או סעיף 1 סיפא לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ס – 1980    הנתבעים 1-3, כמי שייבאו ארצה ו/או שיווקו למטרות מסחריות נחשבים הם כ"יצרן" של הדלק, כמשמעותו של מונח זה בחוק ע"פ סעיף 1(2) לחוק הנ"ל.

ע"פ החוק, חזקה שהמוצר פגום שכן נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהמוצר היה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין (ס' 3 (ב) לחוק האחריות). וכן:

על פי סעיף 3 (א)(2) לחוק מוצר יחשב למוצר פגום אם "בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול". אכן, אזהרות והוראות כאלה היו מונעות מנתנאל לעשות שימוש כפי שעשה והוא והוריו היו נמנעים מלהחזיק את המיכל דלק בבית.

ג.    הפרת חובות חקוקות וביניהן חוק חומרים מסוכנים. ראה לעניין זה דף מידע מאתר האינטרנט של חב' ביירון יצרנית הדלק האמור, והדברים שם אודות תכולה של ניתרומטאן ומתאנול, וכן כרטסת דפים מסוכנים מהמרכז מידע ארצי לחומרים מסוכנים (מצורפים).

ד.    העברת הנטל מכח החזקה של "דבר מסוכן".

ה.    העברת הנטל מכח החזקה של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו"

ו.    העברת הנטל מכח חובת הראייה ברשלנות לגבי אש.

נזקים:

4.    מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר יהודה אולמן, כתב חוות דעת רפואית (מצורפת ומסומנת) והעריך את מצבו הרפואי של התובע כדלקמן:

א. 10% בגין הצלקות בפנים, לפי תקנה 75(2) ב' – 30%,
ב. 20% בגין הצלקות הנרחבות באזורים מרובים של הגוף לפי תקנה 75(1) ג'.

5.    מומחית רפואית מטעם בית המשפט, בתחום רפואת הנפש, ד"ר א. גולומב, כתבה חוות דעת רפואית המצביעה על נזקיו הנפשיים של התובע (מצורפת ומסומנת) העריכה אותם ב-20% נכות והמליצה הערכה מחודשת אחר שהמצב שמצב הצלקות יוותר קבוע. דא עקא, שעל פי חוות הדעת של ד"ר אולמן, מצב הצלקות נקבע לצמיתות, עוד בטרם נבדק התובע אצל המומחית בתחום הפסיכיאטריה (!), ועל כן יש לקבוע את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע ב-20%.

מכאן, באים אנו לראשי הנזק:

שטח הכוויות    דרגת הכוויות    נכות פלסטית    גיל ביום הארועע    נכות נפשית    כאב וסבל שנפסק
מורנו נ' הצופים    בין 25 ל-30%    2, לרבות הטריות    35%    10    25%    750,000 ש"ח
אשתר נ' קלוב התעופה    28%    3, לרבות הטריות    28%    13    20%
6.    לעניין כאב וסבל:

ראשית דבר, יטען התובע כי הוא מתנגד לדרך פסיקת פיצויים בראש נזק זה לפי יחסיות לחוק הפלת"ד, ואם חפצנו ביחסיות  – אז לנזקי גוף בתאונות דומות:

בת.א. 83284/96 מורנו נ' עיריית קריית אונו והסתדרות הצופים העבריים בישראל, נקבע פיצוי בגין כאב וסבל של 750,000 ₪ כאשר לתובע, קטין אף הוא, היו כוויות מדרגה 2 בשטח של בין 25% ל-30% משטח הגוף ונכותו 35% בתחום הכירורגיה הפלסטית ו-25% בתחום הפסיכיאטריה. ראש הנזק בדבר כאב וסבל שהועמד עבורו היה 750,000 ₪ בשנת 2004, יום מתן פסק הדין.

