תביעה – רשלנות רפואית – פג

בבית משפט המחוזי
ת.א. 000000/00
______________________        ______________________
ב י ר ו ש ל י ם

בעניין:
התובע:

******** ******** ת.ז. ********
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי [מ.ר. 29404] רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 – 1533,  שם מתחם: Http//www.orendin.com

נ  –  ג  –  ד

הנתבעים:

1. המרכז הרפואי "רבין"
מרכז רפואי רבין, רח' ז'בוטינסקי,
פתח-תקוה 49100

2. "שירותי בריאות כללית"
רח' ארלוזורוב 101
תל אביב

מהות התביעה: נזיקית, רשלנות רפואית
סכום התביעה:  לא ניתן להערכה

כתב תביעה

א. פתיח –

במרכזה של תביעת רשלנות רפואית זו, נזק לפג, נזק קשה מנשוא, של שיתוק מוחין, פועל יוצא של אדישות ורשעות של צוות רפואי, שהוסיף חטא על פשע, ובניסיון כיסוי רשלנותו הנפיק מכתב שחרור שקרי, בו תוארה רמת ריכוז הבילירובין (החומר הטוקסי האחראי לצהבת) אצל התובע אחר לידתו, כאילו הגיעה אך עד כדי 17.7% מ"ג, בעוד שלאמיתו של דבר, אחר עיון בתיק הרפואי המלא מתגלה, כי נוכח רשלנות רבתי, אופשרה רמת הבילירובין להגיע עד כדי 21% מ"ג והיא שהביאה לכדי הצטברותו ברקמות ובמוח ולביטויים הקליניים בהם עוד ידובר.
הכסות הדקה והלא מהוקצעת, הכה שקופה במניעיה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב השחרור, מעידה טוב מכל חוות דעת, כי גם מי שניסה לכסות את דבר התרשלותו סבור כי מדובר ברשלנות רפואית פר אקסלנס, שכן אחרת לא היה פועל להסתירה.
***העתק גיליון שחרור ליילוד מצורף ומסומן  "נספח I."

ב. זהות בעלי הדין –

1.    התובע, ******** ********, (להלן: "התובע") נולד ביום 11.12.82 בבית החולים "השרון" במרכז הרפואי "רבין", כתוארו היום.  כתוצאה מרשלנות הנתבעים סובל התובע מאז לידתו משיתוק דמתקרא "שיתוק מוחין".

2.    הנתבע 1, המרכז הרפואי "רבין" (להלן: "בית החולים" או "הנתבע 1") הוא המוסד הרפואי בו בוצעה לידתו של התובע, ובו אושפז, ואשר במחלקותיו (בעיקר במחלקת פגים, דומה) בחצריו ובמתקניו בוצעו מעשי הרשלנות והמחדלים אשר גרמו במישרין ובעקיפין למצבו ולנזקיו של התובע והוא האחראי באחריות ישירה ו/או שילוחית לכל הפעולות המתבצעות בתחומיו לרבות תפקוד מחלקותיו, הצוות הרפואי והצוות הפרה-רפואי.

3.    הנתבעת מס' 2 (להלן: "הקופה") הייתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המעבידה של  בית החולים הנ"ל.

4.    התובע יטען כי הנתבעים הם אשר ביצעו את העוולות הנזיקיות כפי שיפורט להלן והם אחראים לנזקיהם וזאת בין במעשיהם עצמם ובין באחריות שילוחית למעשיהם ולמחדליהם של הסגל הרפואי אשר פעל מטעמם ו/או בחסותם. העובדים, האחיות וכל הצוות הרפואי הנם שלוחיהם ו/או פועליהם ו/או עושי דברם של נתבעים אלה והם אחראים כלפי התובע באחריות ישירה ו/או שלוחית לתוצאות המעשים הרשלניים, המחדלים הרשלניים, העוולות והפרת החוזה כלפיהם כמפורט בכתב תביעה זה.

ג. העובדות:

5.    התובע, נולד ביום 11.12.82 בלידה בשבוע 33 להריון, במשקל 2,120 גרם. כתוצאה מהאופן הרשלני בו טופל התובע בסמוך ללידתו,  כפי שיפורט להלן, סובל התובע מיום לידתו משיתוק מוחין והוא סובל מנכות צמיתה בשיעור של 70%, כאמור בחוות דעתו של ד"ר שיינרמן המצורפת ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, וכעולה מחוות הדעת הרפואית של פרופ' ברנט, המצורפת לתביעה כחלק בלתי נפרד הימנה, הסיבה והגורם הבלעדי למצבו של התובע ולכל נזקיו הם התנהגותם הרשלנית של הנתבעים בכל הקשור בטיפול בו לאחר הלידה.

6.    ביום 10.12.82 בערב אושפזה אמו של התובע, בגלל ירידת מים. כלל הבדיקות המתבקשות מהתרחשות לידה מוקדמת ומפקיעה מוקדמת של שק מי שפיר נערכו, וכולן התבררו כתקינות.

