כוריואמניוניטיס – זיהום מי שפיר – מתאר חדירת מזהמים (חיידקים או נגיפים) דרך הנרתיק לרחם, ומשם, למי השפיר הסטריליים. אבחון מאוחר של הזיהום עשוי לבוא בגדר רשלנות רפואית המזכה בפיצויים. כי במקרים חמורים, הזיהום פוגע בעובר, גורם לנכות ואף למוות.
אם מדובר בזיהום, למה הצוות הרפואי אחראי?
גם כשמדובר בזיהום, אפשר להטיל אחריות על הצוות הרפואי אם היה צריך לפעול – ולא פעל. על הצוות לזהות את הסיכון ולתת טיפול מונע בזמן. כשהלידה לא מתקדמת, עליו לקבל החלטה מהירה על ניתוח קיסרי – ממש כמו במצב של אלח דם.
אימתי נגיש תביעת רשלנות רפואית?
תביעה תוגש כאשר יש סיבוך מהותי שניתן היה למנוע – נזק לתינוק, נכות קשה או מוות. ובמיוחד כאשר הייתה חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר.
כיצד נדע מתי? למשל בהפרה של נייר העמדה הרלבנטי, אבל גם במצבים הבאים:
רופא צריך לאבחן זיהום ברחם על סמך תרבית מי שפיר חיובית (אחרי ששואבים מהם במחט תחת שיקוף), חום אימהי, פתולוגיית שילייה וסוכר נמוך. חשד שעולה בכל אחת מאלה:
1. טכיקרדיה עוברית למשך 10 דקות ויותר.
2. ספירה גבוהה של תאי דם לבנים אצל האם
3. נוזל מוגלתי מאזור צוואר הרחם
על הרופאים לזהות את הבעיה מוקדם ולטפל בה במהירות. ככל שהאבחנה מוקדמת יותר, התוצאה טובה יותר. הטיפול הוא אנטיביוטי. בלידה שאינה מתקדמת ״הטיפול״ הוא ניתוח קיסרי. כשלא פועלים על פיו והתינוק פגוע פתוחה הדרך להגשת תביעה.
התסמינים כוללים חום, הפרשות נרתיקיות מריחות, ודופק לב מהיר בצורה בלתי רגילה. חלק מהנשים עשויות שלא לחוות סימפטומים כלל. הנמצאות בסיכון הן בעיקר:
אמהות מבכירות.
נשים בהריון מתחת לגיל 21.
הרות בלידה ארוכה במיוחד, בצירים מוקדמים, קרע מוקדם של קרומים ולידה מוקדמת.
עובר שנדבק בכוריואמניוניטיס, עם זיהום במערכת העצבים ביילוד יפגין סימנים של פרכוסים.
מה בית החולים יטען להגנתו?
בתי החולים יטענו להגנתם שדופק מואץ של העובר יכול לנבוע מסיבות אחרות כמו שימוש בפיטוצין. מנגד, אנו נטען, כי מניעת הסיכון להידבקות בעובר היא בעלת חשיבות עליונה.
מבין הגורמים המוכרים, מעניין לשים לב לבדיקת מי שפיר. אשה שנדבקה לאחר בדיקה כזו יכולה לכוון תביעתה כנגד הבודק שיצר את הזיהום. למשל בגלל מחט שואבת מי שפיר שלא חיטאו. גורמים אחרים כוללים נרתיק חיידקי; הרדמה אפידורלית; אינדקס מסת גוף גבוה (השמנת יתר); ומצב של חוסר חיסון.
עו״ד אורן בושרי
