סינדרום אשרמן מתאר הידבקויות תוך רחמיות אופייניות למצב שאחרי גרידה או לידה. אחר לידה, הרחם מתכווץ. כך נפסק הדימום והשיליה, שלא יודעת להתכווץ, נפרדת ונפלטת. הנוהג הוא לאפשר לשליה להיפרד באופן עצמוני אבל חובה על המיילדת לבדוק שהשלייה יצאה כולה. אסור להסיק שהשלייה יצאה רק כי הדימום פסק, שכן דימום יכול להגיע בשלב מאוחר מעת השחרור הביתה. ברגיל, מתבצעת בדיקה ידנית וגם בדיקת קרום וצבע: צבע שלייה מט יעיד על שלמותה. הימנעות מלבצע בדיקה מלאה באם נותרו חלקים מהשילייה, היא רשלנות רפואית פר אקלנס. זאת שכן היוותרות שאריות מהשילייה יוצרת סביבה חלבונית נוחה לחיידקים. אלה יגרמו לזיהום או הידבקויות במה שמכונה תסמונת אשרמן. ההחמרה הזו עלולה לגרום לכך שהיולדת לא תוכל לשוב ולקבל ווסת בעתיד, וכפועל יוצא, לא תוכל לשוב ולהיכנס להריון. עקרות שווב פיצוי כספי גבוה, תלוי בגיל, בצאצאים הקיימים, וכמו תמיד בזהות השופט.

את קיומה של התסמונת נוכיח באמצעות בדיקת היסטרוסקופיה וצילום רחם, בלעדיה המומחה מטעם התובעת לא יוכל לחוות דעתו באופן חד משמעי שהתסמונת קיימת. תסמונת אשרמן אינה רלבנטית רק ללידה פעילה שהסתיימה, אלא גם להפלה, ולניתוחים קיסרים.

בהיבט המשפטי ראוי לציין גם את החלטת ביהמ״ש העליון בפסק הדין ע״א 415/03 חסונה נ בית החולים ביקור חולים (3/2/05), בשאלת העברת הנטל ושם נדחתה סופית הטענה. כלומר, התובעת שם טענה כי הגיעה למצב של תיקו בראיות, ולכן, משום עובר הנטל לבית החולים להוכיח שלא היתה רשלנות, היא טענה כי בית החולים לא יעמוד בנטל, ולכן התביעה מתקבלת. אלא שלשם היפוך הנטל, דרושים שלושה תנאים מצטברים ונקבע שאחד מהם – הסתברות עדיפה לקיומה של התרשלות על-פי ההסתברות להיעדרה – לא התמלא.


 

No votes yet.
Please wait...