בשעה 23:20 התרחשה הלידה. ציון האפגר שניתן לתובע היה 1 דקה אחר הלידה, וציון 10, עשר דקות אחרי כן. משמע, הפרמטרים המשקפים את שלומו וחיוניותו של היילוד היו במיטבם.

מאידך, ברישום הרפואי בעת הקבלה למחלקה נכתב: "אינו בוכה יפה. כיחלון בפנים ובקצוות". בדו"ח של אחות הלילה נרשם: במצב קשה, כפות ידיים ורגליים כחולים ופנים כחולים. הוכנס לאינקובטור…מקבל חמצן בקסדה…הושכב על מזרן אפניאה…חובר למוניטור".

אלא מאי, שלא נרשמה השעה בה היו האירועים הללו ולא ניתן למצוא ברשומה עדות לבדיקה על ידי רופא או דיון במצב מסקנות והחלטות.

7.    בבוקר של יום 12.12, 12 שעות אחר לידת התינוק, הובחן כי התינוק צהוב. רמת הבילירובין (הפיגמנט הצהוב) צוינה, ללא שעה, 3.8% מיליגרם, ולאחר מכן, צוינה, שוב ללא שעה, 7.3% מיליגרם.

8.    בגין כך, אמנם הוחל בטיפול בצהבת על ידי פוטותרפיה אלא שבמתכונת סירוגית בלבד, דהיינו הקרנה במשך 6 שעות, והפסקה של 3 שעות.

9.    ביום 13/12/06, נכתב ברישום המעקב הרפואי, ללא ציון שעה, שהתינוק צהוב++. רמת הבילירובין בדם שנרשמה – שוב ללא ציון שעה – 10.6% מ"ג.

10.    ביום 15.12 עלה הבילירובין ל-14.1% מ"ג ובבדיקה חוזרת עמד על 15.9% מ"ג. שוב, ללא ציון שעה.

11.    ביום 16.12 נכתב ברשומת רופא: "צהוב ++, חיוני" אולם הבדיקה של רמת הבילירובין נדחתה משום ש מ כ ש י ר   ה ב ד י ק ה   ה י ה   מ ק ו ל ק ל. אחרי כן, בשעה שאינה ידועה, אם כי ידוע כי היה זה במשמרת הלילה, נמצאה רמה של 20% מ"ג בילירובין.

נרשם כי התשובה של הבדיקה נמסרה לרופא תורן, אך אין עדות ברשומה כי רופא ניגש אל התינוק, או כי ננקטה פעולה כלשהי, לרבות דיווח או התייעצות עם מאן דהוא, לנוכח רמת הבילירובין.

12.    ביום 17.12 נרשם ברשומת רופא: "נראה צהוב מאוד. בילירובין 21% מ"ג. אין רעידות".

[במאמר מוסגר: התובע יטען כי האזכור של רעידות מעורר תהיות שמא היו רעידות בהזדמנויות אחרות מלבד הפעם האחת שבה תועדו רעידות בלילה שבין יום 13.12 וביום 14.12.]

אותו היום, יום 17.12, לפני הצהריים בוצע בתובע ב ד ח י פ ו ת עירוי חליפין לשם שטיפת עודפי בילירובין. בתום הפעולה הייתה רמת הבילירובין בדם 8.2% מ"ג והתובע הוחזר לפוטותרפיה סירוגית.

13.    למרות כל האמור לעיל, במכתב השחרור ליילוד מתואר מהלך האשפוז באופן שטחי בלא ציון של אירועים ותופעות בעלי משמעות קלינית ברורה. נרשם כי הייתה עלייה הדרגתית של הבילירובין עד לערך שיא של 17.7% מ"ג כאשר לאמיתו של דבר הייתה רמת שיא כדי 20% מ"ג ואף 21% מ"ג.

14.    למרות הרישום לא הוסבר להורים מה המשמעות של הפגיעה שנגרמה לתובע, וחלף זאת נאמר לאם התובע כי קיומה של צהבת, היא דבר שכיח ומצב החולף בעצמו.

ד. אחריות, הפרה וקשר סיבתי-

15.    התובע יטען כי הנזק שנגרם לתובע יסודו ברשלנות בטיפול הרפואי שניתן לתובע ע"י הנתבעים וזאת כמפורט בחוות דעתו של פרופ' ברנט  וכפי שיפורט להלן.

16.    התובע יטען כי הנזק שנגרם לתובע הינו תוצאה ישירה של מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים אשר טיפלו בו בחוסר מיומנות, תוך התעלמות ממצבו הרפואי.

17.    התובע יטען כי רופאי הנתבעים נהגו בניגוד לכל הסטנדרטים המקובלים ברפואה באשר לטיפול ביילודים נוכח אי נקיטת אמצעים מתאימים בנתונים החריגים שעמדו בפניהם נוכח אי ביצוע בדיקות מתאימות והכרחיות ואי קיום דיון באשר לנתונים שכן היו בפניהם.   התובע יטען כי רופאי הנתבעים היו צריכים להתייחס לנתוני הבילירובין בתשומת לב מירבית ולייחס להן משקל בהתאם ולנקוט כל פעולה דרושה על מנת למנוע כל נזק ו/או פגיעה ליילוד. הנתבעים התעלמו מנתונים קליניים מפורשים כאמור לעיל ולא נקטו בכל פעולה דרושה על מנת למנוע את הנזק שהיה ללא ספק צפוי מראש.

