רשלנות רפואית בלידה עלולה להסב נזק בלתי הפיך ליילוד, לאם, ובפן הרגשי, גם לאב. כיצד עורכי דין קושרים בין הנזק למעשי או מחדלי הצוות המיילד, ואילו טענות הגנה יעלה בית החולים?
כיצד מוכיחים קשר בין רשלנות בלידה לבין הנזק?
כדי להוכיח קשר בין רשלנות רפואית בלידה לבין הנזק, עורכי דין עובדים ב-3 שלבים:
עורכי הדין פועלים לקבלת מלוא התיעוד הרפואי. בין היתר דו"חות לידה, סיכומי אשפוז, בדיקות טרום־לידתיות, תוצאות הדמיה, ניטור עוברי, ותיעוד מיילדותי ופנימי של הצוות הרפואי.
עורך הדין פונה למומחים רפואיים מהתחומים הרלוונטיים: גניקולוג, ניאונטולוג (מומחה לרפואת פגים), גנטיקאי, או נוירולוג ילדים – לפי נסיבות המקרה.
המומחה מקבל את התיק, מנתח את המסמכים, ומספק לעורך הדין הסבר רפואי מעמיק – מה התרחש בזמן אמת, אילו סטיות מהנורמה הרפואית היו לדעתו, מה ניתן היה למנוע, ומהו הקשר בין ההתנהלות הרפואית לבין הנזק שנגרם ליילוד או ליולדת. זוהי תשתית חיונית לגיבוש עמדת פתיחה.
הקשר עם המומחה אינו חד־צדדי: עורך הדין מזין את המומחה הרפואי בכלים משפטיים שעשויים להיות מכריעים להכרעה. למשל, כיצד יש לגשר על רשומה רפואית חסרה, כמו מוניטור לידה שאינו מופיע בתיק, או תיעוד חלקי של מהלך הלידה.
שיתוף הפעולה מאפשר למומחה להבין את ההשלכות המשפטיות של כל ממצא רפואי, ולהכין חוות דעת שתחזיק בבית המשפט – לא רק מהבחינה המדעית, אלא גם ברמת ההוכחה הנדרשת על פי דין.
נזק מוחי בעקבות רשלנות רפואית בלידה
במקרים של נזק מוחי, צריך להראות שהייתה רשלנות – ושהנזק נגרם בגללה:
היולדת תטען שהנזק אופייני למצוקה עוברית שלא אובחנה. למשל, עקב היפרדות שליה או חבל טבור כרוך סביב הצוואר. דופק מעל 160? חובה לעבור לניטור רציף ולבדוק מצוקה עוברית.
מנגד, בית החולים יטען כי לא אירע איחור בביצוע הניתוח הקיסרי, וכי הנזק המוחי כלל אינו תוצאה של רשלנות, אלא נובע מגורמים מולדים – כמו פגות או מום גנטי – שאינם בשליטתו ואחריותו.
במילים אחרות, גם אם היה מבוצע ניתוח קיסרי דחוף לחילוץ העובר, הנזק לא היה נמנע.
אם פסק הדין יקבע בסוף שהיילוד סובל מפגם מבני במוח ולא מנזק שאופייני למצוקה עוברית, התביעה תידחה. ביהמ״ש יתעניין מה הספרות הרפואית קובעת. ד״ר וולפה הוא מומחה עולמי בתחום שכתב את המאמר הכי מצוטט בנושא ובו התייחס לפרמטרים בלידה מהם ניתן להסיק מה התשובה: לציון האפגר, לסוג הנזק באמ אר איי ול-PH7. המומחים מצטטים את וולפה ובימ״ש מצטט את המומחים:
PH נמוך
PH נמוך, כלומר חומציות חשובה בעיני רופאים אבל ביהמ״ש קבע שהנתון מעיד על המצב במועד הבדיקה, אבל לא קודם לכן.
האם התינוק נזקק להנשמה?
כדי להוכיח פגיעה צריך להראות שהיילוד נזקק להנשמה מלאכותית ולא סתם במנשם יד (אמבו).
האם צריך להוכיח פגיעה מיידית?
פגיעה מוחית בלידה בדקות הראשונות ״עדיפה״. אבל מספיק להוכיח שהייתה כזו בימים הראשונים.
פגיעה רב מערכתית בכליות, בלב ובהמטולוגיה מעלה סבירות אבל היא אינה הכרח. גם לא פיגור בגדילה או זיהום.
איזה נזק ״מסגיר״ רשלנות בלידה מעצם טבעו ואיזו?
לאחר הלידה, הצוות הרפואי לרוב לא ייזום הסבר למקור הנזק. בוודאי לא כשמדובר ברשלנות. עורך דין מנוסה מזהה סוגי נזק שמצביעים על רשלנות.
״ליילוד״
לא הבחינו במצוקה במוניטור ולא הכניסו את היולדת בדחיפות לניתוח קיסרי כדי לחלץ באופן מיידי את העובר. קרא עוד.
