סיכויי תביעה לפיצויים בגין נזקי טביעה תלויים בהפרת האמצעים מצד הרשות המקומית לשמירת הבטיחות במקום הרחצה. הרשות אף תחויב אם לא דאגה לאכיפה של סדרי בטיחות מצד פרט.

טביעה בים – בחוף רחצה מוכרז

על פי החוק, במקום רחצה מוכרז, חייבת להיות תהיה תחנת הצלה אחת (סוכת מצילים שמידותיה, צורתה ואופן הצבתה מוגדרים) לכל 150 מטר חוף רחצה שיופעלו בעונת הרחצה, בשעות הרחצה. כל מציל חייב לעבור השתלמות בעזרה ראשונה על כך אישור תקף למשך שנתיים.

 פיצויים בגין נזקי טביעה בים או בבריכה – תביעות שהתקבלו
 הסיטואציה  מנימוקי פסק הדין

נערים שנקלעו לסחף הזעיקו את המציל כדי שיאתר את חברם, אך הוא פקפק בדברם

התרשלות בבחירת מצילים לא מקצועיים ובתפעול החוף. 

טביעה בחוף מוכרז כשהמצילים בשביתה  

עונת הרחצה היתה בעיצומה, ולא הודע דבר השביתה ע"י העירייה

טביעה נער בחוף סידני עלי בחוף לא מוכרז

החוף הוא אשליה של חוף מוכרז אך אינו מציע שירותי הצלה 

פגיעת בעת גלישה במגלשה בפארק מים

לא היתה דאגה  לוויסות תקין של הגולשים במגלשות ולפינוי מהיר מהבריכה 

טביעה בכינרת

מדרון נסתר עמוק ותופעת מדרגה שלא הובאו לידיעת ציבור המתרחצים

הגבלה ספציפית קיימת ביחס לשילוט גבולות מקום רחצה מוכרז. גודלו צ"ל של 80 X 120 ס"מ, מחומר בלתי-מתבלה ומוצב בגובה של שני מטרים לפחות מעל לפני הקרקע, בצורה שתבטיח עמידה נגד תלאות מזג האויר ועליו כתוב בצבע אדום על רקע לבן "גבול מקום-רחצה מוכרז".

אם נמצא במקום-רחצה מוכרז קטע אשר הרחצה בו מסוכנת באופן קבוע, יסומן אותו קטע על-ידי שלט בצבע שחור על רקע לבן "בקטע זה הרחצה אסורה".

אם הונף דגל שחור, חייב המציל גם להורות על יציאה ממים. הנחיות קיימות גם למידות סוכת המצילים כך שתהיה פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה וגם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף.

טביעה בים – בחוף בלתי מוכרז

חוק הסדרת מקומות-רחצה מסמיך את הרשויות המקומיות לאסור בצו את הרחצה בחלק של חוף ים אם הרחצה באותו חלק עלולה לסכן חייהם של בני-אדם, או לפגוע בבריאותם. במקום שהרחצה נאסרה בו חייבת הרשות המקומית לציין את דבר האיסור בצורה מסוימת, ובמקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, המדינה חייבת לעשות כן.

טביעה בחוף בלתי מוכרז ובשעות הערב, אינה סיבה לוותר על תביעת נזיקין כנגד הרשויות. בית המשפט כבר דחה דבריה  של עדת ראייה לפיה  התאונה התרחשה לאחר השעה 19:00, דהיינו לאחר השעות המוכרזות וקבע כי התאונה התרחשה בזמן הדמדומים וכשעדיין היה אור.

גם טביעה בחוף שאינו מוכרז אינה מסירה אחריות מהרשות המקומית. כך, שלט אשר התריע היכן נגמר החוף המוכרז שלאור מיקומו קשה היה להבחין בו אין בו די. כמו כן, אם בחוף הבלתי מוכרז היו מתקנים המעידים כי התובע מצוי בחוף מוכרז כדוגמת מבני השירותים והעזרה הראשונה, אזי מדובר בראיות מסייעות להוכחת רשלנות שכן החוף נחזה לחוף מוסדר והוא יוצר מצג כאילו הינו מוסדר. בית המשפט העליון אישר פסיקה כזו ביחס לחוף סידני עלי בהרצליה בינואר 2009. נקבע כי קיימת חובה לסמן בבירור ולהציב שלטים ברורים וגדולים הנראים מכל נקודה ונקודה בחוף, התוחמים את השטח המוכרז ואוסרים על רחיצה בשאר המקומות אם הרשות המקומית מודעת לסיכון ספציפי ונמנעת מלהסיר את הסיכון, גם הדבר יעמוד כנגדה.