18.    התובע יטען כי טיפולו על ידי רופא מיומן ו/או פוטותרפיה שלא בסירוגין ו/או עירוי דם מוקדם יותר היה מונע את הנזק הקשה ממנו סובל התובע כיום.

19.    התובע יטען כי פרט לעצם לידתו טרם זמנו לא אובחנו אצל התובע, במהלך הריונה של אימו, ובמהלך הלידה, אירועים או תופעות הידועים כגורמי סיכון של שיתוק מוחין.

20.    התובע יטען כי תיאור וציוני האפגר שניתנו לו משקפים יילוד בריא וחיוני בלא עדות לקיומם של גורמי סיכון כלשהם.

21.    התובע יטען כי המחדל הטיפולי הביא לעליית ריכוז רמת הבילירובין בדם והצטברותו ברקמות ולנזק בתאי המוח.

22.    התובע יטען כי אין לו ידיעות מדויקות, על האופן בו ארעו הנזקים, מלבד המסמכים המעטים, וכי הוא אינו יודע ואינו יכול לדעת את הסיבות האמיתיות והמדויקות שגרמו לנזקיו.

משום כך, וגם משום שלנתבעים הייתה שליטה מלאה על כל המכשירים ועל ההחלטות אשר התקבלו בנוגע לטיפולו ומשום שכל האירועים בוצעו בחצריו, באמצעות עובדי בית החולים, בהתאם לנוהלים שהנהיג, ותוך עשיית שימוש במידע שלו, דהיינו בהיות לבית החולים השליטה המלאה על כל האירועים והתנהלות הלידה יש להחיל על הנתבעים בנסיבות המקרה הזה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", ועל הנתבעים חל נטל הראיה ונטל ההוכחה בתביעה זו.

23.    התובע יטען כי אירוע הנזק, מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים מתיישב יותר עם אי שמירה על כללי זהירות רפואיים סבירים ומקובלים וחוסר מיומנות מצד הנתבעים מאשר עם שמירת זהירות כזו, ועל כן על הנתבעים חובת הבאת הראיה והנטל להוכיח כי לא היה במעשיהם ו/או מחדליהם ובלידה כל התרשלות.

24.    התובע יוסיף ויטען כי הרישומים הרפואיים לוקים בחסר, חלקיים ביותר ובלתי מדוייקים, דבר המהווה כשלעצמו רשלנות רפואית. הא הראייה הרישום בו דובר לעיל אודות רעידות בתובע. התובע יטען כי ב ז ד ו ן  ו ב י ו ד ע י ן ,  ה ס ת י ר ו   ה נ ת ב ע י ם  א ת   ה ר י ש ו ם  ה א מ י ת י  ו ה נ כ ו ן  ש ל  ר מ ת  ה ב י ל י ר ו ב י ן.

ובמה דברים אמורים
כאמור בפתיח לכתב תביעה זה, במכתב השחרור שהנפיק בית החולים מתואר מהלך האשפוז באופן שטחי, בלא ציון של אירועים ותופעות בעלי משמעות קלינית ברורה. בייחוד עולות תהיות לנוכח ההסתרה הזדונית של הנתון הכה קריטי אודות רמת הבילירובין. ממכתב השחרור ניתן ללמוד כאילו רמת הבילירובין הגיעה עד כדי 17.7% מ"ג בעוד שלאמיתו של דבר הייתה רמת שיא כדי 20% מ"ג ביום השישי לחיים, ו-21% מ"ג מס' שעות לאחר מכן, ועוד הוסתר כי הצהבת הסתמנה כבר תוך כדי 24 השעות הראשונות לחיי התובע.

25.    התובע יטען כי בהעדר רשומות רפואיות נשללת מבית המשפט ראיה אותנטית בעלת חשיבות רבה ובמצב כזה, מוטל עול ההוכחה על הנתבעים להוכיח את העובדות שיכלו להילמד מתוך הרשומות הרפואיות החסרות. לרבות את דבר הקשר הסיבתי.

26.    התובע יטען כי על ידי אי ניהול רישומים נאותים וע"י העדר רשומות רפואיות נגרמו לתובע נזקים ראייתיים, והדבר יקשה עליו להוכיח את כל פרטי תביעתו ועל הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקים ראיתיים אלה.

27.    התובע יוסיף ויטען כי בהעדר הרישומים והליקויים בהם כאמור לעיל, נגרם לתובע היזק ראייתי וגם בעטיו של נזק זה יש לחייב את הנתבעים.

