תביעה – כריתת רחם

1. תביעה זו עניינה ניתוח מיותר של כריתת רחם ושחלות. בין רופאי הנתבעת לבין התובעת סוכם, כי ראשית תיבדק שאלת הממאירות, ורק אם התשובה תהיה חיובית תבוצע כריתת רחם ושחלות
אלא שרופאי הנתבעת, בניגוד להסכמה שניתנה להם ובניגוד לכל פרקטיקה רפואית מקובלת, ולמען האמת, גם בניגוד להגיון צרוף, אצו לבצע בתובעת ניתוח של כריתת רחם, הס מלומר, כדי להשלים "מכסת כריתות רחם למתמחה",  עוד בטרם הגיעו תשובות הבדיקה ההיסתולוגית לגילוי ממאירות.
הטיפול הלא הכרחי הנ"ל, אם כלל זה ייקרא טיפול, גרם לעקרותה של התובעת ללא צורך, והביא להידרדרות קשה במצבה הרפואי, הן הנפשי, והן הפיזי, הכל כפי שיתואר להלן.
תשובת בית החולים לפרשה, כפי שנתבקשה על ידי נציב קבילות הציבור, לא רק שאינה מגלה חמלה כלפי התובעת, מגלה משטמה גלויה שמקורה בפטרונות, על שום טענת ביה"ח, כי התובעת היא שביקשה את כריתת הרחם על שחלותיו, ללא תנאי מוקדם, חרף המלצות הרופאים שלא לעשות כן – טענה המוכחשת מכל וכל.
ב. זהות הצדדים:
2. התובעת, בת 48, XXXXXX בהכשרתה, גרושה ואם לילדה אחת, הינה אזרחית מדינת ישראל, ובזמנים הרלבנטים לתביעה זו הייתה פציינטית של הנתבעת.
3. הנתבעת, הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעלת ו/או מחזיקת ו/או מפעילת בית החולים XXXX בו ביקרה וטופלה התובעת.  הנתבעת הינה מעבידתה של הרופאים והצוותים הרפואיים אשר טיפלו בתובעת והיו אמונים על בריאותה, שלומה ורווחתה בזמן הרלבנטי.

ג. העובדות:
4. התובעת, סבלה ממיומה ומציסטות בשחלות שנים רבות לפני האירוע הנזיקי שבבסיס תביעה זו, ללא כאבי בטן, דימומים, או הפרעות מחזור, וכל שנדרש היה מעקב US מדי שנה.
5. בחודש אוגוסט 2001 הופנתה התובעת, להתייעצות ובדיקה, אצל XXXXXXXXX, בעקבות ממצא של רחם שרירני, שחלות ציסטיות ו-CA-125. ממצא זה האחרון הוא אנטיגן אשר ריכוזו בדם ברמה שכזו יכול לרמז על ממאירות בנשים עם סרטן השחלות, אבל יכול להיות חיובי גם בנשים שאין להן כלל גידול ממאיר.
6. סוכם בין התובעת לבין רופאיה, כי תילקח דוגמת ריקמה אשר תשלח לבדיקה היסטולוגית ורק במידה ויתגלו ממצאים ממאירים ייכרת הרחם על שחלותיו.
7. אכן, נלקחה דוגמת ריקמה ונשלחה לבדיקה כמוסכם. אולם, בלא להמתין לתוצאות הבדיקה, ובטרם אלה הגיעו, נכרתו הרחם, השחלה הימנית, החצוצרה הימנית וצוואר הרחם.   ***גיליון הניתוח מצורף ומסומן כנספח I. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
8. תשובות הבדיקה ההיסטולוגית הגיעו רק אחרי כריתתו של הרחם, ואז נתגלה שאין ממאירות, אלא קיימת עדות לשרירן עם מוקדי אנדומטריוזיס ותהליך דלקתי בלבד.
9. התובעת תטען כי נתנה הסכמתה מדעת לכריתת רחמה והשחלות על תנאי, רק באם תימצא ממאירות.
10. עוד תטען התובעת כי הפרקטיקה הרפואית הסבירה חייבה כריתה של הציסטה השחלתית בדרך לפרוסקופית והחלטה על המשך הניתוח בהתאם לתוצאות הביופסיה בחתך קפוא.