מקרה של תינוק שנדבק בלידה בנגיף (וירוס) או חיידק, יכול להעיד גם הוא על מחדל בלידה העולה לכדי רשלנות רפואית. הפתרון של הצוות הרפואי היה צריך להיות הפנייה לקיסרי. למשל, בזיהום מי שפיר שלא טופל באנטיביוטיקה. גם תינוק שנדבק בGBS או תינוק שנדבק בהרפס בגלל חיכוך ברקמות הנגועות אצל האם.
תינוקות שנולדו לאמהות סוכרתיות עלולים לסבול מהיפוגליקמיה. התינוק רגיל לקבל סוכר גבוה בבטן ופתאום אחרי שנולד הוא מוצא עצמו במצב שבו האמא מפסיקה להזין אותו ברמות הסוכר להן התרגל. המעבר עבורו חד, טראומטי, ובאיבחה אחת היילוד מגיע למצב של היפוגליקמיה (סוכר נמוך) עם השלכות חמורות.
בלידה מוקדמת עשוי תהליך הגדילה של כלי הדם ברשתית להיפגע, מה שמוכר כמחלת רשתית העין. לכן, בלידה לפני שבוע 30-32, ובמשקל של 1500 גרם או פחות, צורבים בלייזר את כלי הדם או נותנים אווסטין. היעדר טיפול והרשתית תתנתק והתינוק ילקה בעיוורון.
דיסטוציה של לידה היא מצב בו העובר לא צולח את תעלת הלידה. זהו מצב בו הכתף תקועה יותר מ־60 שניות אחר יציאת הראש. אם הכתף נתקעת היא עלולה להישבר, היילוד עלול לפרוק את הכתף, ובמקרים חמורים עלול להיגרם שיתוק ע״ש ארב.
אם הצוות צריך היה לצפות את הסיכון לדיסטוציה בשל גורמי סיכון מתריעים (משקל, סכרת, השמנת יתר והיסטוריה משפחתית) מדובר ברשלנות רפואית בלידה.
״לאם״
העריכו את משקל התינוק בצורה שגויה ולא הפנו את היולדת ללידת קיסרית מבעוד מועד. או לא הציבו מומחה מתאים לתפור את הקרע ברחם. קרא עוד.
לא דאגו להוציא את השליה במלואה, מה שגרם להידבקויות תוך רחמיות.
תסחיף מי שפיר יכול לגרום לדום לב. וכן:
קרדיומיופטיה: מחלת לב שעלולה לסכן את חיי האם בשלבי הלידה הסופיים, שבהם הלב נתון לעומס פתאומי. נשים בסיכון צריכות לעבור צילום חזה, בדיקות מעבדה ואקו לב. אם הצוות הרפואי לא זיהה את הסיכון לקרדיומיופתיה – בלידה הבאה עלולה להתרחש קטסטרופה. לכן, יש להימנע מהריון נוסף ללא מעקב קרדיולוגי הדוק.
רעלת הריון עלולה לגרום לשבץ מוחי ואי ספיקת איברים.
לא הביאו לסיום מיידי של הלידה בעת רעלת הריון. או לא אבחנו בזמן תסחיף מי שפיר.
רשלנות רפואית בלידה טבעית
גם בלידה טבעית עלולה להתרחש רשלנות רפואית. בעקבות מקרה של חבל טבור כרוך בצוואר, משרד הבריאות שקל לחייב מוניטור עם רישום רציף גם בלידות בית. מכל מקום, גם בנטילת סיכון, אולי קיימת עילה לתביעה.
התיישנות
ההתיישנות חלה 7 שנים מיום הגיע התינוק לגיל 18. כלומר לכאורה התינוק יכול לתבוע עד גיל 25. אך אם הרשלנות קדמה ללידה – ההתיישנות קצרה יותר: 7 שנים מהלידה.
משימת התביעה היא כפולה. גם להוכיח שהצוות הרפואי נהג לא כשורה, וגם להוכיח שהנזק קשור לזה.
עו״ד אורן בושרי
שכר טרחה בתיקי רשלנות רפואית בלידה
עורכי דין גובים שכר טרחה בתיקי רשלנות רפואית בלידה באחוזים. ככל שמתקבל פיצוי בתביעה (בפסק דין או בפשרה).
עורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית גובים בד״כ בצפון 20% ובת״א משרדים גובים גם 30% מהפיצוי (בתוספת מע”מ).
למעשה עורכי דין פונים לבית החולים ומבקשים את המסמכים בעצמם כך שלא נחוצים מסמכים כלשהם בעת הפגישה הראשונה.
פגישת הייעוץ הראשונית אינה כרוכה בתשלום. הגשת תביעה תחייב בתשלום אגרה לביהמ״ש ותשלום עבור חוות דעת רפואיות.