28.    לחילופין ומבלי לפגוע באמור לעיל, יטען התובע כי העובדות המפורטות לעיל מצביעות על מעשי רשלנות חמורים מצד הנתבעים אשר גרמו לנזק התובע, רשלנות הבאה לידי ביטוי, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים הבאים :

    לא נתנו דעתם לגיל היילוד בעת העלייה בריכוז הבילירובין.
    לא נתנו דעתם לקצב עליית ריכוז הבילירובין אצל התובע
    לא נתנו דעתם לרמת השיא של ריכוז הבילירובין אצל התובע
    לא נתנו דעתם לגיל ההריון בעת הלידה
    לא נתנו דעתם לעובדה הידועה והמקובלת שהתובע שנולד פג חשוף ופגיע לאנצפלופתיה מבילירובין הרבה יותר מאשר יילוד בשל.
    לא נתנו דעתם לעובדה הידועה והמקובלת כי התובע בהיותו פג נוטה יותר להינזק מריכוזי בילירובין נמוכים מאלה הנדרשים כדי לפגוע ביילוד בשל
    לא נתנו דעתם כי צהבת המסתמנת ביום הראשון לחיי יילוד מחייבת התייחסות מיוחדת
    לא נתנו דעתם כי צהבת המסתמנת ביום הראשון לחיי פג מחייבת התיחסות מיוחדת
    לא נתנו דעתם כי הצהבת שנתגלתה אצל התובע מיועדת לכדי החמרה
    ערכו מעקב אחר הצהבת אך פעם אחת ביממה, ולעיתים מטה מכך
    לא ערכו פיקוח הדוק דיו אחר מחלת הצהבת של התובע
    לא ביצעו טיפול יעיל במחלת הצהבת שהתגלתה אצל התובע
    לא נתנו דעתם לכך כי העלייה עד כדי 5% מ"ג ומעלה ברמת הבילירובין מצביעה אף היא על "סיכון גבוה"
    לא נתנו דעתם לקצב עליית בילירובין ומשמעותו אצל פג,
    לא נתנו דעתם למסוכנות נתוני הבילירובין אצל התובע אף ביחס ליילוד בשל שאינו פג
    לא ערכו מעקב קליני ומעבדתי ולא פעלו פעילות טיפולית הולמת לאור רמת הבילירובין
    הנהיגו אף פוטותרפיה לסירוגין, דהיינו הארה בת 6 שעות, לחילופין, עם הפסקה משך 3 שעות.
    לא הנהיגו פוטותרפיה רציפה בתובע בניגוד לפרקטיקה מקובלת לפיה ביילודים בסיכון גבוה דוגמת נפגעי תשניק, חמצת, אלח-דם, ופגים, אף אם הם בריאים, נחוץ להנהיג פוטותרפיה במתכונת רציפה.
    הנהיגו פוטותרפיה לסירוגין גם כאשר היה ניתן להבחין כי זו שלסירוגין אינה מונעת מרמת הבילירובין לעלות
    לא ביצעו עירוי דם כאשר רמת הבילירובין בדם הגיעה ל-20% מ"ג.
    ביצעו עירוי רק כאשר רמת הבילירובין בדם הגיעה כדי 21% מ"ג.
    אפשרו לתובע להיות שרוי עם רמות בילירובין של 20-21% מ"ג לפחות במשך 12 שעות
    הרשו עליית ערכים של בילירובין
    בעיכוב בטיפולם ביילוד, גרמו ל"מפל ריכוזים" הגורם לבילירובין שהצטבר ברקמות שונות של הגוף לפעפע חזרה אל זרם הדם.
    אפשרו לרמת הבילירובין לשוב ולעלות, גם לאחר העירוי.
    המשיכו בהתרשלותם כאמור דלעיל גם בימים שלאחר העירוי.
    לא ערכו בדיקה שיקול ודיון, ולא הגיעו למסקנות לנוכח העובדה כי התובע נזקק להזנה על ידי זונדה, וקשייו בהזנה דרך הפה, כעולה מרישום האחיות.
    התעלמו מקיומן של תנודות קליניות אצל התובע
    התעלמו מהקשר הסיבתי שבין בילירובין לשיתוק מוחין
    התירו פגיעה של שיתוק מוחין
    החזיקו ועשו שימוש במכשירים קלוקלים ולא תואמים סטנדרט טיפולי סביר
    התעלמו מבכיו הקלוש של התובע
    התעלמו מהנתון בדבר מציצה קלושה,
    התעלמו מרעידותיו של התובע
    התעלמו מתנודות באכילתו של התובע
    התעלמו מהופעת עור דמוי שיש אצל התובע
    התעלמו מהקושי בשמירה על חום הגוף אצל התובע.
    לא בדקו מעת לעת את כישורי ו/או אופן ודרך ביצוע עבודות הרופא והצוות הרפואי באמצעות פקוח ובקורות תקופתיות ולחילופין, אם ערכו בדיקות כאלה, התרשלו בעריכתן, ולחילופין באי הסקת המסקנות הראויות מהן.
    לא הזהירו עצמם כי מעשים ו/או מחדלים רשלניים של עובדיהם, כפי שהם מפורטים בכתב תביעה זה, עלולים לקרות ,ולא עמדו על המשמר כדי למנעם.
    התעלמו מהנתונים החריגים הקיימים אצל התובע.
    לא ביצע בדיקות הכרחיות במועד,
    התרשלו בטיפול בתובע ברמה נמוכה מהסטנדרטים המקובלים והמיומנות הדרושה.
    התרשלו בכך שלא הפעילו שיקול דעת מתאים לצורך קבלת החלטה לגבי טיב הטיפול הנכון ולא ניהלו דיון על אופן הטיפול.
    לא שקלו עירוי מוקדם יותר ופוטותרפיה רצופה, אשר היו מונעים את הנזק שהיה צפוי מראש, נזק שאכן נגרם עקב כך.
    לא נקטו באמצעים מתאימים ופעולות נדרשות על מנת למנוע את הנזק הצפוי ליילוד.
    לא פעלו כפי שרופא סביר וזהיר היה נוהג. ולגבי הנתבע מס' 2: כפי שקופה וכו'.
    התרשלו בכך שלא הסיקו את המסקנות הנכונות כפי שכל רופא זהיר וסביר היה מסיק מנתוני התובע ועליית רמת הבילירובין בדם, כמו מצבו הקליני החיצוני של היילוד.
    קיבלו החלטות שגויות ו/או בלתי מוצדקות ו/או משוללות כל בסיס רפואי.
    לא פיקחו כראוי על הרופאים המטפלים
    לא פיקחו כראוי על אופן הטיפול האמור אשר התנהל כאמור בחצריהם
    התרשלו בכך שהעסיקו עובדים בלתי מיומנים ובלתי כשירים.
    התרשלו בכך שלא הנהיגו שיטות עבודה זהירות ובטוחות עם פיקוח נאות ואמצעי זהירות למקרים כגון אלו.
    הנתבעים אחראיים באחריות שילוחית ו/או כמעביד ו/או כבעל שליטה על שיטות העבודה, הידע והנוהלים הנהוגים
    לא בדקו מעת לעת את כישורי ו/או אופן ודרך ביצוע עבודות הרופא והצוות הרפואי באמצעות פקוח ובקורות תקופתיות ולחילופין, אם ערכו בדיקות כאלה, התרשלו בעריכתן, ולחילופין באי הסקת המסקנות הראויות מהן.
    לא הזהירו עצמם כי מעשים ו/או מחדלים רשלניים של עובדיהם, כפי שהם מפורטים בכתב תביעה זה, עלולים לקרות ,ולא עמדו על המשמר כדי למנעם.