11. התובעת פנתה לנציב קבילות במשרד הבריאות, והושב לה, על בסיס טענת בית החולים , כי "החולה היא שדרשה כריתת רחם ושחלות למרות המלצת מנהל המחלקה שלא לעשות כן אלא בהתאם לתוצאות הביופסיה בחתך קפוא". התובעת תטען, כי אפילו הייתה מבקשת טיפול רפואי שמנוגד לפרקטיקה הרפואית המקובלת – טענה עובדתית המשוללת כל בסיס ומוכחשת מכל וכל – עדיין אסור היה על הרופא לבצעו.***תשובת נציב קבילות הציבור מצורפת ומסומנת כנספח II. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
12. התובעת אמנם חתמה על טופס הסכמה לניתוח, אולם דווקא שם נכתב כי התובעת קיבלה הסבר מפורט על הצורך! בביצוע ניתוח כריתת רחם (שורה 3), ולא נאמר דבר על כי הניתוח נעשה בניגוד לעצת הרופאים כמשתמע מתשובת נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. ***טופס ההסכמה מצורף ומסומן כנספח III. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.

ד. רשלנות: 1. התובעת תטען כי מתקיימת מצד הנתבעת עוולה של תקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
2. עוד תטען התובעת כי הנתבעת, רופאיה ושלוחיה חסכו ממנה מידע נדרש והכרחי, לפיו, ישנן אלטרנטיבות טובות יותר למצבה, לרבות טיפול הורמונלי, ניתוח להוצאת השרירן בלבד בגישה היסטרוסקופית, וניתוח בגישה לפרוסקופית.
3. לחילופין, כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הנתבעת, הוטעתה התובעת ע"י מצגי השווא שהוצגו לה ע"י הנתבעת ושלוחיה בחוסר תום לב.
4. התובעת תטען כי לא היתה מודעת ו/או לא נתנה הסכמתה מדעת  לביצוע כריתת הרחם כמשמעות המונח בחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996.
5. התובעת תטען כי המצגים שהוצגו בפניה מהווים הטעיה כמשמע המונח בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים). התנהגות הנתבעת כאמור מקנה לתובעת זכות לפיצויים בשל הפרת הסכם על פי הסעדים המוקנים לה בדין.
6. התובעת תטען כי קיים חסר ו/או פער ו/או מצג שווא בין הרישום הרפואי לבין תיאור האירועים כפי שהתרחשו בפועל וכי הדבר נובע מרשלנות רישומית.  רישומי הנתבעת בנוגע למה שהתרחש, לקויים ביותר, וחסרים ועל כן, בין היתר, יש להחיל בנסיבות המקרה את הכלל "הדבר מעיד על עצמו" ועל הנתבעת הראייה שלא הייתה התרשלות.
עוד תטען הנתבעת, כי בהתקיים רישום סותר, על בית המשפט לפרשו לטובתה.
החסר הראייתי ברשומות הרפואיות עלול להקשות את הוכחת התביעה ועל כן תטען התובעת כי נגרם לה נזק ראייתי כמשמעותו בדין, ועל כן יש להחיל בנסיבות המקרה את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעדו" ולקבוע שדי ברשלנות הרישומית כדי לחייב הנתבעת באחריות לנזקיה. עילה זו של נזק ראייתי כשלעצמה מקנה זכות לפיצויים לתובע שניזוק, גם כראש נזק עצמאי.
7. עוד תטען התובעת לחילופין, כי נזקה של התובעת נגרם במהלך הטיפול ו/או הניתוח ו/או תוך כדי ועקב הטיפול ו/או המעשה ו/או המחדל הרפואי שבוצע בה ע"י הנתבעת ו/או מי מטעמה, עליה הייתה להם שליטה, וכי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטו בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהם נקטו בזהירות סבירה בעת הטיפול ו/או הניתוח לפניו או במהלכו, וכן כי על הנתבעת הראיה שלא היה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק בהתרשלות שתחוב בגינה.
8. לחילופין, התובעת תטען בנוסף כי הנתבעת עשתה שימוש ב"דבר מסוכן" כמשמעותו של המנוח בפקודת הנזיקין וכי הנתבעת ושלוחיה היו הבעלים ו/או בעלי השליטה ו/או הממונים על כל מהלך הטיפול המסוכן ועל כן עליהם נטל הראיה כי לא התרשלו.
9. התובעת תטען כי המצג שהוצג בפניה, הן בעל פה והן על ידי התנהגות הנתבעת היה באופן מכוון בלתי נכון בעליל, מסולף ומטעה וכוון לכך שהתובעת תפעל לפיו ומשכך, הוא מהווה מצג שווא רשלני ו/או תרמית במעשה ו/או במחדל ו/או שקר מפגיע כמשמעם בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).
