בקשה לפיצול סעדים

בקשה לפיצול סעדים

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן החלטה בבקשה זו של התובע לפיצול סעדים באופן שיאפשר לתובע להגיש תביעה ייצוגית כנגד הנתבעת מס’ 2, לאחר מתן פסק דין בתיק דנא.

ואלו נימוקי הבקשה :

1. כזכור העלה המבקש טענות עובדתיות כלפי הנתבעת מס’ 2 היא החברה לייצור תרופות אשר ייצרה ושיווקה תרופה מסוג XXXX בה נעשה שימוש על ידי התובע וגרמה לו לנזק. זאת מעבר לטענות כנגד רושם מרשם התרופה וקופת החולים השילוחית הרלבנטית. את טענותיו סמך המבקש על חוות דעת של פנימאי שצורפה לכתב התביעה.

2. התרופה גרמה לדיברטיקוליטיס (מחלת מעי), לכריתת מעי ולתלות בסטומה, שקית מחוץ לבטן, והביאה אותו לטיפול נמרץ לב בשל אוטם שריר הלב (התקף לב). הוא עבר שני צנתורים (8 ו 11 לנובמבר) עם פתיחות על עורקים סתומים. המבקש נזקק לסטומה במשך 6 חדשים – נכות של 80% ובנוסף הוא זכאי לנכות בגין אטם שריר הלב. 100% נכות למשך 3 חודשים ולאחר מכן 50%.

נוכח הדימומים, הצואה ובריחת הצואה קבע המומחה נכות של 60% לצמיתות.

התובע עבר שני ניתוחים מיותרים. בנוסף, גבר הסיכון של התובע לפתח אי נקיטה של הסוגר הגדול. לבד מכך, התובע נזקק ועוד ייזקק בעתיד להוצאה קבועה של תחתוני ספיגה.

3. המבקש טען להטעיה מצד חב’ התרופות והסתרה מכוונת כדי להשיג מכך אינטרס כלכלי: הוא טען כי התרופה רשומה בישראל לשימוש בהתוויות הבאות: טיפול קצר טווח בכאב בדרגה בינונית, כמו לאחר ניתוח שיניים, טפול בכאב הקשור בכאב חדיד של גירוי העצב הסכיאטי וטפול בכאב ודלקת הקשורים בדלקת פרקים ניוונית או שגרונית.

4. למעשה ב”עלון לצרכן” המופץ בישראל בשפה העברית, הניסוח שונה מבחו”ל. לא כתוב שם כאב בדרגה “בינונית”, אלא “קלה-בינונית”: ….

המבקש טען כי נכללה גם ההתוויה “כאב קל”, ובכך חרגה הנתבעת מס’ 2 מהרשום בפנקס הרוקחים וייחסה למוצר התוויות שלא אושרו לגביו בפנקס. בכך הטעה היצרן לחשוב שמא השימוש בתרופה זו לכל סוג של כאב, כאילו היא תרופה “קו ראשון”. חריגה נוספת בעלון לצרכן מן ההתוויה המאושרת בניסוח “כאבי גב”, בעוד שעל פי ההתוויה המאושרת לשימוש בישראל מדובר רק בסוג מסוים מאד של כאבי גב – התקף חדיד של סיאטיקה.

בכך עבר היצרן על פקודת הרוקחים הקובעת:…

5. לדעת המבקש נזקיו כפולים ומחייבים הפרדה. אלו הגופנים שתוארו לעיל בצד אחד הנידונים עתה, ובצד אחר נזקים כספיים מעצם רכישת התרופה משום הטעיה. מכאן הבקשה.

למבקש קיימת זכות להגיש לבית המשפט הנכבד בקשה לאישור תביעה ייצוגית לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות והוא מבקש להגישה בשלב מאוחר יותר.
בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי המבקש להגיש תובענה ייצוגית בשם קבוצת בני אדם, המונה את כל לקוחות הנתבעת מס’ 2 אשר נגבו מהם כספים שלא כדין כדוגמת התובע בשל רכישת תרופה בהטעיה.
בידי המבקש עילת תביעה המקיימת את דרישות סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, והמעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל החברים הנמנים עם הקבוצה, כנדרש בסעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. גם דרישות סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימת, מכיוון שבגביית הכספים שבוצעה שלא כדין על ידי הנתבעות, נגרם נזק כספי משנה גם למבקש עצמו (ולפיכך קיימת לו עילת תביעה אישית).
בכתב התביעה ביקש התובע לשמור על זכותו להגיש בקשה לאשר את בירור התביעה גם בדרך של תובענה ייצוגית, וביהמ”ש נעתר בפרוטוקול האחרון לאפשר לו להגיש בקשה כאמור.

חלק מעניינה של התביעה והבקשה העתידית לאשרה כייצוגית קשור ברשלנות חמורה, המסכנת חיי אדם, בהטעיה ובעשיית עושר של הנתבעת מספר 2 כלפי צרכניה.

כאמור תרופת XXXXX זו שניתנה, רשומה בישראל לשימוש בהתוויות הבאות: טיפול קצר טווח בכאב בדרגה בינונית, כמו לאחר ניתוח שיניים, טפול בכאב הקשור בכאב חדיד של גירוי העצב הסכיאטי וטפול בכאב ודלקת הקשורים בדלקת פרקים ניוונית או שגרונית.