גם המדינה אינה חפה מאחריות.  אם בידיעתה מחדלים שנמנעה מלהסירם, או שהיא התרשלה בכך שלא הכריזה על חוף כחוף מסוכן היא לא עומדת ברף הפיקוח המוטל עליה בחוק.

תאונת דרכים בחוף הים

חל איסור נהיגה ברכב במקום רחצה מוכרז. על הרשות המקומית להציב שלטים במקומות הנראים לעין שכתוב בהם "הנהיגה ברכב אסורה". אבל גם אם הרשות מתרשלת ואינה עושה זאת, ונקרית תאונת דרכים בחוף, עדיין, היא לא תוכל להיתבע בשל כך. בשל שיטת הפיצוי הנוהגת בישראל, גם בתאונת דרכים בחוף, ישנה חובה לתבוע את חברת הביטוח של הרכב, היא ואין בלתה, כל עוד אכן יש תעודת ביטוח בתוקף.

בעבר, נתקבלה תביעה כנגד רשות מקומית לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לאשה שנפגעה מחבטה עזה בראשה מבעיטה או דריכה של סוס שחלף במקום עם רוכבו. הרוכב נמלט ונקבע כי העירייה אחראית לסידורי בטיחות בחוף הרחצה ומתקניו ולדרך התנהלותו כמחזיק המקרקעין, לא כל שכן כמי שמזמין את אזרחי העיר לבוא לרחצה בחוף מוסדר. גם בצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה) תשכ"ו-1965, קיימת חובה לקיים פיקוח בחוף כאמור, בין היתר בכל ימות השבוע, ע"י סדרן או מפקח. הוכח בעדויות כי בכניסה לחוף צריך להיות שילוט האוסר כניסת בעלי חיים, אלא שלא הוכח קיומו של שילוט כזה בזמן הרלבנטי. עוד התברר שהיו בתקופה הנדונה אירועים רבים של פריצת בעלי חיים לאזור החוף שבו מתרחצים וכי התופעה של סוס הדוהר בחוף בין מתרחצים, לא הייתה תופעה חריגה בשעתו ונקבע שהעירייה לא עשתה את המינימום הנדרש כדי למנוע כניסתם של סוסים ורוכבים.

טביעה בבריכה

בבריכות שחייה: בכל בריכת-שחיה חייבת להיות נקודת-הצלה שתכלול סוכת-מצילים המותקנת בצורה המאפשרת גישה מיידית למים ותצפית נוחה על כל שטח הבריכה.  עליה להיות מצוידת בסוכך, בוילון או באבזרים אחרים שיאפשרו ראיה טובה  גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול נקודת ההצלה.

ציוד הצלה: על ציוד הצלה לכלול שני גלגלי-הצלה עשויים משעם, מוט קל שארכו חמישה מטרים לפחות עם לולאה בקצהו, ורמקול. על התחנה להיות מסומנת בשלט בצבע לבן שעליו מגן דוד אדום והמלים "תחנת עזרה  ראשונה". מידותיה יהיו קטנות מתחנת הצלה שבחוף מוכרז.

גידור : חלקה של בריכת-שחיה המשמש לשחיה, למעט בריכה המיועדת לפעוטות, חייב להיות מגודר בגדר בלתי-מתבלה שגבהו שני מטרים לפחות.

סימון עומק המים בבריכה: הפרש של כל 20 ס"מ בעומק המים יסומן על דפנות הבריכה ועל שפותיה באופן בולט ואילו המעבר למים שבעומק של 120 ס"מ יסומן על-ידי פס בצבע אדום על קרקעית הבריכה לכל רחבה ועל דפנותיה, וכן על-ידי שלטי-אזהרה התלויים על חבל מעל למים ועליהם כתוב בעברית ובלועזית "סכנה – מים עמוקים".

מקפצות ומכשירי ספורט :
ליד כל מקפצה יש להתקין שלט אזהרה שעליו כתוב בעברית ובלועזית "זהירות –  מקפצה" ובשני צדדיו של קרש המקפצה חייב להיות  מעקה.

צבע הקרקעית: חלה הגבלה על צבע הקרקעית. הקרקעית חייבת להיות צבועה בלבן או בתכלת.