10. התובעת תטען כי המצגים שהוצגו בפניה על כריתת רחם רק בהתקיים תנאי מסוים, ביודעין ו/או תוך עצימת עיניים, מהווים הסתרה מכוונת של האמת ומקנים לה עילת תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין ו/או דיני החוזים ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או כל דין אחר כאשר עקב היותה שרויה במצוקה בחסר ידע עצמי ובמצב של לחץ נפשי ולאחר שלא נתנו בידיה להבין כי קיימים אופציות אחרות לטיפול בה.
11. לחילופין, תטען התובעת, כי על הנתבעת לפצותה בגין עילת תביעה עצמאית ונפרדת, על כך שמנעו ממנה מידע אשר היה מסייע לה לקבל החלטה תוך הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, ובכך שללו את זכות התובעת לאוטונומיה על גופה כמו גם לקבל החלטה מדעת בהתאם לרצונה וטובתה.
12. התובעת תטען כי לא הסכימה לכריתת הרחם, אלא לנטילת דגימת היסטולוגית בלבד.
13. התובעת תטען עוד כי לאור תקיפתה של התובעת ו/או ההתנהגות הרשלנית ו/או ההתרשלות ו/או חוסר המיומנות של הנתבעת ו/ או מי מטעמה נגרם לה נזק חמור ובלתי הפיך.
14. בנוסף ולחילופין הפרו הנתבעת ו/או מי מטעמם חובות חקוקות הקבועות בין היתר בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ו/או את הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 ו/או פעלו בניגוד להוראות והנחיות משרד הבריאות ו/או פקודת בריאות העם על חקיקת המשנה שהותקנה על פיו, ו/או בחוק החוזים, התשל"ג – 1977, תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), התשמ"ד – 1984 ובכך הפרו חובות חקוקות כמשמעות המונח בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
15. לחילופי חילופין, ומבלי להודות כי חובת הראיה עליה, תטען התובעת כי הנזק אירע בשל התרשלותם ו/או רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפרת הוראות שבחוק מצידם של הנתבעת ו/או מי מטעמה וכולם אחראים באחריות ישירה ו/או באחריות שלוחית ואשר מתבטאים בין היתר במעשים ו/או במחדלים הבאים:
א. תקפו את הנתבעת וביצעו בה טיפול בניגוד ברור לרצונהב. לא העבירו לה את מלא האינפורמציה טרם ניתוחג. פעלו שלא לפי פרקטיקה רפואית סבירהד. לא דאגו להתעדכן בספרות מקצועית ו/אוה. ניהלו ניתוח בדוחק זמן ו/אוו. הנהיגו שיטת טיפול לא מתאימה ו/או לא נהוגה ו/או ז. לא דאגו להעסיק רופאים מיומנים ו/אוח. לא עשו כל שביכולתם למנוע את הנזקים ו/אוט. לא העמידו את התובעת על מלא האינפורמציה בטרם טיפול ו/אוי. הגישו טיפול רפואי ו/או תכננו ו/או ביצעו את הטיפול ברשלנות ו/או בחוסר בקיאות בנסיבות העניין ו/או באופן שבו בחרו בכריתת הרחם בחוסר מיומנות יא. שקלו שיקולים זרים ובין היתר כלכליים בביצוע הניתוח ו/או פעלו בניגוד לעקרון טובת המטופל ו/או יב. לא השתמשו בידע הרפואי הסביר המקובל ו/או פרקטיקה רפואית מקובלת וסבירה ו/או לא נהגו כפי שרופא ו/או צוות רפואי סביר נבון ומיומן היה צריך לנהוג בנסיבות העניין ו/אויג. הפרו את חובות הזהירות כלפי התובעת ו/או יד. לא דאגו להתייעץ עם רופאים בכירים ו/או מומחים אחרים
16. לחילופי חילופין, התובעת תטען כי בנסיבות העניין היא אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזקיה התוצאתיים, ומסכת האירועים המתוארת לעיל מתיישבת עם ההנחה שההגנה לא שמרה על מידת הזהירות הסבירה והראויה בעת טיפול בה, מאשר עם ההנחה שהנתבעת ושלוחיה נקטו במידת הזהירות הראויה והסבירה, ולכן יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעת, כי לא היה במעשיהם ו/או במחדליהם משום רשלנות שתחויב בגינה, וזאת בין היתר בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
ה. חוות דעת מומחה:
