בקשה לגביית עדות מוקדמת

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על קביעת מועד לגביית עדות מוקדמת, לפי הוראות תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ובו יעיד רק התובע.

ואלה נימוקי הבקשה:

1. המבקש הגיש תביעה כנגד הנתבעת, לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שאירעו לו, תולדה של רשלנות רפואית ומהותה איחור באבחון גידול סרטני, שהותירו ללא טיפול משך 5 שנים עד "שלב הגרורות". 2. התובע מבקש להקדים מועד לדיון ובו תשמע עדותו בלבד, תוך שיתרת ראיותיו תובא במסגרת ישיבת ההוכחות במועד נדחה, כפי שיקבע. הוראת תקנה 171(א) לתקנות, מסמיכה את בית המשפט לגבות עדות מוקדמת ולבית המשפט שיקול דעת נרחב בהחלת הוראות תקנה זו.3. המבקש נמצא בסכנת חיים בה הוא מצוי מחמת מחלתו (הבלתי מאובחנת במועדה), וקיים חשש אמיתי כי ילך לעולמו חו"ח בטרם תישמע עדותו בבית המשפט. צורך הוא להבטיח את גביית עדותו כל עוד הוא כשיר בריאותית לכך. עובדה זו, כמו יתר עובדות הבקשה) נתמכת בחוות דעת רפואית (מצ"ב ומס' א'). 4. כאמור, בבסיס הנטען בתביעה זו, רשלנות רפואית, שמהותה איחור באבחון גידול סרטני, ואשר הביא לקיצור תוחלת חיים של 6.3 שנים. למרות שראשית תלונותיו של התובע ב-2008, רק בקיץ 2013, 5 שנים אח"כ, בוצע בירור אבחנתי שגילה גידול בריאה השמאלית לצד גרורות בכבד ובחוליות עמוד השדרה. הוא קיבל טיפול בעקבותיו נחלש מאד, ירד במשקל עד ל 48 ק"ג. רותק לכסא גלגלים לארבעה חודשים, נזקק לעירויים חוזרים. סבל מיובש בפה והוא עדיין סובל מפצעים בפנים וגרד בכל הגוף ,תופעות לוואי מוכרות של הטיפול האימונולוגי. היעדר הטיפול בזמן (והדבר מגובה בחוות הדעת פרופ' מוטי רביד) הביא לקיצור תוחלת חיים של 6.3 שנים. בהתחשב בעובדה שהתובע בן 82, קיים חשש ממשי כי לא יהא עמנו בכדי להעיד, באשר קובע המומחה כי:"תוחלת החיים הממוצעת הצפויה לגבר יהודי בן 82 היא 7.8 שנים שהם 93.6 חודשים. תוחלת החיים לאחר גילוי סרטן ריאה גרורתי ,בדרגה 4 היא כ 18 חודש. לכן החמצת אבחנת סרטן הריאה גוזלת 75.6 חודשים (6.3 שנים) מתוחלת חייו של מר הללי. ראוי להביא ציטוט נוסף. על אף שהתובע מקבל טיפול תרופתי, כותב פרופ' מוטי רביד כי אין בכח התרופה לעצור את ההידרדרות:"טיפול זה מעכב את חלוקת תאי הגידול. קלינית נצפית לעיתים הקטנה או נסיגה של ממצאים אולם טיפול זה אינו מאריך חיים ואינו משנה עקרונית את הפרוגנוזה של החולה (3,4 )." העדות הנדרשת אינה של עד סתם, כי אם של בעל דין ועל ההבדל שביניהם בהקשר של בקשה לגביית עדות מוקדמת ראה הנאמר בת.א. (י-ם) 123/05 מסלם נ' הרשות הפלסטינית(29.9.08), לאמור: "…יש לעשות כל מאמץ לשמוע את עדות העד, ולא כל שכן, כאשר הוא בעל הדין. אם יש חשש כי עדותו לא תישמע, עקב מחלתו, ולא כל שכן, עקב הסיכון כי ימות, מן הראוי לשנות את סדרי הדין, וגם את לוח הזמנים של בית המשפט, כדי להעדיף שמיעת העד, אשר ללא שינויים אלה, לא יישמע, ואז יש חשש כי תסוכל מטרת ההליך המשפטי, שהוא איסוף כל המידע הרלוונטי, כדי לקבוע ממצאים עובדתיים נכונים, ובעקבותיהם – על בסיס המצב המשפטי – יינתן פסק דין נכון וצודק".לא יכול להיות ספק בדבר חשיבות העדות – עסקינן בבעל דין מרכזי וחיוני. דבריו שזורים לאורך חוות הדעת, ובניגוד לתביעות רשלנות רפואית מוכרות, כאן, הולדתה גם במערכת יחסית חוזית: התובע פנה לנתבעת דרך מודעה בעיתון המזמינה מעשנים לבדיקת CT פרטית. הוא אינו רק פציינט שאת תחלואיו ניתן ללמוד מהרשומות הרפואיות גם בלא עדותו, אלא פציינט שטוען לרשומות רפואיות חסרות, וגם צד לחוזה המבקש להסביר את אומד דעתם של צדדים לחוזה. הבקשה לעדות מוקדמת מוגשת רק לאחר הגשת כתב התביעה, כאשר בפני ההגנה כבר פרוסה המסכת העובדתית והמשפטית עליה נסמכת התביעה. באיזון בין האינטרסים השונים, יש להעדיף באורח מובהק את האינטרס הציבורי של ברור האמת. האינטרס הציבורי הברור של מניעת עיוות דין שבשמיעת עדותו של המבקש מחייב את הקדמת עדותו ושמיעתה קודם לכל הליך אחר בתיק הנדון. גרסת התובע חשובה לצורך בירור האמת שכן לא ברור אם יישא כוחו להמתין עד הגיע מועד הדיון. מנגד, הנתבעת תוכל לזמן זימון חוזר ותכוף את התובע להשלמת חקירתו הנגדית והעמדתו לבדיקה מידית על ידי מומחה מטעמה. דחיית הבקשה עלולה לפגוע בזכויותיו הדיוניות של התובע וביכולתו להיערך להבאת ראיותיו. לאור כל האמור, מבוקש מבית המשפט הנכבד להורות על הגשת תצהיר התובע ולקבוע מועד לשמיעת חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו. לחילופין, לקבוע דיון בבקשה במעמד באי כוח הצדדים. אורן בושרי, עו"דמ.ר. 29404ב"כ המבקש

No votes yet.
Please wait...