קיימת הוראה מיוחדת ביחס לתקן מצילים: צ"ל מציל אחראי לבריכה או מציל שקיבל אישור מיוחד ממפקח רחצה, ובבריכה גדולה לפחות שני מצילים שלפחות אחד מהם הוא מציל אחראי לבריכה. עליו לענוד תג מיוחד ולמנוע מתרחצים שאינם יודעים לשחות מלהיכנס למים עמוקים, להגיש עזרה במים, ולהגיש עזרה ראשונה לנזקקים. אסור לו לעסוק בכל עיסוק או ענין אחראו לעזוב את נקודת ההצלה.  לצד המציל, חייב להימצא בשעות הרחצה סדרן, שיקרא לסדר כל מי שאינו שומר על הסדר והנקיון בבריכת השחיה או שמפריע למתרחצים.

פסקי דין – ילד שטבע

בת.א 7045/02 זוזוט שרה נ' מלון המלך שאול, כלל חברה לביטוח בע"מ דן  בית משפט השלום פתח-תקוה (כב' השופט נחום שטרנליכט) בטביעה בבריכה. הורים לילד בן 7 הגישו תביעתם כנגד בית המלון בו שהו לאחר שבנם רחץ בבריכה של המלון וטבע.  ההורים טענו כי בזמן הטביעה היתה בריכת הפעוטות סגורה והמציל  שהחל לעבוד במלון רק מן קצר לפני כן היה המציל היחיד בבריכה כאשר הבריכה היתה באותה עת מלאת מתרחצים.

ההורים טענו כי המלון התרשל כלפי בנם, בכך שקו ההפרדה, האמור לסמן את המעבר מהמים הרדודים למים העמוקים, היה בעומק של 150 ס"מ, בעוד שהיה אמור להיות בעומק של 120 ס"מ. טענתם העיקרית הייתה כיהמציל לא מנע את מעבר המנוח וכניסתו למים העמוקים.

עוד טענו כי המלון התרשל בכך שלא דאג להפעלתה של בריכת הפעוטות, בכך שהתיר כניסה של מתרחצים רבים מדי לבריכת השחיה, בכך שהמלון העסיק בבריכה מציל אחד בלבד, שהיה עובד חדש, בכך שאיפשרו למנוח להיכנס למים העמוקים, בכך שלא דאגו לקיומו של ציוד החיאה תקין ועוד.

נקבע כי לא מולאה הדרישה שבסעיף 5(א) לצו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), תש"ל-1970 לפיה "בכל בריכת-שחיה תהיה תחנת עזרה ראשונה ובה ציוד עזרה ראשונה כמפורט בתוספת השניה". בתוספת השניה לצו נקבע, כי בתחנת העזרה הראשונה שבבריכה צריכה להיות משאבת מציצה. בבריכה בה טבע המנוח לא היתה משאבת מציצה. בסעיף 10(ב) ישנה דרישה לפיה "המעבר למים שבעומק של 120 ס"מ יסומן על-ידי פס בצבע אדום על קרקעית הבריכה לכל רחבה ועל דפנותיה, וכן על-ידי שלטי-אזהרה התלויים על חבל מעל למים ועליהם כתוב בעברית ובלועזית "סכנה – מים עמוקים'".

התקבלה הטענה  כי בריכת הפעוטות היתה סגורה, דבר שהביא לעומס גדול יותר של מתרחצים בבריכה הגדולה וכי מידת הסבירות חייבה הפעלת שיקול דעת וצירופו של מציל נוסף וכי בבריכה לא הוצב שלט, האוסר באופן חד משמעי רחצת ילדים ללא הוריהם. נקבע כי המציל ישב על כסא נמוך ולא בסוכת מציל מוגבהת, שהיתה מאפשרת לו שדה ראיה רחב יותר. ועוד: סימון ההפרדה בין המים הרדודים ובין המים העמוקים לא היה בעומק 120 ס"מ כנדרש, אלא בעומק של כ-150 ס"מ.
יחד עם זאת מצא בית המשפט לנכון לקזז מסכום הפיצוי סך של 15% בגין "אשם תורם" של ההורים שכן "השארתו של ילד צעיר, שאינו יודע לשחות, ללא השגחה בתוך בריכת שחיה יש בה משום רשלנות, והיה בה כדי לתרום לאסון שארע בטביעתו של המנוח".
הנזק שנפסק, בסופו של יום, כ-3,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות, בגין קיצור תוחלת חיים, סך של  933,739 — ובגין הפסד ההכנסה העתידי בשנים האבודות סך של 500,000 ש"ח. מסכומים אלה מנוכה 15% בשל האשם התורם.