17. פרופ' ד. איילון, מומחה בגניקולוגיה חיווה דעתו, בשאלת הנזק שנותר אצל התובעת ואימץ העובדות הנטענות בגוף כתב תביעה זה ובשאלת הרשלנות, לרבות הסיבתיות, וקבע את נכותה של התובעת בגובה  %50  לפי תקנה 25 (3) א' של תקנות המל"ל, בגין כריתת הרחם המיומתית על שחלותיו ועוד סך של 30% בגין צניחת נרתיק לפי סעיף 25 5 לתקנות המל"ל. בחוות דעתו, כותב המומחה כי ניתן היה לבצע בירור בקלות על-ידי החדרה לפרסקופית באזור השחלה הימנית הציסטית תוך הסתכלות ישירה באזור החשוד וכי בחירת רופאי הנתבעת בטיפול הכירורגי הייתה שגויה ורשלנית ומנעה כל סיכוי אפשרי להרות אי פעם. בנוסף רשלנות הרופאים דלעיל, גרמה להתפתחות צניחת הנרתיק ושלפוחית השתן תוך הפרעה בהטלת השתן.***מצ"ב חוות דעת דניאל איילון מסומנת כנספח IV. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.  18. ד"ר הרמן פרקש, בתחום הפסיכיאטריה, חיווה דעתו בשאלת הנכות הפסיכיאטרית של התובעת, וקבע, כי דרגת נכותה בגין האירוע נשוא כתב תביעה זה, מגיעה עד כדי 30%, לצמיתות, מותאם לפי סעיף 34ד' לתקנות המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה – בגין הפרעות פסיכונוירוטיות.***העתק חוו"ד מצורף ומסומן כנספח V. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
19. התובעת תטען בנוסף לנכות פלסטית בגין צלקותיה בבטן, להפרעות בתפקוד המיני ולהפרעות במתן שתן. ככל שיתיר זאת כב' בית המשפט הנכבד, שומרת לעצמה התובעת להגיש בשלב מאוחר יותר, חוות דעת רפואיות נוספות, לפי מידת הצורך, לעניין מצבה הרפואי של התובעת בכל תחום שיידרש, ולעניין צרכיה הרפואיים, הסיעודיים והשיקומיים.ו. הנזק:
13. התובעת סובלת ולמצער עוד עתידה לסבול מסבל  וכאב חמורים ואובדן מלא של הנאות החיים. נגזר עליה, לחיות חיי אומללות, להפסיד מהנאות החיים, ולא להוליד ילדים יותר. נכונים לה חיים של מצוקה גופנית, נפשית וכלכלית.
14. לנוכח מצבה הפיזי והנפשי בעיקר, תישלל ממנה היכולת להשתכר בעבודה כל שהיא וממילא לא תוכל להשתכר למחייתה כל ימיה. נשללה מהתובעת גם החדווה שבחיי יצירה ועבודה.
15. כן הוגברו אצל התובעת הצורך בהוצאות לרכישת תרופות וטיפול הורמונלי כמו ציוד רפואי, הוצאות בעבר, הוצאות מתמשכות והוצאות לטיפולים רפואיים סיעודיים ושיקומיים, הוצאות נסיעה לטיפולים אלה והוצאות אחרות כמפורט לעיל ולהלן.
16. להלן פירוט הנזקים אשר נגרמו וייגרמו לתובעת בעקבות האירוע הנ"ל וכתוצאה ממנה:
א. נזק מיוחד: 1. הוצאות רפואיות, נסיעה ונלוות לעבר 300,000 ₪  2. עזרת צד ג' וסיוע מן הזולת: 200,000 ₪  3. הפסדי השתכרות בעבר 400,000 ₪   ב. נזק כללי:  1. פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני2. הפסדי השתכרות בעתיד3.   עזרת צד ג' לעתיד 4. פגיעה באוטונומיה5. פיצויים עונשיים6. הוצאות רפואיות לרבות פונדקאות ו/או אימוץ ולרבות חוו"ד מומחים
ז. כללי:   20. לאור כל האמור לעיל חייבת הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ושיפוי כאמור בתביעה.
21. לכבוד בית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה זו לאור מהותה, סכומה והעובדה כי הנתבעת מנהלת קופות במחוז זה.
22. כל הטענות הנטענות בכתב תביעה זה, נטענות זו בצד זו ו/או לחילופין ו/או כמשלימות זו את זו, הכל כפי שהדבק הדברים מחייב זאת.
23. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעת לדין ולחייבה לשלם לתובעת פיצויים ושיפוי כאמור בתביעה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.                       _________________אורן בושרי, עו"דמ.ר. 29404ב"כ התובעת

Rating: 5.0/5. From 1 vote.
Please wait...