29.    התובע יוסיף ויטען כי הנתבעים הפרו כלפיו חובות חקוקות אשר נועדו לטובתו ו/או להגנתו וכי ההפרה גרמה לתובע נזק מסוג הנזקים אליהם התכוונו החיקוקים הנ"ל ולפיכך הם אחראים לפצותם על נזקיהם כמפורט להלן, ובין היתר בשל היפר זכויות חוקתיות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תשנ"ב- 1992.

זאת ועוד: התובע יטען כי חובה היה על הנתבעים לשקול את האופציה של עירוי מוקדם ופוטותרפיה רצופה וליידע את הורי התובע בקיומה של אופציה כאמור וליתן להם את האפשרות להחליט. בכך פעלו הנתבעים ללא הסכמת התובע ו/או הסכמת ההורים לטיפול הרפואי שניתן. אין בכך השגת הסכמה מדעת בנסיבות שהדין רואה בהם "תקיפה" ו/או "פגיעה באוטונומיה" ו/או רשלנות.

העדר הסכמה מדעת מקים גם עילה ברשלנות ועומד בניגוד לקבוע בחוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996 אשר עיגן בהוראותיו את ההלכה לפיה אין ליתן טיפול ללא שניתנה תחילה הסכמת המטופל לטיפול זה קודם לכן.

30.    התביעה תטען כי קיים חסר ו/או פער ו/או מצג שווא בין הרישום הרפואי לבין תיאור האירועים כפי שהתרחשו בפועל וכי הדבר נובע מרשלנות רישומית.

31.    החסר הראייתי ברשומות הרפואיות עלול להקשות את הוכחת התביעה ועל כן יטען התובע כי נגרם להם נזק ראייתי כמשמעותו בדין, ועל כן יש להחיל בנסיבות המקרה את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעדו" ולקבוע שדי ברשלנות הרישומית כדי לחייב הנתבעים באחריות לנזקים. עילה זו של נזק ראייתי כשלעצמה מקנה זכות לפיצויים לשניזוק.