טביעה בחוף הים – ג'מיל עבדאללה אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט (מחוזי, ת"א, ת.א. 3096/99)

ג' אינו יודע לשחות. הוא נכנס, למרות זאת, למים הרדודים בכינרת כשברכיו מעל פני המים. לפתע פתאום הוא מועד ונופל בשל מדרון נסתר עמוק. האם יכול הוא להגיש תביעה לפיצויי נזיקין

ביהמ"ש המחוזי בת"א ענה על שאלה זו  בחיוב ובתוך כך חייב את עיריית טבריה (15%), מדינת ישראל (30%) ואת החברה לתפעול החוף השקט (55%) לשלם 4,030,717 ש"ח, לג'מאל עבדאללה אטריק שהפך ל"צמח", כאשר כמעט טבע בחוף הכנרת, בעת בילוי ירח הדבש שלו.

ג'מאל כניראה לא הכיר את סכנת "תופעת המדרגה" בכנרת ואת המבנה הטופוגרפי של קרקעית הכנרת באזורי החוף.

מאידך, החברה מפעילת החוף הייתה מודעת למצב המסוכן והיה עליה לצפות את התוצאות של מתן רשות לאורחי המלון לבלות בחוף הזה, שכן לה חובה מושגית כלפי אורחיה. במקום זאת היא היא העדיפה לשנות את קו החוף שליד המלון והשינויים הללו השפיעו על חומרת תופעת המדרגה.

לא זו אך זו, נקבע: בשירותי ההצלה שסיפקה החברה לא היה כדי למנוע את הסכנה הטמונה במדרגה (שלטים מתריעים, או ציוד צלילה הולם וזמין למשל כמתחייב מסעיף 11 (א) לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים למקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה 1965) ומה גם שהיו מספר אסונות טביעה באזור.

התברר כי החברה החמירה את הליקוי המסוכן במבנה "החוף השקט" והתעלמה ממנו בהעדיפה לקדם אינטרסים כלכליים של הגדלת שטח החוף בשליטתה. לצידה של חבותה של החברה, חבותה של המדינה, נקבע, בהפרה של סעיפים 3(2), 3(4) ו-6 לצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה)). שילוב הגורמים של מפלס מים נמוך ותופעת המדרגה, הפכו את החוף שהוא חוף מוכרז, לחוף שהרחצה בו "מסוכנת באופן קבוע" ומשכך היה על המדינה לאסור רחצה, אלא מאי שעל מנת לרצות את הנתבעת מס' 1 לא ניתן צו סגירה שכזה.

עיריית טבריה מאידך ניסתה להתנער מחובתה על-ידי "גלגול" החובה אל החברה, ואולם בית המשפט קבע כי אין היא רשאיות להתפרק מחובתה הסטטוטורית על-ידי מסירת ניהול חוף ים לגורם אחר מבלי לוודא כי היא אכן מבצעת את המוטל עליה בסבירות.

ההגנה דרשה לחילופין כי לפחות ייקבע אשם תורם של התובע כזה שיפחית באחוזים את הפיצוי. התאונה לטענת הנתבעות נגרמה בשל התנהגותו הרשלנית של התובע והסתכנותו מרצון, בכניסתו למים טרם פתיחת החוף לרחצה, על-אף השלטים האוסרים רחצה וחרף אזהרת קב"ט המלון שאמר לו לא להיכנס למים לפני שעות הרחצה. על-פי ההגנה, התובע התעלם מכל האזהרות סביבו, טענו.  דרישתם זו נדחתה בבוז על ידי בית המשפט: התובע לא לבש בגד ים נקבע, הוא לא הרחיק לכת וטבע בקרבת החוף. הליכה במים רדודים (כ-40 ס"מ עומק) לא נתפסה בעיני בית המשפט כשחייה ומסקנתו הייתה כי לא הוכח אשם תורם לאירוע הטביעה.

ראשי הנזק כמרכיבי הפיצוי :
799,015 — = כאב וסבל. 879,219 — = הפסד השתכרות, לרבות "השנים האבודות". 1,287,481 — = עזרה סיעודית. 67,000 — = עזרה במשק הבית. 73,372 — = נזק מיוחד. 97,088 — = ציוד והתאמת מגורים בעתיד. 650,243 — = ציוד היגייני לעתיד. 39,408 — = פיזיותרפיה. 57,583 — = ביקורת רפואית. 80,308 — = תרופות ותוספי מזון.


No votes yet.
Please wait...