הנתונים בהשוואה לעניינו יסוכמו בטבלה שלהן:

מקום אחר בו נגרמו כוויות כתוצאה משריפה, ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1475/93 אלעד אייכנולד ואח' נ. איריס רגב ואח' פסק בגין כאב וסבל פיצוי שהינו פי 8 ויותר מהפיצוי הנקוב עפ"י הקריטריון הטכני שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

עוד יש להביא בחשבון כמובן את אבדן הסיכוי להינשא, את הגיל הצעיר, הנזקים הנפשיים, התלות הקבועה בהורים, הריבית וההצמדה מאז פס"ד מורנו – כל אלה יש בהם כדי להצדיק לכל הפחות פסיקת סכום של 900,000 ש"ח.

7.     לעניין הפסדי השתכרות בעתיד:

927,128 ₪ = 310.6 [מקדם היוון מגיל 20 ועד  גיל 70x [ 8,000 ₪ [השכר הממוצע במשק] X 0.88 [מקדם היוון כפול ל-4 שנה] X 42.4% נכות תפקודית.

כאשר מדובר בקטין הרי ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות זהה לשיעור הנכות הרפואית, למעט מקרים חריגים. ראה לעניין זה, ע"א 169/77 שוורץ נ' ליברמן פ"ד ל"ב (3) 561, 570 וכן פס"ד אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב (3) 191, 194, שם נקבע כי "מקובל עלינו שבהיעדר נסיבות מיוחדות תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אבדן השכר בעתיד".

לעניין הנזק הנפשי:
יש ליתן משקל לכך, כי התובע סובל מתגובה נפשית לחוויות הטראומטיות שחווה והוא נוטה להתכנס ולהסתגר ומתקשה לתפקד. גם בפני המומחית שמונתה (ראה עמ' 4 לחוו"ד, פסקה אחרונה) נפרשה מפי ההורים תמונה לפיה "היה בחור עליז עם שמחת חיים שאהב להשתולל" ואילו כיום הוא מדוכא, סגור, לא יוצא לשום בילויים, באי שקט גם בבית, מרגיש שמציקים לו, צוחקים עליו ומתרחקים ממנו. הוא נמנע מכל בילוי  בחוץ ויש לו רק חבר אחד. קיימת גם ירידה בלימודים שכן קשה לו לכתוב גם בכתה וגם כשצריך לעשות שיעורי בית.  בעיות נפשיות אלה, תפסו את התובע בגיל ההתבגרות, בשעת התעצבות אישיותו, וההשלכות של כך יגרעו באופן טבעי, מכושר העבודה של התובע בעתיד, ויקשו עליו להיכנס לשוק העבודה.

ד"ר גולומב קובעת בחוות דעתה כי:

"הוא נער מתבגר וברור שהמראה החיצוני חשוב לו.  הרגישות שלו היא קודם כל לתחבושת-כפפה על ידיו והוא משוכנע שזה הדבר הראשון שאנשים רואים, וכך גם הצלקות בפנים והצוואר. יש ירידה משמעותית בבטחון העצמי ובדימוי העצמי ולפי התיאורים המצב לא משתפר עם הזמן אלא עובר כרוניזציה ואף מדרדר. ירון חווה את חייו כהישרדות מיום ליום. אין כמעט שמחת חיים והוא ניראה לעיתים "כבוי" מבחינה רגשית".

לעניין הפלסטי:
ד"ר אולמן קובע בחוות דעתו כי:

"פנים: שינוי של מרקם העור על קצה האף. יש שוני קל במבנה הנחיריים. מתחת הסנטר קיימת צלקת מעט בולטת מעל פני העור באורך של 8 ס"מ ורוחב של 4 ס"מ. על המצח צלקות עדינות…על השפה התחתונה צלקת באורך של כ-1 ס"מ, חזה: צלקות המתאימות למצב אחר שתילת עור. מכסות 5% משטח הגוף. צלקות אלה הן בהמשך אחד עם הכתף הימנית והגפה הימנית העליונה. גפה ימנית עליונה: מצב אחרי השתלת עור בחלק הקדמי העליון של הזרוע, הן מכסות את כמחצית משטח הזרוע. מצב אחר השתלות עור גם בחלק הגבי של אותה כף יד כמו גם על האצבעות….גפה שמאלית עליונה: כל הגפה מכוסה בצלקות, כולל גב כף היד והאצבעות …ירך שמאל: 3 משטחים בעלי גוון השונה מיתר הירך, מצב המתאים לאתר ממנו נלקח עור בעובי חלקי לשם שתילתו באזורי הכוויה".

