הסדרי טיעון בתעבורה

עבירות תנועה מופיעות בפקודת התעבורה בצורה מסורבלת. על כן לא תמיד כדאי להודות באישום המקורי שמגלה כתב האישום או הדו”ח. לעיתים, קיים סעיף חלופי, מותאם יותר לסיטואציה. במקרה כזה, ניתן לנסות לשכנע את המשטרה להסכים להסדר טיעון. במסגרתו, ממירים את האישום המקורי לקל יותר ו״בתמורה״ לכך מודים באישום המופחת. דוגמאות:

1. עבירה של ״המתה״, לשעבר הריגה, ניתן להמיר במסגרת הסדר טיעון לעבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מופחתות. כך למשל, אם התאונה הקטלנית אירעה תוך עקיפה במהירות מופרזת, על מעבר חצייה, הפרקליטות תגיש כתב אישום על הריגה. אם במשפט יתברר כי לא היה תמרור המצביע על מעבר חצייה, וקיימת נסיבה מקלה אחרת, כמו סינוור, ניתן להמיר לגרימת מוות ברשלנות.

2. עבירה של נהיגה בשכרות על פי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, המחייבת עונש פסילת מינימום לתקופה של שנתיים, יכולה להיות מומרת לעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בהתאם לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, עבירה זו מחייבת עונש פסילה לתקופה של 3 חודשים בלבד. ואולי אפילו לתקנה 26 (1) שעניינה נהג השרוי במצב העלול לסכן עוברי אורח. זו עבירה שלא מחייבת פסילה כלל. באילו מקרים ניתן לעשות כן? אם למשל, ברור שהנאשם שתה, מתוך דברים שאמר ומתוך התרשמות סובייקטיבית של השוטרים ממנו (לפי חזותו החיצונית, ריח האלכוהול מהפה, העיניים האדומות, ההליכה הלא יציבה וכיו”ב) אבל המשטרה פישלה. למשל, איבדה את טופס הכיול של מכשיר הבדיקה, או את פלט הינשוף עצמו. האישום אז יכול להיות מומר לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ובצידה, 3 חודשי פסילה לרב, להבדיל מהרשעה בנהיגה בשכרות שלצידה, 12-24 חודשי פסילה לרב.

3. עבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה על תקנה 62(2) לתקנות התעבורה, המחייבת פסילה של 3 חודשים, יכולה להיות מומרת בהסדר טיעון לנהיגה בחוסר זהירות, בהתאם לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, עבירה שאיננה מחייבת פסילת מינימום כלשהי. ישנם אגפים במדור תביעות תעבורה המוצאים לנכון להגיש אישום על תאונה של פגיעה מאחור, בשל אי שמירת מרחק, ולהוסיף בו הפרה על הוראת חיקוק של נהיגה רשלנית או נהיגה בקלות ראש.

נהיגה בקלות ראש
, או נהיגה רשלנית, הוא אישום חמור יותר המבטא אדישות לתוצאות המעשה או פזיזות, והוא “נשמר” לתאונה חמורה יותר הנגרמת בשל אי עצירה ומתן זכות קדימה. לכן, התובע במשפט ייטה להסכים להמיר האישום לנהיגה בחוזר זהירות, שהיא עצמה כלל אינה מחייבת פסילה.

4. עבירה של שימוש בפלאפון ללא דיבורית, המחייבת תשלום קנס של 500 ₪ והמחייבת ב – 4 נקודת יכולה להיות מומרת לעבירה של אי החזקת הגה בשתי ידיים, עבירה על תקנה 28(א). אם המרשם שערך השוטר, לוקה בחסר, מבחינת הפרטים שבו לרבות הזיהוי, או אם הנאשם העמיד מנגד גירסה הגיונית הסותרת את טענת השוטר. 

5. אי-עצירה לפני מסילת ברזל, על פי סעיף 65 לפקודת התעבורה, הטומנת בחובה עונש מאסר, תוחלף לעבירה הקלה יותר, בהתאם לתקנה 56 לתקנות התעבורה. למשל, אם מזכר השוטר לוקה בפרטים לגבי זיהוי הרכב בו בעת שנשמע האיסור לעבור.

6. עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, על פי סעיף 64א לפקודת התעבורה, ניתן להמיר לעזיבת מקום תאונה ללא דיווח, בהתאם לנסיבות. אם הראיות בדבר עזיבה חלשות, או אם הנאשם אכן עזב, אבל חזר לזירת האירוע לאחר שהתעשת. גם אם יכולה להתקבל טענתו שלא חש כי גרם לתאונת דרכים, ולכן המשיך בנסיעה ולאו דווקא נמלט.

7. עבירה של התרת נהיגה ביודעין למי שאינו מורשה, על פי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה, או התרת נהיגה לקטין שנחשבת עבירה חמורה במיוחד, שעניינה מאסר בפועל, ניתן להמיר להתרת נהיגה לבדה, בהתאם לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה. באילו מקרים ניתן לעשות כן: אם המתיר לא יכל לדעת שהנוהג הוא קטין.

הסדר טיעון
דילוג לתוכן