***מומחה רפואי בתחום רפואת ילדים, ד"ר ברנט, כתב חוות דעת רפואית המצביעה על קשר סבתי בין רשלנות הנתבעים לנזקיו ומוגבלויותיו של התובע והיא מצורפת ומסומנת כנספח II. לכתב תביעה זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

ה. הנזק-

32.    כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הנתבעים כאמור לעיל, נגרמו לתובע הפרעות נוירולוגיות אשר הגיעו לשיתוק מוחין המתבטא בהמירפסיס. בבדיקה נוירולוגית נתגלו אצלו:
•    ספסטיות ברגל שמאל
•    ערנות יתר של החזרי הפיקה ואכילס מימין
•    קלונוס מתמשך בקרסול שמאל
•    החזר אכילס ער מימין
•    סימן ע"ש בבינסקי משמאל
•    תגובה פלנטרית פלקסורית משמאל
•    מגבלה הניידות על רקע פגיעה מרכזי
•    שיתוק של צד שמאל של הגוף
•    תפקוד ברמה שכלית נמוכה מהממוצע
•    קושי במיקוד הראייה, בכתיבה ובקצב עבודה

לכתב התביעה מצורפת חוו"ד הרפואית של ד"ר שיינרמן, מומחה לנוירולוגיה ושיקום המהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה ומסומנת כ כנספח III. בחוות דעתו מעריך המומחה את נכותו של התובע כ- 70% לצמיתות לפי סעיף 29 (1)  א' 3 לתקנות הביטוח הלאומי.

33.    ד"ר ארנה כהן, פסיכולוגית חינוכית מומחית שבדקה את התובע, העריכה כי הנ"ל מתפקד ברמה שכלית נמוכה מהממוצע כאשר ההבנה והחשיבה המילולית הינם ברמה ממוצעת, אך קיימים לקויי למידה משמעותיים בתפיסה וזכירה חזותית, ארגון ועיבוד של אינפורמציה חזותית, התארגנות במרחב, קואורדינציה ויזו-מוטורית ומוטוריקה עדינה. עוד אובחן קושי משמעותי במיקוד הראייה שתורם גם הוא לקושי בתחום התפיסתי-ביצועי, וקושי בשימוש חומר שמעתי לטווח ארוך, בשליפה של חומר מילולי, באבחנה בין עיקר לטפל, ובארגון וסיכום חומר ותהליכי בדיקה ובקרה.
לפי ד"ר כהן, כל אלה גורמים לקשיים בלמידה ובכתיבה, בהבעה בכתב ובחשבון. עוד נלמד על ידי ד"ר כהן, כי קצב העבודה של ******** איטי מאוד.
***חוות הדעת ד"ר כהן מצורפת ומסומנת כ כנספח IV.

ובאבחון דיאגנוסטי אחר שנערך לו נתגלה:
•    עיכוב בקריאת מילים קשות
•    קושי בהבנת הניקרא
•    קריאה איטית
•    כתיבה איטית ומסורבלת
•    קושי בתנועות מוטוריות בידיים
•    כתיבה עם אותיות חסרות
•    קושי בקריאת צירופים שאינם כוללים קמץ ופתח
•    שוגה בקריאת אותיות רפות
•    קושי בהעתקת צורות
•    קושי בכתיבה חופשית
•    כתיבה מחוברת ללא הפרדת מילים רצופה בשגיאות פונטיות
•    קושי במבחן מימדים
•    קושי בהערכת כיוונים

***תוצאת האבחון מצורפת ומסומנת כ כנספח V.

34.    עד עתה עבר התובע 2 ניתוחי פזילה ו-3 ניתוחים אורטופדיים לקיצור ו/או הארכה של עצם הרגל, וכן ניתוח להרחבת צינורית השתן. כתוצאה מניתוחים אלו סובל התובע גם מצלקות מכוערות. עקב רשלנות הנתבעים נגרם לתובע נוסף לנזק התפקודי פגם אסתטי חמור של פזילה בגינו סבל התובע בילדותו, ולמצער יסבול ממנו בבגרותו, בעקבות פזילתו.
בניתוח האחרון מיום 8/9/05, אושפז התובע אצל הנתבעת עקב העיוות בכף רגלו השמאלית וקיצור גיד אכילס.
***חומר רפואי חלקי מצורף ומסומן כ כנספח VI.

35.    ד"ר שיינרמן קובע כי התובע אבד לצמיתות את יכולתו לחיים עצמאיים, והנו מעריך את הזדקקותו לעזרת מלווה ו/או מטפל בהיקף של 10 שעות עזרה בפועל. כן קובע ד"ר שיינרמן כי הנו זקוק לעזרת צד ג' להשגחה הדרכה ואימון, הן לשיקום, והן לסיוע בפעולות היום יום. בנוסף קובע ד"ר שיינרמן עזרה ביתית נדרשת במשק הבית, ניקיון, כביסה וכיו"ב. כן ד"ר שיינרמן קובע כי התובע זקוק למסגרת של מועדון – חברתי תעסוקתי בעת שלא נמצא בטיפולים.

36.    ד"ר שיינרמן קובע כי התובע יזדקק למעקב רפואי קבוע: נוירולוגי ושיקומי, לרבות: פיזיותרפיה X 3 פעמים בשבוע: ריפוי בעיסוק X 3 פעמים בשבוע ושחייה לפחות פעמיים בשבוע.