כב' הש' דיבון קבעה בפסק הדין בענין ת.א. (הרצליה) 1432/86 ענת אליאב נ' נגה אלקטרוניקה בע"מ ואח', פורסם בצלטנר 608 (לב) 11:

"חזותו החיצונית של אדם על כל מרכיביה הוא כרטיס הביקור שלו, וכאשר הוא מתמודד על מקום עבודה יחד עם מועמדים נוספים יפסלו באופן סביר במיון הראשוני אלה שעושים רושם שלילי על המראיין הן בחזותם והן באישיותם".

ובאימפליקציה: התובע, על פי גילו, יסבול כל חייו מכך שיהיו דלתות שתסגרנה בפניו בטרם יועמדו כישוריו למבחן תפקיד ספציפי – וזאת רק בשל הפגם שמראה פניו צווארו ירכיו ועוד.

כושרו של התובע להתפרנס יהיה קשור קשר אמיץ בכושרו להתמודד על מקומו בשוק העבודה. בהתמודדות זו יזכה אדם עם פנים נקיות מכל פגם לנקודות זכות על זה שבפניו צלקות או פנים מכוערות.

על הצמצום הזה שבמספר מקומות העבודה שיהיו פתוחים בפניו ועל העובדה שיידרש לזמן רב יותר על-מנת למצוא עבודה – זכאי התובע לפיצוי.

כב' השופטת ח. ויינבאום וולצקי מצאה לנכון להעניק פיצוי לעתיד, ורק בראש נזק זה, בגובה 20,000 ₪ בגין נכות צלקתית קלה של 10% ברגל (!). זאת מחמת שדבר הצלקת "ניכר לעין בעת שהתובעת תלבש בגד קצר שחושף את הרגל". אם כך שם,  קל וחומר למי שהצלקות הינו כה רבות ובמקומות כה חשופים.

8.    הוצאות:

I.    איפור ומסנני קרינה:

היום התובע כבן 16 שנים. עתה, משהגיע לגיל ההתבגרות, ובעתיד, יידרש התובע לאפר את הצלקות על מנת לטשטשן.

פועל יוצא של צורך זה הוא כי התובע יסבול מהוצאות מוגברות בגין רכישת תכשירי איפור, אפילו יהא זה לשם טשטוש הצלקות בלבד.

התובע אף יידרש ללמוד כיצד לאפר את הצלקות בפנים לימוד שיהווה הוצאה חד פעמית. בנוסף יזדקק התובע לשימוש מוגבר בקרם הגנה ולחומרים לרבות חומרים לניקוי הפנים והסרת האיפור וחומרי האיפור עצמם.

כן קיימת סבירות גבוהה שהתובע יבקש לאפר פניו אצל מאפר מקצועי, ביום חתונתו למשל.

שירותים אלה אינם ניתנים במסגרת חוק בריאות ממלכתי.  יש לזכור ולהניח שאם עסקינן היה בתובעת, הרי מירב הסיכויים הם שהייתה היא מאפרת את פניה כך או כך, וכאמור לא כך התובע.

לפיכך, יש לקבוע לפיכך, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה על-מנת שיתאפשר לו לצאת מביתו בבוקר בתחושה שהצלקות אינן בולטות.

בגין  ראש נזק זה ולרבות שימוש קרם הגנה הדרכה באיפור, וקבלת שירותי איפור מקצועי באירועים מסוימים מוצע לפי הוצאה חודשית של 300 ₪: 63,000 ₪ = 210 [מקדם היוון לפי אמצע תקופה, ללא היוון כפול]x  300 ₪

II.    ניידות:
בעקבות הצורך בטיפולים רפואיים ייעוצים וכו', כמו גם הצורך בהצטיידות בתכשירי הגנה ועוד, שיחייבו שימוש מוגבר במוניות, כמו גם  המשך טיפול רפואי ומעקב, מוצע לפצות בסך של 80,000 ₪, לעבר ולעתיד.