אלא שב”עלון לצרכן” המופץ בישראל בשפה העברית, הניסוח שונה מכאב בדרגה “בינונית”, ל”קלה-בינונית”:

התובע יטען כי יצרן התרופה כלל גם את ההתוויה “כאב קל”, ובכך חרג מהרשום בפנקס הרוקחים וייחס למוצר התוויות שלא אושרו לגביו בפנקס. בכך הטעה היצרן לחשוב שמא השימוש בתרופה זו לכל סוג של כאב, כאילו היא תרופה “קו ראשון”. חריגה נוספת בעלון לצרכן מן ההתוויה המאושרת הינו הניסוח “כאבי גב”, בעוד שעל פי ההתוויה המאושרת לשימוש בישראל מדובר רק בסוג מסוים מאד של כאבי גב – התקף חדיד של סיאטיקה. בכך עברה הנתבעת מס’ 2 במתכוון או לא על פקודת הרוקחים.

הנתבעת מספר 2 – חברת התרופות מהגדולות בישראל – לא טרחה לידע את ציבור החולים + העושים שימוש בתרופה הנ”ל כי פעלה בדרך של רמייה כאמור לעיל. מדובר בהיקף גדול של צרכנים והנתבעת מס’ 2 תצטרך למסור לביהמש הנכבד נתון זה.

הנתבעת מספר 2 כלל לא טרחה לברר את פרטי החולים אשר רכשו ממנה את המוצר ולפנות אליהם באופן אקטיבי. היא לא הציעה פיצוי כלשהו ללקוחותיה.

מעבר לנזק הגופני החמור שנגרם לתובע כאמור לעיל, נגרמו עוד לתובע נזקים ממוניים. האחד, המחיר ששילם עבור המוצר המטעה ואשר אותו רכש. המוצר הפגום שרכש כאמור אינו בעל הטיב, המהות והתכונות אותם התכוון לרכוש בפועל, ועל הנתבעת מס’ 2 להשיב למבקש את השבת התמורה, קרי המחיר ששילם בגין המוצר הפגום. המבקש יעמיד את תביעתו האישית בראש נזק ע”ס 30 שקלים.

השני, באוטונומיה, שהרי התובע התכוון לרכוש מוצר ראוי לצריכה בעוד שבפועל התרופה לא התאימה לו ע”פ האישור שנתקבל. התובע יעריך את הפגיעה באוטונומיה כחבר בקבוצה ולכל אחד מחברי הקבוצה, להבדיל מהפגיעה באוטונומיה הקשורה בנזק הגופני שתואר לעיל (ואשר עליו דובר לעיל) בסך של 10,000 ₪.

לכל אחד מחברי הקבוצה נגרמו נזקים בלתי ממוניים בדמות העמדה בסיכון רפואי – וחשש לנזקים רפואיים.

התובע יטען כי יש להוקיע סוג חמור זה של גילוי אדישות כלפי ציבור החולים ולאפשר למבקש להיות התובע הייצוגי בתביעה העתידית שתוגש כנגד הנתבעת מס’ 2 בדרישה לפצות את כלל ציבור לקוחותיה בנזקים שנגרמו להם, כל קבוצה על פי הנזקים שנגרמו לה בפועל וכפי שיפורטו בתביעה שתוגש.

עילותיה של התובענה הייצוגית שתוגש יהיו התרשלות, הטעייה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת עילה חוזית.

סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ”א 1981 (להלן: “חוק הגנת הצרכן”) קובע את הבאות:

2. (א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;
(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;
(3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות;

אחריותה של הנתבעת מספר 2 כיצרנית ו/או משווקות ו/או מחזיקה, יחד או לחוד, את המוצר הפגום נשוא ההטעיה, קבועה במפורש: ( ב) לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות. במעשיה ובמחדליה של הנתבעת מס’ 2 היא הטעתה את התובע ואת כלל הציבור צרכני המוצר הפגום וההטעיה נופלת לגדרי הסעיפים הרלבנטי בחוק הגנת הצרכן.

המבקש לא היה רוכש מוצר זה לו היה יודע עובדות אלה. למעשה הוא הוטעה על ידי הנתבעת מס’ 2.

גם חוק הגנת הצרכן מטיל חובת גילוי אקטיבית על הנתבעת מס’ 2 והתובע יטען להפרתה. כמו גם להפרה של חוק עשיית עושר ולא במשפט. ברור שהנתבעת מס’ 2 מכרה לתובע ולקבוצה תרופה שונה מהאישור שניתן לה.

עילה נוספת לחיובה של הנתבעת מס’ 2 הפרה של סעיף 15 לחוק החוזים שעניינו הטעיה ושתרופתה השבת תמורת רכישת המוצר. אחר חשיפת נתוני השיווק – נתון שהנתבעת מס’ 2 תצטרך לחשוף, יהא על המשיבה לפצות את הצרכנים לפי 30 שקלים ליחידה X מס’ היחידות שמכרה וכן חישוב דומה לעניין הפגיעה באוטונומיה.

6. אשר על כל אלה, מתבקש כבוד בית המשפט הנכבד לקבל את הבקשה, להורות על פיצול סעדים, ועוד להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית.

___________________
אורן בושרי, עו”ד
ב”כ המבקש

5/5
דילוג לתוכן