37.    התובע יטען כי אם תטען טענה של קיצור תוחלת חיים של התובע כי אז תקום זכותו לתבוע פיצויים בגין "השנים האבודות" כמשמעות המונח בדין.

38.    התובע ייזדקק להוצאות ניידות מוגברות. בהקשר זה יוזכר כי ועדת עררים לניידות של המוסד לביטוח לאומי הכירה בצורכו זה בשל השיתוק מוחין בו לקה וההמיפרזיס ספסטית משמאל ובעטיים של הניתוחים הקורקטיביים שעבר ברגל שמאל.  הוועדה קבעה כי התובע מוגבל בניידות הזקוק לרכב כאמצעי תנועה.
***העתק החלטת הוועדה + פרוטוקול מצורפת ומסומנת כ כנספח VII.

39.    בשל מחדלי הנתבעים, התובע ומשפחתו עברו לגור בבית פרטי המותאם למצבו. דירתם הקודמת הייתה בקומה שנייה עם מדרגות בלבד וללא מעלית. כעת התובע מתגורר עם הוריו אולם אם יחפוץ לאמץ חיים פרטיים, יצטרך להתאים מגוריו למצבו. עם הזדקנותו והעליה במשקל, יתכן וירותק לכסא גלגלים ולכן על הדירה להיות מותאמת למצבו. כבוד ביהמ"ש יתבקש לפסוק לתובע פיצוי בגין דיור מתאים לו ולנכותו.

40.    כתוצאה מהפגיעה כאמור, נזקק התובע למעקב רפואי קבוע מאז לידתו, בדיקות והתייעצויות רבות עם מומחים רפואיים.  בצוק העיתים לא שמר התובע על כל הקבלות אלא רק על חלקן ובית המשפט יתבקש לפסוק פיצוי, על דרך האומדנא, גם בגין הוצאות שלגביהן לא נשמרו קבלות.
התובע ייזקק גם לעזרים רפואיים ותפקודיים שונים על מנת לסייע לו לנהל אורח חיים תקין ככל האפשר.
נוכח נכותו של התובע סובל התובע מקשיים בביצוע פעולות יומיום שגרתיות כגון אכילה, רחיצה וכד'.  זאת ועוד: נוכח העובדה כי רגל אחת קצרה מרעותה, נזקק וייזקק התובע כשתגדל להתאמה מיוחדת לביגוד אותו ירכוש וייאלץ להעסיק באופן קבוע איש מקצוע לשם כך.

41.    עקב הנזק שנגרם לתובע, ונכותו התפקודית בעקבות רשלנות הנתבעים וכמו כן קצב עבודתו האיטי מאוד (ראה עמ' 2 למטה בחוות הדעת של ד"ר שיינרמן) הוא אף צפוי להתקל בקושי רב במציאת עבודה  רק משום חזותו ומגבלותיו. כך או כך, לחילופין, יטען התובע, כי לא יוכל לעבוד בכל עבודה הכרוכה ביכולת טכנית גבוהה ו/או הדורשת יכולת פיזית ובכל עבודה ייצוגית, או עבודה הדורשת מיקוד וריכוז.

לאור זאת אף צומצמו באופן ממשי אפשרויות הבחירה של התובע לעסוק במקצוע בו היה יכול לבחור אילולא הנכות ממנה הוא סובל כתוצאה מהאירועים נשוא כתב התביעה.

לפיכך התובע זכאי לפיצוי מלא בגין כל הפסדיו מהיום בו הגיע לגיל עבודה ועד לגיל 80 לפחות וכן לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בעתיד, וכן לפיצוי בגין פגיעה בחופש הבחירה והעיסוק.

התובע גם סבל בעקבות שונותו מקשיים חברתיים. הוא נאלץ להתמודד עם נכותו, ומגבלותיו, כל יום ויום. בגינם, לא גויס לצה"ל ובכך נמנעו ממנו ההטבות המתקבלות בגין שירות כאמור, ונפגעה בשל תדמיתו בעיני החברה ובעיני עצמו.

42.    התובע יזקק לסיוע בתחזוקת משק ביתה ולהתאמת הבית והרכב לאור נכותו ויתכן והתובע ייזקק לאביזרים מיוחדים בעתיד עקב נכותו. הוא לא יוכל לנהל את חייו ללא עזרת הזולת והוא יהא תלוי כל חייו בסיעוד אחרים ועזרת הזולת כולל ביצוע עבודות משק הבית, טיפול בילדים, פסיכולוגים וכיוצ"ב.     התובע יטען כי נטל גידולו נפל עד כה על ההורים אולם ברבות השנים לא יוכלו ההורים להמשיך ולכלכל את התובע מה גם שהתובע יבקש בשלב כלשהו לנהל אורח חיים עצמאי, ככל הניתן, משל עצמו.