III.    מורים פרטיים:
התובע היה זקוק למעקב של רופאים ועבר ניתוחים רבים שגרמו לו ולהוריו הרבה מאד כאב וסבל, אובדן זמן חופשי ו/או זמן לימודים ו/או זמן עבודה, ובעבור הצורך בהשלמת הלימודים מוצע לפצות בסך גלובלי של 50,000 ₪.

IV.    הוצאות חוו"ד ואגרה
10,000 ₪ בעבור שתי חוות הדעת שצופו לכתב התביעה.

V.    לעניין עלות ניתוח מתוקן:
התובע שומר על זכותו לעתור להחזר עלות ניתוחים מתקנים אם תתברר צדקתם עת חקירת מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית. יוערך בשלב זה, בסך של 50,000 ₪.

9.     עזרת צד ג':

בעבור עזרת צד ג' אין לפסוק לעבור אולם אין מנגד לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בעבור "גמלת ילד נכה" ולעתיד לפסוק פיצוי בגובה 300,000 ₪:

זאת הן לאור הצידוק, ובייחוד ראה לעניין זה דברי ד"ר טופז אודות חבישות הלחץ לאורך תקופה של מס' שנים שמטרתן העיקרית יצירת לחץ על אזורי הצלקות המעובות לצורך השטחתן ומיגון אזורי הכוויה.  אלה מצדיקים עזרת זולת מוגברת, לפחות, 3 שעות ביום, לפי 30 ₪ לשעה, 2,700 שח לחודש. בעתיד, 1 שעה ביום.

לעתיד הרחוק, כל ימי חייו ייאלץ התובע להעסיק בצורה מוגברת שירותים שונים בשל הקושי שבחשיפה לשמש, וגם נוכח מיצוי יתרת הזמן לטיפול בעצמו.

גם כאשר אין ראיות מפורטות להוצאות שהוצאו, מוסמך בימ"ש לפסוק פיצוי על דרך אומדנה, באם סבירה המסקנה כי ההוצאות הוצאו (וראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', תשס"ג), עמ' 682 וכן ע"א 5149/94 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי).

10.    הפסדי השתכרות להורים:

סך של 10,000 ₪, נוכח הליווי המתמשך מיום הפגיעה על חשבון ימי עבודה, בייחוד משך 30 ימי האשפוז הראשונים.

11.    ניכוים:
אין לנכות לפי סעיף 9 דלעיל. באין פסיקה אודות עזרת צד ג' לעבר – אין מנגד לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בעבור "גמלת ילד נכה".

לסיכום:

על יסוד האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות התובעת מוצע לפצות לפי המפורט להלן:

1.        פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני
900,000
2.         הפסדי השתכרות בעתיד, לפי שכר ממוצע במשק
927,000
3.        איפור ומסנני קרינה    63,000
4.        ניידות    80,000
5.        מורים פרטיים    50,000
6.        עלות ניתוח מתקן    50,000
7.        הוצ' חוו"ד ואגרות    10,000
8.        עזרת צד ג' ולעתיד,     300,000
9.        הפסדי השתכרות ההורים    10,000

10.        ניכויים:     0

סה"כ    2,390,000

לאור כל האמור לעיל, יש להציע כדלקמן:

(א)    לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 2,390,000 ₪, ולשם פשרה.

(ב)    לחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד, ומע"מ בגובה 17.5% מהסך לתשלום האמור בסעיף א'.

_____________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעים
נספחים:
i.    כרטסת חומרים
ii.    דף אתר האינטרנט של חברת הדלקים "ביירון"
iii.    קבלות בגין תשלום לחוג
iv.    חוו"ד ד"ר אולמן
v.    חוו"ד ד"ר גולומב
vi.    תמונות
vii.    ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה
viii.    ת.א. 83284/96 מורנו תמיר נ' ע. קריית אונו

No votes yet.
Please wait...