43.    במשך השנים הורי התובע נדרשו ללוות את התובע לטיפולים רפואיים ולפיזיותרפיה, על חשבון זמנם הפנוי וזמן עבודתם.  ומלבד זאת נאלצו להפסיד ימי עבודה רבים וכן לעמוד בהוצאות נסיעה מרובות בעקבות הצורך בפנייתם להתייעצויות עם מומחים שונים, לבדיקות וטיפולים להם נזקק ונזקק כיום התובע. הורי התובע ממחים את זכותם לפיצויים בגין אלה לתובע.

44.    התובע, נוכח נכותו, ייתקשה בהקמת משפחה וצפוי לו קושי ממשי להינשא.

45.    התובע יטען, שמשום תבונתו ומשום הבנתו את שונותו, נזקיו קשים מנשוא שבעתיים.

46.    יוטעם כי לאור מוגבלותו הפיזית הקשה כאמור, יש להניח למצער, כי מצבו הנפשי של התובע ידרדר ככל שיתבגר ועל כן ייזקק לטיפול פסיכולוגי ואף להיזקק לטיפול פסיכיאטרי בעתיד. התובע שומר לעצמו הזכות להגיש לבית המשפט הנכבד חוות דעת פסיכולוגית/פסיכיאטרית משלימה בעוד מועד, עובר לשמיעת ההוכחות.

47.    ככל שיתיר זאת כב' בית המשפט הנכבד, שומר התובע על זכותו להגיש בשלב מאוחר יותר, בתחום העיניים ו/או בתחום הפסיכיאטריה ו/או בתחום האורטופדיה יחוות דעת רפואיות נוספות, לפי מידת הצורך, לעניין מצבו הרפואי של התובע ובכל תחום שיידרש, ולעניין צרכיו הרפואיים, הסיעודיים והשיקומיים.

48.    התובע זכאי לפיצויים עונשיים משום רשלנותם נשוא כתב התביעה ואם בכך אין די הרי בשל ניסוי כיסוי רשלנותם שהרי בכך כבר יש כוונת זדון.

49.    הנתבעים אחראיים לנזקי התובע, לרבות לשיפוי בגין שירותים שיתנו ההורים, והוצאות שיוציאו, והם חייבים לפצותם כמפורט לעיל ולהלן:

1.        פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני
2.        אבדן סיכוי להינשא
3.        אבדן סיכוי להירפא
4.        פגיעה באוטונומיה
5.        הפסדי השתכרות בעבר
6.         הפסדי השתכרות בעתיד, לפי פי אחת וחצי מהשכר ממוצע במשק, מהגיע לגיל בגרות ועד סוף תוחלת חיים, לרבות אבדן שירותי חייל משוחרר ולרבות הפסדי פנסיה
7.          עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
8.        ניידות והוצאות רכישת מכונית, לתשלום עבור רישוי וביטוח, החזקתה והחלפתה מעת לעת, ולחילופין, הוצאות מוגברות בגין נסיעה במוניות.
9.        פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים, אם יתברר כזה, עבור אבדן הכנסה בשנים האבודות
10.        דיור
11.        תרופות ובעיקר ריטלין, הוצאות להתאמת ביגוד, נעליים מיוחדות 4000 ₪ בשנה לערך, משקפיים, הוצאות לתרופות, אביזרים רפואיים ושיקומיים,  טיפולים אלטרנטיביים, אביזרים מיוחדים, שהייה במלון וכיו"ב,  טיפולים נפשיים, מורים פרטיים, 5 שיעורים בשבוע מגיל 6 ועד סוף התיכון, 120 שקלים לשיעור, החזר עלות שיעורי נהיגה מוגברים שנצרכו, (130 במספ') ועלות מימון בתי ספר מיוחדים כגון "הבית של תמר" בשפיים, 8,400 לשנה X 4 שנים, מי' עד י"ב, עליה חזר, ולרבות הוצאות בגין חוות דעת מומחים רפואיים. הכל לעבר ולעתיד.
12.        הוצאות מלאות לטיפולים רפואיים מכל סוג שהוא בבתי חולים בארץ או בחו"ל, שישולמו ישירות לבתי החולים הנ"ל.     (ישולם ישירות)
13.        כאב וסבל ההורים, אבדן הנאת גידול בן אחר, וכן הפסדי השתכרות ההורים על בסיס המחאת זכות ושיפוי שירותים רפואיים, סיעודיים ושיקומיים ,      שמעניקים ויעניקו עוד ההורים לתובע על בסיס המחאת זכות

14.        פיצויים עונשיים

ו. כללי:

50.    לכבוד בית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה זו לאור מהותה, סכומה והעובדה כי הנתבעת מס' 2 מנהלת קופות במחוז זה.

51.    כל הטענות הנטענות בכתב תביעה זה, נטענות זו בצד זו ו/או לחילופין ו/או כמשלימות זו את זו, הכל כפי שהדבק הדברים מחייב זאת.

52.    אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעים לדין ולחייבם לשלם לתובע פיצויים ושיפוי כאמור בתביעה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.

___________________
אורן בושרי, עו"ד
ב"כ התובע

נערך ונחתם היום, ‏יום ראשון 01 אוקטובר 2006

No votes yet.
Please wait...